ההוצאה להורג שזעזעה את העולם
ב-17 ביוני, 1939, נערכה ההוצאה להורג הפומבית האחרונה בצרפת – תכף תגלו גם למה. זה קרה מחוץ לכותלי בית הסוהר סיינט-פייר בפאתי פריז. הנידון למוות? יוג'ין וויידמן, אזרח גרמני שהיגר לצרפת בתחילת אותו עשור עם חלומות להתעשר במהירות. יחד עם שני חברים, הוא שכר וילה בבירה הצרפתית, אליה הביא תיירים עשירים אותם הוא חטף ורצח לפני שגנב את כספם.
וויידמן נתפס בתחילת 1939 יחד עם שני השותפים שלו, שניהם נידונו לתקופת מאסר בזמן שהגרמני נשלח אל הגיליוטינה. ההוצאה להורג נקבעה במקום לשעות הלילה של ה-16 ביוני, על מנת שצלמי העיתונות לא יוכלו לתעד את הזוועה. אולם, גזר הדין התעכב במשך שעות ארוכות מסיבה שאינה ברורה. בזמן הזה, כל הקהל שנאסף מחוץ לבית הסוהר הפך יותר ויותר חסר סבלנות – ובסופו של דבר גם יותר ויותר שיכור. כשהרוצח הסדרתי סוף סוף הובל מחוץ לכלא אל הגיליוטינה בשעות הבוקר המוקדמות, השמש כבר זרחה וההמון הצרפתי היה צמא לדם והחל להתפרע.
השחקן הבריטי כריסטופר לי (סרומן מסדרת "שר הטבעות") נכח באירוע ותיאר את הזוועה שנים מאוחר יותר. "רגעים ספורים לפני ההוצאה להורג אפשר היה לשמוע גל של יללות וצווחות מהקהל", סיפר השחקן, אז רק בן 17, שנכח במקום עם חבר. לטענתו, הוא סובב את ראשו לרגע אחד והלהב כבר ערף את ראשו של וויידמן. באותו רגע, עשרות אנשים פשוט הסתערו לכיוון הגיליוטינה. הוא המשיך: "חלקם לא היססו והתחילו להספיג ממחטות וצעיפים בדמו של הנידון למוות שנשפך על המדרכה. מזכרת מהאירוע".
דיווחים ותמונות מהאירוע המזעזע עלו עד מהרה לכותרות בצרפת ובעולם. כתוצאה מכך, אלברט לברון, הנשיא הצרפתי דאז, הורה לחדול את ההוצאות להורג הפומביות – על מנת להימנע ממבוכה נוספת.
טרגדיה ברכבת התחתית
ב-3 בדצמבר, 2012, אדם נדרס למוות על ידי אחת הרכבות שנכנסו לתחנת רחוב 49 במנהטן, אחרי שנדחף לשם על ידי נוסע אחר. באותו זמן, עומאר עבאסי, צלם פרילנס של עיתון ה-NY Post, היה במקום וניסה ככל שביכולתו לסייע לקי סוק האן בן ה-58, שניסה לחזור בחזרה לרציף, בזמן שהרכבת דהרה לכיוונו. עבאסי סיפר מאוחר יותר איך הוא רץ לכיוונו של האן בעודו מפעיל את פלאש המצלמה, בניסיון לסנוור וכך להזהיר את נהג הקטר מפני האדם שנמצא על המסילה. כתוצאה מכך, הוא צילם את רגעיו האחרונים של בן ה-58.
למחרת, המשטרה עצרה את נעים דיוויס, החשוד העיקרי בן ה-30, שאפילו הודה כי דחף את האן אל הפסים מהרציף. עדי ראייה תיארו לחוקרים כיצד השניים התעמתו זמן קצר לפני הגעת הרכבת. עד מהרה, העימות הפך לפיזי ובסופו של דבר אף קטלני. למרות זאת, דיוויס שב וטען כי הוא פעל מתוך הגנה עצמית – וכי האן היה זה שתקף אותו קודם.
