ב-2001, ג'יי ג'ונאס כבר היה עם ותק של 22 שנה בעבודתו כלוחם אש בכוחות ההצלה של ניו יורק. הוא ראה וחווה הרבה דברים בחייו וצבר, לצערו, ניסיון עצום בתחום. בבוקר ה-11.9, בזמן שעדיין לא נכנס למשמרת, הוא התיישב לאכול ארוחת בוקר בצ'יינה טאון והתרווח בכיסאו. ב-08:46 הוא התכונן לחילופי המשמרות של צוותו, כאשר לפתע נשמע קול מחריד - מטוס פגע באחד מבנייני התאומים.

"יכולנו לשמוע את המטוס פוגע במגדל הצפוני", סיפר ג'ונאס. הוא עזב הכל כמובן ובניגוד לשטף ההמונים שברח מהמקום - הוא רץ הישר לקו האש. יחד עם מחלקת כוחות ההצלה של ני יורק, ג'ונאס הגיע למגדל הצפוני וחיכה להוראות. "כשהגבנו לקריאה, יכולנו לראות שני חורים ענקיים משני צדי המגדל הצפוני, והיה עשן ואש שיצאו משם, זה היה מראה מטורף. באותה נקודה היה לי ותק של 22 שנה ככבאי בכמה אירועים גדולים, ושום דבר לא הכין אותי למה שראיתי".


"אנחנו עלולים לא לשרוד את היום הזה"

סגן המפקד של התחנה, פיט היידן, בדיוק עמד לחלק להם הוראות פעולה, כאשר לפתע היה מעליהם צל גדול ופיצוץ ענק נשמע בשנית. "לא ידענו מה זה היה. גבר רץ לכיווננו ואמר 'מטוס שני פגע הרגע במגדל השני'. עכשיו ידענו שאנחנו תחת מתקפה. זאת לא הייתה תאונה". 

ג'ונאס ייספר עוד שנים אחרי שאחד המשפטים שהוא סוחב עד היום בלבו הוא זה של כבאי שעמד לצדו ואמר רגע לפני הכניסה למגדל: "חברים, אנחנו עלולים לא לשרוד את היום הזה. בהצלחה לכולנו". כולם לחצו ידיים ועשו את מה שהרגישו שמוטל עליהם, לא מתוקף תפקידם אלא פשוט מתוך תחושת השליחות האדירה והרצון להציל כמה שיותר חיים. בהמשך ג'ונאס יגלה שמכל הצוות שסבב אותו ברגע ההוא של פגיעת המטוס השני במגדל הדרומי - הוא היחיד שיצא משם בחיים.

לאחר שקיבלו הוראות לחיפוש והצלה, הצוות נכנס למגדל הצפוני. הם טיפסו מעלה בקצב אדיר, מדלגים על מדרגות ומנסים בכל פעם לעלות עשר קומות ואז לעצור רגע לנשום ולקחת שלוק מים. כשהגיעו לקומה ה-27 הם שמעו והרגישו את הקריסה של המגדל הדרומי. "זאת הייתה אינדיקציה עבורי שהמשימה שלנו לא יכולה להתבצע, שהגיע הזמן שלנו לצאת משם", סיפר ג'ונאס. 

הצוות ניסה לעזור למי שהיה אפשר. בדרכם מטה, בקומה ה-20, הם נתקלו באישה בת 59 בשם ג'וספין האריס. היא סבלה מצליעה ולא יכלה לרדת לבדה את המדרגות. לוחם אש בשם טומי פאלקו הסתובב לעבר ג'ונאס, שהיה הקפטן של הצוות, ושאל מה לעשות איתה. בשלב זה, כך תיאר, כולם כבר נסו על נפשם בהיסטריה וכל אחד היה לעצמו. הם החליטו לסכן את חייהם, לעצור עבורה ולהאט את עצמם.

הכבאים סחבו את האישה ועזרו לה, אבל האקט הזה גרם לדוחק במדרגות להאטה של שאר האנשים שניסו לברוח משם. כדי לאפשר יציאה לאחרים, הם הלכו לקצה המדרגות ונתנו לכולם לעבור. כשהם הגיעו לקומה הרביעית האריס נפלה על הרצפה וביקשה מהכבאים לעזוב אותה מאחור. ג'ונאס לא התכוון לעשות זאת, אז הוא פרץ לקומה בניסיון למצוא כיסא עליו היא תוכל לשבת ושהם יוכלו לסחוב. בתוך כל הכאוס והאבק והשברים, הוא לא מצא אחד כזה והיא התעקשה להישאר שם. 


השורדים האחרונים

מבלי לדעת אם תוכל להציל את עצמה, האריס נשארה מאחור. בעודם ממשיכים לרוץ מטה, ג'ונאס שמע פתאום את תחילת הקריסה של הבניין הצפוני. מתכות קרסו תחת הלחץ והוא שמע כיצד עוד ועוד דברים נפולים מעליו. "חיכינו לבום הגדול או לחתיכת בטון ענקית שתקרוס מעלינו ותהרוג אותנו, אבל זה לא קרה". בשלב הזה הייתה להם בעיה נוספת - הם הגיעו רק לקומה הרביעית, אבל הסתבר שבשל הריסות הבניין הדרומי, הקומה הזו הפכה לקומת הקרקע. האוויר היה מלא באבק הריסות הבניין שקרס, מה שלא איפשר להם ראות טובה. לא היה להם מושג כיצד לצאת החוצה. הוא ו-12 האנשים שהיו איתו, היו לכודים. 

ג'ונאס הבין שהם לא יוכלו לחלץ את עצמם ושהם זקוקים לעזרה. הוא מצא נחמה במכשיר הרדיו כאשר דיבר עם אחד מחבריו הקרובים ביותר בתחנה בניסיון לקבל עזרה והנחיות. 4 שעות עברו והזזמן מתקתק. הם כבר ידעו מה עלה בגורלם של אלה בבניין הדרומי והבינו מה יהיה גם גורלם. באותו רגע, כאשר רבים הרגישו חסרי תקווה, לפתע הם ראו את מה שייחלו לו - קרן אור שפגעה בגרם המדרגות. הם הבינו שהאבק השתקע מעט ושהם יכולים להבחין במסלול יציאה בעזרת האור שנכנס.

הם קשרו כבאי אחד לחבל ושלחו אותו קדימה ליצור קשר עם כבאי אחר שראו באופק. כאשר החילוץ הגיע, הם הצליחו גם לשלוח עזרה להאריס ולחלץ גם אותה מהבניין. ג'ונאס, צוותו והאישה יצאו כולם בחיים והם מהשורדים האחרונים שיצאו מהבניין הצפוני בחיים. תוך כדי שהם ברחו משם ג'ונאס ראה 110 קומות קורסות מאחוריו.

"כל הצוות שלי יצא משם בחיים, שלחתי אותם חזרה למשפחות שלהם באותו לילה. וג'ונאס והמחלקה שלו בניו יורק יודעים - מעטים זכו לאותו מזל ביום ההוא.