טופלו, מיסיסיפי, הייתה עיירה שקטה עד ה-17 באפריל, 2013, אז יותר מתריסר כלי רכב עמוסים בשוטרים וסוכנים פדרליים פשטו על ביתו של פול קווין קרטיס. התושב בדיוק עזב את ביתו לארוחת ערב עם אשתו לשעבר וילדיו, יחד עם כלבו הנאמן – מו קאוו. כשהתבקש לצאת מרכבו, קרטיס היה מבולבל ומבוהל כאחד. כשהכלב שלו נמלט מהזירה בפחד, הוא הרגיש חסר אונים, אך זו הייתה הבעיה האחרונה שהייתה צריכה להדאיג אותו באותם רגעים.
קרטיס הובא לחדר חקירות ובמשך 7 שעות, הוא תושאל על ידי חוקרי FBI, סוכני המחלקה לביטחון המולדת של ארה"ב (Homeland Security) ומשטרת הקפיטול. לאורך התהליך המייגע נאמר לו כי מעשיו גרמו לאשפוזה של ילדה צעירה בבית חולים, והוא נשאל מה הוא יודע לגבי הרעל ריצין. לקרטיס לא היה מושג במה מדובר. הוא הכחיש כל קשר לחומר הרעיל והואשם בשקר. לדבריו, בשלב הזה החוקרים עדיין לא הסבירו לו מדוע הוא נעצר, מה שהותיר אותו מבולבל ומיואש.
רק מאוחר יותר התברר לקרטיס שהוא נעצר בחשד למעורבות בפרשת מעטפות רעילות שנשלחו למספר בכירים בממשל ובמערכת החוק האמריקאית – הכוללים שופטת מקומית, סנטור ואפילו הנשיא המכהן דאז, ברק אובמה. השעות הארוכות בחדר החקירות לא הניבו שום תוצאות וככל שהלילה התקדם, החוקרים החלו לתהות אם קרטיס אכן מעורב בפרשה. האם קרטיס היה באמת האדם ששלח את המכתבים? או שמא הוא נפל קורבן לקנוניה מתוחכמת? התשובה לא איחרה לבוא וכאשר קרטיס נשאל אם יש לו אויבים, הוא נקב בשם אחד: אוורט דאטשקי.
אלביס הצעיר והקונספירציה שגבתה מחיר כבד
לפני 2013, פול קווין קרטיס היה דמות ידועה בעיקר בקרב תושבי טופלו. הוא נחשב לאמן הופעות מוכשר וחקיין מוצלח של הזמר אלביס פרסלי. אימו, אלויס, טענה שהכירה את אלביס באופן אישי, ואף סיפרה שבשנות חייו האחרונות של "המלך", היא והזמר הנודע נהגו להתפלל יחד בטלפון. כשקרטיס היה ילד קטן אלויס נהגה לקחת אותו לעיר ממפיס, טנסי, מקום קבורתו של אלביס, כדי שיכינו לו תלבושות שתוכננה על ידי מעצב החליפות של הזמר. לאורך השנים, הוא ואחיו היו מחקים את "המלך" ולערוך הופעות ברחבי ארה"ב.
בשנות ה-90 המאוחרות, קרטיס ניהל חברת ניקיון משלו ועבד בתור שרת במרכז הרפואי נורת' מיסיסיפי. יום אחד, בדצמבר של 1999, הוא נחשף לממצא מטריד במכון הפתולוגי: אוסף של איברים כרותים. בין היתר, הוא הבחין בראש ערוף של גבר, אותו הוא ראה – לדבריו – כמה ימים קודם לכן בחדר המיון. האירוע הותיר אותו מזועזע לחלוטין.
קרטיס, שאובחן בעבר עם הפרעה דו-קוטבית, האמין כי נחשף לקנוניה סודית ושהמרכז הרפואי סוחר באיברים בשוק השחור. לטענתו, הוא זומן למחרת לשיחה עם המנכ”ל וזה דרש ממנו שיחתום על מסמך בו הוא מודה שנכנס למכון הפתולוגי ללא רשות. כמו כן, הוא דרש שקרטיס יתפטר מיד. אולם, קרטיס לא היה מוכן לוותר. הוא התעמת עם המנכ”ל והאשים אותו ישירות במעשים לא חוקיים. האירוע הסתיים בכך שקרטיס נגרר החוצה על ידי אנשי אבטחה.
הדברים שקרטיס ראה, לכאורה, במרכז הרפואי נורת' מיסיסיפי דרדרו אותו להתעסק באופן אובססיבי בהוכחת צדקתו. מקורביו העידו שהוא דיבר ללא הרף על סחר באיברים, מה שעלה לו בסופו של דבר במערכות יחסים אישיות. יום אחד ארע פיצוץ רכב סמוך למקום מגוריו, מה שגרם לשריפת ביתו. קרטיס היה משוכנע שמדובר בניסיון חיסול מצד גורמים הקשורים לקנוניה, אך אשתו חשבה אחרת. זמן קצר לאחר מכן היא החליטה לעזוב אותו יחד עם ילדיו.