Ki was trying to climb back up onto the platform when the oncoming car crushed him like an egg. He was down there for 22 seconds—22 SECONDS! Yet no one acted to save him. What would it have cost for someone to lend a hand? pic.twitter.com/BlSzXixdht
— Ralph Gerber (@RalphGerber7) October 11, 2020
דיוויס הובא בסופו של דבר לבית המשפט 5 שנים מאוחר יותר, שם הוא הואשם ברצח. בשלב הזה, כלי התקשורת והציבור כבר חרצו את גורלו וכולם היו משוכנעים שהוא אכן רצח את האן. התמונות הקשות של קורבן האירוע תרמו רבות לתחושת הכעס כלפי דיוויס. אף על פי כן, כנגד כל הציפיות, הוא זוכה מכל ההאשמות נגדו אחרי שהתברר שהאן אכן נטפל אליו ותקף אותו ברציף באותו יום גורלי.
הראייה החזקה ביותר של הנאשם הייתה סרטון וידיאו ובו האן נראה שיכור ומתגרה בדיוויס במשך כמה דקות, בזמן שדיוויס דורש ממנו לעזוב אותו בשקט. הנאשם אז הפנה את גבו אל בן ה-58, אבל זה תפס אותו בכתף ואיים להרוג אותו. בתגובה, דיוויס הסתובב ודחף אותו. האן השיכור איבד את שיווי המשקל ונפל אל המסילה, שם הוא נדרס על ידי הרכבת.
שיקוי הפלא שהרג את אבן ביירס
אבן ביירס היה שחקן גולף מוכשר ובנו של תעשיין אמריקאי עשיר. למרות זאת, הוא זכור בימינו בעיקר בגלל מותו המזוויע כתוצאה מהרעלה רדיואקטיבית.
בשנת 1927, כשהיה בן 47, הוא ספג פציעה קשה בכתפו וסבל מכאבים כרוניים מתמשכים. בעקבות זאת, רופא המשפחה שלו המליץ לו להשתמש בתרופה חדשה בשם "רדית'ור" שנועדה לשכך כאבים ולהמריץ את הגוף. ביירס היה מרוצה כל כך מהתרופה שעל דעת עצמו הוא הכפיל את הכמויות עוד ועוד, עד שהוא נטל מספר מנות ביום במשך כמה שנים ברציפות. הוא הפסיק באוקטובר של 1930 – אחרי שכבר נטל 1,400 מנות של "שיקוי הפלא".
בזמן הזה, ביירס כבר התחיל לסבול מירידה חדה במשקל ומכאבי ראש עזים. כמה חודשים אחרי שהפסיק עם התרופה, השיניים שלו החלו לנשור. רק אז התברר שאותו שיקוי פלא, שהכיל רק מים ורדיום - היסוד הכימי הרדיואקטיבי - הרעיל את גופו בקיצוניות ופירק אותו מבפנים.
בשנת 1931, מצבו של ביירס הוסיף להחמיר כאשר חורים החלו להיווצר בגולגולת שלו. כמו כן, מצב הלסת התחתונה שלו כבר היה גרוע כל כך, שכירורגים נאלצו להסיר אותה בניתוח. קרובי משפחה ציינו כי למרות העובדה שאבן איבד את היכולת לדבר, מיתרי הקול שלו עדיין היו פעילים – כך שהוא יכול היה להפיק נהמות מצמררות עד יומו האחרון.
ב-31 במרץ, 1932, נקבע מותו של אבן ביירס כתוצאה מהרעלה רדיואקטיבית. הוא נקבר בארון מיוחד עם דפנות מעופרת כיוון שגופו המשיך לפלוט קרינה גם אחרי מותו. 33 שנה אחרי מותו, בשנת 1965, צוות חוקרים ממכון MIT הוציאו את גופתו מהקבר כדי לבדוק האם היא ממשיכה לפלוט קרינה רדיואקטיבית. רובלי אוונס, החוקר הראשי, קבע שגופתו המשיכה לפלוט את אותן רמות קרינה מאז מותו – וכי הוא ימשיך לפלוט רמות קטלניות של קרינה במשך מאות שנים.