הפעם סיפור עם מוסר השכל: תפסיקו לעשות מתיחות. אנחנו יודעים שיגיע היום בו נאלץ לדווח על מתיחה שהסתיימה במוות. הפעם זה נגמר בכוויות קשות "בלבד", והמותח הוא זה שקיבל על הראש. משתמש Reddit בשם amkra שיתף את סיפור המתיחה הכושלת ואת תוצאותיה המזוויעות בשרשור שצבר פופולריות רבה. אז שבו ילדים, והקשיבו לסיפור, ותגדלו להיות אנשים טובים שלא עושים מתיחות.
"ב-1 באפריל האחרון, חברי ואני חשבנו על רעיון מבריק: אני אתחבא המדיח הכלים התעשייתי במקום עבודתנו, והוא יגיד למנהל שהמדיח לא נדלק. ההליך התקני, כשכשל שכזה קורה, הוא לפתוח קודם כל את דלתות המדיח, ולבדוק ששום דבר לא תקוע במכונה".
המדיח המדובר היה מסוג מסוע. כיבינו אותו וטיפסתי פנימה. כשמפעילים את המכונה, יש קול מאוד ייחודי לפני שהסילונים הרותחים מתחיל לעבוד. שמעתי את השיחה בין המנהל לחבר שלי מחוץ לדלתות המדיח, ופתאום שמעתי את אותו קול מוכר".
קפצתי ממקומי מיד, בוודאי הצלחתי להוציא את ראשי קודם לפני שאדי הקיטור התחילו לצאת. לבשתי סינר ומכנסי ג'ינס, כך שהקיטור לא הצליח לחדור אותם. אבל בנוגע לשאר הגוף... פשוט נעמדתי במתלה האחורי, איפה שהכלים הנקיים יוצאים, רטוב לגמרי – והעור שלי פיזית נוטף מזרועותיי". נשמע כל כך כואב!
"רצתי לחדר המיון, ולצוות לא היה שום מושג מאיפה להתחיל ומה לעשות איתי. ברגע שהגעתי למרכז הטיפול בכוויות – הם ניגשו ישר לעניינים המלוכלכים. ראשית, הם היו צריכים להסיר את העור המת, כדי שהגוף יתחיל בהחלמה. ההליך דורש אמבט סטרילי והסרה של העור במברשת עם שערות נחושת. בכאב הוא משהו שאני לא יכול לתאר במילים".
בתחילה, הרופאים חשבו שאשאר באשפוז במשך 30 ימים, ואז אשלח לבידוד בביתי. ההשלכות של הדבר הן שהייתי צריך לחזור על כיתה יא'. הרופא אמר שיש שתי אפשרויות כשזה מגיע לכוויות קיטור: או שהן מדרדרות במשך הלילה, או שהן מתחילות להחלים".
"ביום השני, הכוויות החלו להחלים. הן לא התדרדרו לכוויות מדרגה שלישית. לא הצטרכתי השתלה! בסופו של דבר שוחררתי לאחר שבוע, ופספסתי רק עוד שבוע נוסף של בית ספר. החלמתי לחלוטין ושום צלקת לא נותרה, אבל לפחות יש לי סיפור מגניב לספר לכולם".
מה מגניב בסיפור הזה? "היי, בואו אני אספר לכם על הפעם שהייתי ממש טיפש וכמעט מתתי". סיפור מופלא, בעיקר התמונות.
(מקור)