כשסטייסי מקול (18) וסוזי סטריטר (19) הלכו למסיבת סיום התיכון שלהן ב-6 ביוני 1992, לא היה להן מושג שזאת תהיה הפעם האחרונה שמישהו יראה אותן בחיים. השתיים נסעו לבית של חברה בעיר ספרינגפילד, מיזורי, בשביל לחגוג את תחילת חופשת הקיץ יחד עם שאר חבריהן מהשכבה. התוכנית של הבנות הייתה לחגוג אל תוך הלילה ולפרוש בשיא למלון בעיר באטלפילד. למרות זאת, מסיבה לא ברורה השתיים החליטו בסופו של דבר לנסוע בחזרה העירה לביתה של שריל לוויט – אמה של סוזי. החלטה שהתבררה להיות הרת גורל עבורן.
סוזי וסטייסי עזבו את המקום בסביבות השעה 02:00 בלילה ואמרו לחברותיהן כי הן ישנו בביתה של שריל. ביום שלמחרת, הן היו אמורות להמשיך את החגיגות בפארק השעשועים "ווייט וואטר". חברותיהן של הבנות הגיעו לביתה של שריל לקראת הצהריים ודפקו בדלת, אבל הופתעו לא לשמוע דבר מתוך הבית. כמה רגעים לאחר מכן, הן הופתעו עוד יותר לגלות שהדלת הקדמית נותרה לא נעולה. הן נכנסו פנימה בשקט, רק כדי למצוא בית ריק. שום דבר לא הכין אותן לכך שהן בעצם צעדו היישר אל תוך זירת פשע.
ג'ניס מקול, אמה של סטייסי, הייתה הבאה להגיע למקום אחרי שקיבלה שיחת טלפון משונה מהחברות של בתה. לטענתה, היא בכלל לא ידע שבתה החליטה בסוף לישון אצל סוזי ולא במלון בבאטלפילד. כאשר היא הגיע לביתה של שריל, אם חד-הורית בשנות ה-40 לחייה, היא הבחינה שמנורת המרפסת פעלה והייתה חשופה לחלוטין. מתחתיה, היא מצאה את שברי הזכוכיות של הכיסוי שלה. בהיעדר כל סימן לבתה, סוזי או שריל, היא יצרה קשר עם רשויות האכיפה ודיווחה על היעלמות בתה, סוזי ושריל – השלישייה מספרינגפילד.
הסיוט של ג'ניס מקול
כוחות המשטרה החלו לחקור מיד את הזירה שהתבררה להיות כמעט חפה מראיות. ממצאי הבדיקה הראשונית גילו כיסוי מנורה שבור, תריס ונציאני שנראה כאילו מישהו הציץ דרכו במהלך הלילה והכלב של בעלת הבית, סינמון, שצעד במתיחות ברחבי הבית. לא הייתה שום אינדיקציה ששריל עזבה את הבית. משקפי הראייה שלה היו מונחים לצד ספר על השידה בחדר השינה. קופסת הסיגריות שלה עדיין הייתה מונחת על שולחן האוכל לצד הארנק שלה. לא היו שום סימנים שמעידים על מאבק אלים או רצח. למעשה, הבית נראה כאילו שריל צפתה בטלוויזיה לפני שפשוט נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.
בלשים תשאלו עשרות אנשים לגבי היעלמותן של שלושת הנשים, כולל שכנים, חברים, אנשים שהיו איתן במסיבת הסיום ואפילו קרובי משפחה. למרות זאת, לא היה שום קצה חוט. בשלב מסוים, אחד השכנים סיפר כי ראה בשעות הבוקר המוקדמות של ה-7 ביוני רכב מסחרי ירוק שנסע באזור ביתה של שריל, אבל הוא לא הצליח לראות את הנהג. בהיעדר קצה חוט, החקירה הגיעה למבוי סתום. רשויות האכיפה פנו לציבור בבקשה למסור כל פיסת מידע שעשויה לפתור את התעלומה המסתורית. הפרשה אפילו סוקרה בתוכנית הטלוויזיה America’s Most Wanted. אף על פי כן, לא הייתה פריצת דרך בחקירה – עד שיום אחד, התגבש חשוד עיקרי בהיעלמות השלישייה.
רוברט קרייג קוקס סומן עוד מתחילת הפרשה כחשוד פוטנציאלי. קוקס היה עבריין מוכר בדרום ארה"ב שאפילו נגזר עליו בשלב מסוים עונש מוות על רצח של נערה בת 19, לפני שבית המשפט הורה לשחררו ממאסר בגלל ראיות נסיבתיות. לטענתה של ג'ניס מקול, קוקס עבד בקיץ של 1992 בתור פועל בנייה והשתתף בפרויקט להנחת כבל תת קרקעי בקרבת ביתה של שריל בסמוך ליל ההיעלמות. העבריין נחקר על הפרשה וטען כי הוא היה עם חברתו באותו ערב. מאוחר יותר, בת זוגו דאז אישרה את דבריו. ללא ראיות שקושרות אותו לפרשה המסתורית, לא הייתה לחוקרים ברירה אלא לשחררו.