קרטיס היה מוכן לדבר על קונספירציית הסחר באיברים עם כל מי שהיה מוכן להקשיב לו. בשנת 2006, הוא פנה לעיתון מקומי עצמאי שהתחייב לפרסם כל סיפור – לא משנה עד כמה הוא שנוי במחלוקת. כך למעשה הוא הכיר את אוורט דאטשקי, עורך העיתון דאז.
הנוכל המחונן ופרשת המעטפות המורעלות
אוורט דאטשקי היה אדם רב-תחומי ובדיעבד, גם נוכל רב-מעללים. הוא הציג את עצמו כמדריך אומנויות לחימה, חבר ארגון מֵנְסַה (Mensa: ארגון בינלאומי של אנשים מחוננים), ופוליטיקאי שאפתן. כמוכן, הוא היה מעורב במגוון שערוריות לאורך השנים, כמו הטרדה מינית, הטרדה ואיומים.
דאטשקי – שניסה להיבחר באותן שנים לתפקיד בבית המחוקקים של מדינת מיסיסיפי – סירב לפרסם את הסיפור של קרטיס מחשש שזה יפגע במעמדו הפוליטי. הסירוב הצית יריבות ממושכת בין השניים, שכללה האשמות הדדיות על הטרדה ברשת. השניים כל כך שנאו אחד את השנים, שבשלב מסוים הם אפילו קבעו להילחם בדוג'ו של דאטשקי. למרות זאת, הקרב מעולם לא קרה. מאז כל אחד האשים את השני שהוא פחדן ובגלל זה הם לא נלחמו.
באפריל 2013, שלושה מכתבים המכילים אבקת ריצין – רעל שחזק פי 2,000 מארס של קוברה ופי 6,000 מציאניד – נשלחו לשלושה בכירי ממשל ומערכת המשפט: הראשון נשלח אל השופטת סיידי הולנד, השני לסנטור של מדינת מיסיסיפי רוג’ר ויקר (Wicker) והשלישי, כאמור, לנשיא ברק אובמה. המכתבים הכילו את הרעל העוצמתי ומכתב שבו צוין:
"אף אחד לא רצה להקשיב לי קודם. אולי עכשיו, כשמישהו ימות, תשימו לב. זה חייב להיפסק. לראות עוול ולא לחשוף אותו זה להיות שותף לפשע. אני KC, ואני מאשר את ההודעה הזו".
השופטת הולנד התייחסה מאז לתקרית וטענה שהיא חשבה שמדובר בבדיחה. אולם, רשויות החוק הפדרליות התייחסו למקרה ברצינות רבה. החלק האחרון של הטקסט המאיים – "אני KC ואני מאשר את ההודעה הזו" – קשר את המכתבים לקרטיס, שכן זה נהג לחתום את הפוסטים שלו ברשתות החברתיות עם המשפט הזה. אף על פי כן, לא נמצאה שום ראיה פיזית שקשרה אותו ישירות לפשע. על כן, זמן קצר אחרי מעצרו וחקירתו, קרטיס שוחרר. 4 ימים לאחר מכן, דאטשקי הובא למעצר ונחקר.
"13 שנים טורקים לי דלתות בפרצוף!"
בעקבות מעצרו של דאטשקי חוקרים מצאו מספר ראיות שקושרות אותו לפרשת המעטפות המורעלות. זמן קצר לפני הופעת שלושת המכתבים, דאטשקי רכש זרעי קיקיון – הצמח המשמש לייצור ריצין – ותועד משליך לפח הסמוך לדוג’ו שלו ציוד לייצור הרעל, כולל מטחנת תבלינים, כפפות ומסיכה כירורגית. מעבר לזה, הוא החזיק ברשותו במסמך עם הוראות כיצד לייצר ריצין. דאטשקי בסופו של דבר הודה במעשים המיוחסים לו, שכללו שליחת מכתב איומים וניסיון להפליל אדם אחר. הוא נידון ל-25 שנות מאסר.
קרטיס התברר כחף מפשע בכל הסיפור. לאחר שחרורו ממעצר הוא חזר לביתו, שם הוא מצא את מו קאוו, כלבו הנאמן, בריא ושלם. הסיוט שלו נגמר. למרות זאת, הפרשה רק חיזקה את אמונתו שהוא קורבן של קונספירציה רחבה יותר. "13 שנים טורקים לי דלתות בפרצוף! 13 שנים שאני זועק: 'פיטרו אותי כי חשפתי מקרר מלא חלקי גופות!' אבל זה לא עוזר", אמר קרטיס. "הבית שלי נשרף, המכונית שלי התפוצצה. אז אני הואשמתי שניסיתי לרצוח את הנשיא עם רעל. האם מישהו סוף-סוף יקשיב לי?".