13 במאי 2008. מינסוטה, צפון ארה"ב. ברנדון סוונסון, סטודנט שנה ראשונה במכללת מינסוטה ווסט, עושה את דרכו לביתו שבמערב המדינה. כשעתיים מוקדם יותר הוא יצא לחגוג עם חברים. השעה הייתה מעט אחרי חצות, כשלפתע הוא נתקע עם המכונית שלו בצד הכביש. בן ה-19 ניסה לטפל בבעיה בכוחות עצמו, אך ללא הועיל. בסביבות השעה 01:15 בלילה, הוא העיר את הוריו, בריאן ואנט, וביקש מהם לבוא לאסוף אותו.

מאוחר יותר הוריו סיפרו שבנם טען שהוא נמצא סמוך לעיירה לינד, השוכנת כ-45 ק"מ מזרחית לגבול של מינסוטה עם דרום דקוטה. בני הזוג סיכמו עם הנער שהוא יחכה להם בצד הכביש, בזמן שהם יעשו את דרכם אליו. ברנדון אמר שהוא יחכה בסמוך למכונית ויסמן להם איפה הוא נמצא עם הפנסים שלה. בינתיים, הוריו נשארו איתו על הקו ליתר ביטחון בזמן שהם התארגנו ליציאה.

בריאן ואנט נסעו במכוניתם הלוך ושוב על הכביש הראשי סמוך ללינד, אך לא ראו שום סימן לבנם. חלפה חצי שעה מבלי שהיה שום סימן לסטודנט, אף על פי שהוא עדיין נשאר איתם על הקו. מתוסכל, ברנדון החליט להתחיל ללכת לכיוון אורות העיירה – או לפחות כך הוא חשב. הוא נשאר על הקו עם הוריו במשך 47 דקות, כשלפתע הם שמעו אותו אומר "אוי שיט" והשיחה נותקה. זאת הייתה הפעם האחרונה שהם אי-פעם שמעו את קולו.

"אולי ארבו לו בשיחים וככה תפסו אותו"

הוריו המודאגים של ברנדון המשיכו לסרוק את הדרכים בסמוך ללינד בתקווה למצוא את בנם, אך לשווא. בסביבות השעה 06:30, הם התקשרו למשטרה ודיווחו על היעלמותו. למרות זאת, השוטרים המקומיים לא פתחו מיד בחיפושים בטענה שזו לא הפעם הראשונה שהם שומעים על מקרה היעלמות בסביבה, ורוב הסיכויים שברנדון יצוץ שוב תוך כמה שעות. בינתיים, הם איכנו את הטלפון הנייד שלו וגילו פרט מעניין.

התברר שהטלפון שלו פעל לאחרונה כאשר הוא היה סמוך לעיירה פורטר – כ-36 ק"מ צפון-מערבית לאזור שבני הזוג סרקו באותו לילה גורלי. רשויות החוק שלחו צוותים לאזור, ועד מהרה מצאו את המכונית שלו בצד הכביש צפונית לעיר טאונטון, כ-10 ק"מ דרומית לפורטר. לא היו שום סימני אלימות בזירה, אבל גם לא היו שום סימנים לנער.

ג'ק ויזקי, השריף של מחוז לינקולן, ציין בהודעה לתקשורת שרכבו של ברנדון נתקע על גבשושית בצד הכביש. אמנם לא נגרם נזק למכונית, אבל היא באמת הייתה תקועה במקומה. מעבר לזה, הוא ציין שמסביב היו עשבים וחצץ, ולא הייתה שום דרך לדעת לאיזה כיוון הוא הלך ברגע שיצא ממכוניתו.

בלשים שבחנו את הזירה גרסו שייתכן שבליל ההיעלמות ברנדון ראה את אורות העיר טאונטון והלך לכיוונם, במחשבה שזו בעצם לינד. כמו כן, עלתה תאוריה לפיה הסטודנט היה שתוי בזמן התקרית, מה שגרם לו לאבד את חוש הכיוון שלו באזור. כך או כך, הרשויות שלחו לזירה כלבני גישוש והחיפושים אחר בן ה-19 עלו מדרגה.

העקבות של ברנדון אותרו תוך זמן קצר והובילו את צוותי החיפוש לכיוון נהר ילואו מדיסין (Yellow Medicine). אביו בינתיים תיאר לחוקרים שהוא זוכר שבנו דיבר על כך שנאלץ לחצות גדרות במהלך הלילה ואף שמע מים זורמים. הכלבים עקבו אחר הריח עד לנקודה שבה הוא הגיע אל שפת המים. בשלב הזה, הסברה הרווחת הייתה שהסטודנט נפל לנהר במהלך הלילה וטבע למוות. אף על פי כן, רשויות החוק מעולם לא מצאו את גופתו.

"יכול להיות שמישהו ארב לו בשיחים"

מאז היעלמותו של ברנדון סוונסון, הוריו שבו וטענו שהוא כנראה לא היה שיכור באותו לילה – או לפחות הוא לא נשמע שיכור בזמן שהם דיברו איתו. כמו כן, אנט לא האמינה שהוא טבע למוות. "לא באמת הייתה שום אינדיקציה שהוא נמצא בנהר", אמרה בשיחה עם כתבי CNN. אחרים סברו שיכול להיות שהסטודנט נפל למים ומאוחר יותר מת כתוצאה מהיפותרמיה – תת-חום. בינתיים, השריף ויזקי אמר שיכול להיות שהסטודנט נעלם מיוזמתו – אף על פי שחשב שזה בלתי סביר. מעבר לזה, הוא ציין את האפשרות שמישהו אחר מעורב בהיעלמותו. "יכול להיות שמישהו התחבא בשיחים בזמן שהלך ודיבר עם הוריו", אמר השריף. "אולי ארבו לו בשיחים וככה תפסו אותו".

ביל פליירד, השריף של מחוז ילואו מדיסין, התייחס עוד בזמן האירוע למורכבות הסריקות והחיפושים אחר הבחור באזור – ואף הגדיר את המשימה כקשה מאוד עד בלתי אפשרית. "מדובר בשטח ממש גדול", ציין השריף פליירד. "אם לוקחים בחשבון את האזור שבו נתקע הרכב ופרק הזמן שהוא דיבר בטלפון עם הוריו, מבלי לדעת לאיזה כיוון הוא הלך, יש לך שטח עצום שאתה צריך לחפש בו".

חלפו 14 שנים ו-4 חודשים מאז היעלמותו הטרגית של ברנדון סוונסון. בינתיים, בית המחוקקים בארה"ב העביר את "חוק ברנדון" לפיו רשויות האכיפה מחויבות לפעול מיד עם קבלת דיווח על נעדר. במאי 2009, שנה אחרי היעלמותו של הסטודנט, המושל טים פאולנטי חתם על החוק בטקס בנוכחות בני משפחת סוונסון. "זה אחד החוקים החשובים ביותר שחתמתי עליהם במהלך 14 שנותיי בתחום", ציין המושל. "הוא בוודאות יציל חיים של אחרים".