שנתיים חלפו מאז שקוקס הפך לחשוד פוטנציאלי בפרשה המסתורית והעבריין עזב את מדינת מיזורי ועבר להתגורר בטקסס. בשנת 1994, הוא נעצר בגין שוד מזוין, הורשע ונידון ל-30 שנות מאסר. במהלך תקופת המאסר, העיתונאי רוברט קיז פנה אליו לגבי פרשת השלישייה מספרינגפילד. לטענת העיתונאי, קוקס אמר לו במהלך אחת משיחותיהם כי שלושת הנשים נרצחו ונקברו בעיר. כמו כן, הוא הוסיף שאף אחד לעולם לא ימצא אותן. לאחר מכן, הוא השתתק ולא היה מוכן יותר לדבר על הפרשה.
לאורך השנים, הגיעו לידי המשטרה יותר מ-5,000 דיווחים מתושבי הסביבה שסברו כי יש להם מידע שעשוי לפתור את התעלומה – רובם לא הובילו לשום פריצת דרך. למרות זאת, בשנת 2002 הגיע לידי החוקרים דיווח מאדם אלמוני שטען כי ראה שני גברים נוסעים בסביבת ביתה של שריל עם רכב של חברת בטון. המכונית תוארה ככלי רכב מסחרי שצבעו ירוק. מאותו הרגע, הפרשה החלה לעניין את החוקרת הפרטית קת'י בירד.
בירד פנתה במהלך חקירתה העצמאית למספר בלשים שבחנו את הפרשה לאורך השנים, כולל מארק ווב – החוקר הראשי של התעלומה ומי שהפך במרוצת השנים למפקד תחנת המשטרה של ספרינגפילד. במהלך שיחותיהם, נודע לה שהתקבלו במרוצת הזמן דיווחים ששלושת הנשים נקברו במה שעתיד היה להיות חניון בית חולים. למרות זאת, המידע מעולם לא נתפס כמהימן ומעולם לא נבחן. בדיקה שלה העלתה כי בקיץ של 1992 נבנה בעיר בי"ח חדש לחלוטין במרחק של 5 דקות נסיעה מביתה של שריל – ובסמוך לליל ההיעלמות, בוצעו עבודות התשתית על החניונים שלו.
בשנת 2006, החוקרת הפרטית החליטה ליצור קשר עם ריק נורלנד ולבקש את עזרתו בפיצוח הפרשה. נורלד טיפח לעצמו מוניטין בתחילת המילניום בתור מומחה בתחום הסיסמולוגיה, לאחר שסייע לרשויות ניו יורק למצוא חלק מקורבנות פיגועי ה-11 בספטמבר מתחת להריסות מגדלי התאומים. בשיחה עם סוכנות הידיעות AOL News, נורלנד טען כי ממצאי הבדיקה שלו בחניונים של ביה"ח חשפה שלוש חריגות בעומק של כמטר מתחת למשטח הבטון. לטענתו, הדרך היחידה לגלות אם אכן מדובר באתרי קבורה מאולתרים היא לקדוח חורים במקום ולשלשל פנימה מצלמות – אך להפתעתו, כוחות המשטרה טענו כי הבדיקה לא שווה את הנזק שייגרם במקום.
המומה מתגובת המשטרה, בירד הציעה לכסות בעצמה את עלויות הבדיקה בשביל לגלות האם השלישייה מספרינגפילד אכן קבורה מתחת לחניון הרכבים, אך בקשתה נדחתה. מאוחר יותר, דובר המשטרה אמר כי ממצאי הבדיקה של נורלנד לא מהימנים – טענה שעוררה תרעומת בקרב מומחים בתחום הסיסמולוגיה. החוקרת פנתה באופן עצמאי להנהלת בית החולים, אך גם אלו הסתייגו מביצוע הבדיקה ואמרו כי יתירו אותה רק בתנאי שיקבלו אישור מתחנת המשטרה. יותר מ-28 שנים חלפו מאז היעלמותן של שלושת הנשים – ואף אחד עדיין לא יודע האם הן אכן קבורות מתחת לחניון של ביה"ח המקומי. בינתיים, הסיוט של ג'ניס מקול ממשיך.
אמה של סטייסי ממשיכה לפרסם מודעות על היעלמותן של בתה, סוזי ושריל. בשיחה עם מפיקי ערוץ הטלוויזיה Investigation Discovery, היא סיפרה שכל עוד אין הוכחות או ראיות שמצביעות על כך שבתה מתה היא לא תוותר. "גם אם יש מאית של אחוז שאני מסוגלת למצוא אותה, אני אנסה", אמרה. "אני לא מוכנה להרים ידיים".
האם הוסיפה בהמשך השיחה מה היה הדבר האחרון שאמרה לבתה לפני שעזבה למסיבת הסיום שלה. "תודה לאל אמרתי לה שאני אוהבת אותה לפני שהיא יצאה מהבית", אמרה. "הכנתי לה עוגה לרגל סיום התיכון והיא אמרה לי לא לחתוך אותה עד שהיא תחזור – אבל היא לא חזרה. אם הייתי יכולה לחזור אחורה, לא הייתי נותנת לה לצאת באותו ערב. אם רק הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום".