בהיסטוריה של מדינת ישראל יש תיקי רצח שנסגרו מבחינת המשטרה ובתי המשפט, אבל ספקות בעניינם ממשיכים לרחף עד היום. האם יושבים בכלא חפים מפשע? האם הרוצחים האמיתיים מסתובבים חופשי?
מאות מורשעים הגישו בקשה למשפט חוזר כשהם מציגים ראיות חדשות. רובם נדחו על ידי בית המשפט העליון. ככלל, מעט מאוד נאשמים מאז קום המדינה זכו לקבל משפט חוזר. "למערכת המשפט קשה להודות בטעויות", טוען גורם במערכת המשפט. "ב-99.9 אחוז מהמקרים, הבקשות למשפט חוזר נדחות. המערכת פוחדת לבדוק את עצמה, ועוד יותר חוששת מהאפשרות שנאשמים שיזוכו יגישו תביעות במיליוני שקלים ויגרמו מבוכה גדולה ונזק לאמינות של מערכת המשפט בישראל".
הנה כמה מהפרשות שעדיין שווה להתעכב עליהן, שמיטב המשפטנים בארץ חלוקים בנוגע לתוצאות גזרי הדין בעניינן - ושאזרחים רבים תוהים אם הצדק נעשה בהן. "בחלק מהפרשות הספק זועק לשמיים", אומר שופט ותיק. "שופטים הם בני אדם וגם הם טועים, אבל מבחינתי, כשיש ספק ולו הקטן ביותר ואין ראייה ישירה שהנאשם ביצע עבירה - אין תוצאה אחרת מלבד זיכוי".
1) רצח ואונס חנית קיקוס: 23 שנים של ספקות
10 ביוני 1993. שעת ערב. חנית קיקוס, נערה בת 17 מאופקים, עושה את דרכה מביתה לטרמפיאדה הצפונית שבעיר. קיקוס, תלמידת תיכון בדרך למסיבת יום הולדת של חבר בבאר שבע, ממתינה במשך 45 דקות לטרמפ. בשעה 20:15 מגיע הטרמפ המיוחל, אבל קיקוס לא תחזור ממנו בחיים.
פרשת רצח חנית קיקוס הסעירה את ישראל. היו כאלה שחשבו שהיא נחטפה והוברחה למצרים, ירדן ואפילו לסעודיה. אסטרולוגיות וקוראות בקפה ובקלפים טענו שהיא חיה ותחזור בקרוב הביתה. רבנים ניסו לשכנע את הוריה, רפי ודולי, שבתם חיה.
חוקרי המשטרה במרחב הנגב פתחו בחקירה. מאות שוטרים ומתנדבים השתתפו בחיפושים, אבל לשווא. כעבור שמונה ימים נעצר סולימאן אל עביד, תושב רהט, כחשוד ברצח. אל עביד הכחיש, אבל החוקרים דיווחו כי בעת שישב בתחנת המשטרה באופקים הוא התוודה בפני המדובב שאנס ורצח את הנערה מחשש שזו תתלונן נגדו במשטרה והוא ייעצר. הוא שחזר את המעשה וסיפר שזרק את גופתה בבור לא הרחק מאתר הפסולת "דודאים".
זמן קצר לאחר מכן חזר בו אל עביד מהודאתו. הוא טען שההודאה הוצאה ממנו באיומים, שהוא סובל מפיגור סביבתי ושאין הוכחה חד משמעית שהוא הרוצח. גם הציבור ברובו נטה להאמין שאל עביד אינו הרוצח האמיתי. העובדה שהיו נגדו רק ראיות נסיבתיות חיזקה את התחושה שהוא לא האיש.
בסופו של דבר הורשע אל עביד ברצח ואונס בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ברוב של שני שופטים נגד אחד (השופט ניל הנדל, כיום שופט בבית המשפט העליון, זיכה אותו בתחילה מחמת הספק ומאוחר יותר זיכוי מוחלט). הוא נדון למאסר עולם והגיש ערעור על גזר הדין.
במהלך הדיונים בערעור של אל עביד נמצאה גופתה של קיקוס בבור ניקוז סמוך לצומת אלי כהן בבאר שבע, מרחק עשרות קילומטרים מהמקום שעליו הצביע בשחזור. בצעד דרמטי החליטו שופטי העליון להחזיר את התיק לדיון נוסף בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ומתחו ביקורת על ההחלטה להרשיעו ברצח. הם קבעו שיש לגזור עליו עונש רק בגין עבירת האונס.
למרות הצעה מפרקליטות מחוז הדרום - להודות באונס ולקבל עונש של 12 שנה - אל עביד סירב לעסקה בנימוק שהוא חף מפשע והרוצח מסתובב חופשי. בית המשפט המחוזי הרשיע אותו שוב באונס וברצח ברוב של שניים נגד אחד. אל עביד ערער שוב לעליון, וגם שם היו השופטים חלוקים בדעותיהם: שישה הרשיעו אותו ושלושה זיכו.
אביה של קיקוס, רפי, אמר בראיון למגזין מאקו: "אני בטוח שהרוצח של הבת שלי חופשי וזה לא נותן לי מנוח. היו הרבה מחדלים של המשטרה בתיק החקירה. תפסו בדואי פלאח, אנאלפבית שלא יודע קרוא וכתוב, שהיה שיכור בערב המקרה ותפרו לו תיק רצח. צריך לעשות לו משפט חוזר, שנדע אחד ולתמיד מי הרוצח של בתי".
אל עביד סרב להגיש בקשת חנינה לנשיא שהייתה עשויה להביא לשחרורו המיידי ודורש משפט חוזר. בקשתו נדחתה באחרונה.
2) רצח שמואל לוינסון: ייתכן משפט חוזר
2 באוגוסט 1994. עו"ד שמואל לוינסון, אז יו"ר האגודה לזכויות האזרח, נורה למוות בביתו בשכונת רחביה בירושלים כשהפתיע פורץ. החשד הוא שהפורצים הופתעו על ידי לוינסון וניהלו איתו מאבק שבמהלכו ירה בו אחד מהם כדור בודד מטווח קצר, בכוונה להרוג את לוינסון כדי שלא יפליל אותו.
המשטרה חקרה עשרות עברייני רכוש ונרקומנים. שלום עובדיה, שהיה באותה תקופה נרקומן, נעצר כחשוד ברצח. הוא חווה קריז בעת החקירה והתקשה למסור גרסאות מסודרות על מה שאירע. לטענתו, שותפו לפריצה היה זה שביצע את הרצח.
בסופו של דבר הוגש נגד עובדיה כתב אישום בגין רצח. שני שופטים הרשיעו אותו, והשופט משה גל – מי שלימים מונה למנהל בתי המשפט - החליט לזכותו. עובדיה הגיש ערעור על הרשעתו לבית המשפט העליון, אבל זו נדחתה.
מאז שהורשע המשיך עובדיה לטעון לחפותו. הסנגוריה הציבורית החליטה להרים את הכפפה, וביצעה בארצות הברית שורה של בדיקות די.אן.איי מעמיקות. אלה הצביעו על כך שעובדיה לא היה בזירת הרצח, ואין שום ראייה פורנזית הקושרת אותו למקרה.
כעת דורשת הסנגוריה הציבורית לערוך לשלום עובדיה משפט חוזר בנימוק שעל פי הראיות החדשות הוא אינו הרוצח. בית המשפט העליון ידון בקרוב בבקשה.
3) רצח ישראל נולמן: תיק תפור?
ספטמבר 1981. שכונת יזרעאליה בחיפה. ישראל נולמן, בן 12, נעלם בנסיבות מסתוריות. כעבור יומיים נמצאת גופתו בתוך ואדי כשעליה סימני אלימות קשים. דו"ח פתולוגי קובע כי הרוצח היכה את נולמן בפניו עד שאיבד את ההכרה ולאחר מכן חנק אותו למוות באמצעות לולאה של חבל. החשד הוא שהרצח בוצע כחלק מטקס פולחני שנסיבותיו לא ברורות עד היום.
כשבועיים לאחר הרצח נעצר משה עזריה, תושב עכו בן 21 הלוקה בשכלו. הוא הכחיש את החשדות נגדו, אבל כבר למחרת חילצו ממנו החוקרים הודאה. עזריה טען שהוכה על ידי השוטרים ונגרמו לו חבלות כדי לגרום לו להודות.
למרות ספקות מסוימים באשר לעדותו, עזריה הורשע ברצח וערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחה. בשנת 1995 הוא הגיש בקשה למשפט חוזר; כעבור שנתיים החליט נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק לדחות את הבקשה. "יודע אני כי החלטתי זו תעורר ביקורת", כתב ברק. "חפותו או אשמתו של המבקש נידונה בציבור ויש הסבורים בתום לב כי הוא חף מפשע או כי העניין מחייב משפט חוזר. החלטותיי שלי אינן מושפעות מסברות אלה. בחנתי כמיטב יכולתי המקצועית את הבקשה, עשיתי זאת על פי אמות מידה המקצועיות המקובלות עלינו. החלטתי מדברת בעד עצמה".
היבט תמוה בתיק הזה הוא העובדה שהמשטרה מיהרה לשרוף את בגדיו של נולמן, שהיו מוצג משפטי ונמצאו עליהם סימני זרע. לכאורה, בדיקת הזרע הייתה עשויה להוביל לזיכויו של עזריה.
קצין משטרה לשעבר, ניצב משנה בדימוס עזרא גולדברג ז"ל, הצליח להעלות בזמנו ספקות רבים בנוגע לתיק נולמן. הוא ניפק ראיות חדשות ומפתיעות שהציעו על אפשרות ממשית כי עזריה אינו הרוצח. על פי גולדברג, הרוצח היה אדם אחר שפעל באזור חיפה והצפון ורצח ילדים בשיטות דומות - גם לאחר מעצרו של עזריה.
הספק עדיין מחלחל באשר לזהות הרוצח האמיתי של ישראל נולמן. "אם עזריה הוא הרוצח, אז למה היו עוד רציחות של ילדים בשיטות דומות גם לאחר שהוא נעצר? לחוקרי המשטרה היה נוח להתלבש על אדם שסבל מבעיות נפשיות ולהפליל אותו", קובל קצין משטרה לשעבר.
4) רצח דני כץ: שני משפטים, חמישה נאשמים
8 בדצמבר 1983. דני כץ, בן 14, יוצא מביתו בשכונת דניה בחיפה כדי להחזיר מחברת ששאל מחבר לכיתה. כעבור ארבעה ימים מצא רועה צאן בדואי גופתו של כץ במערה סמוכה לכפר סכנין.
חקירת המשטרה העלתה כי כץ נחטף, נרצח באכזריות ונאנס. החוקרים עצרו חמישה - סמיר ג'נאמה, אחמד כוזלי, פתחי גואמה, עלי ג'נאים ועאטף סביחי - כחשודים במעשה. אחד החשודים בפרשה הפליל את חבריו.
החמישה טענו שהשוטרים נקטו כלפיהם באלימות קשה ואילצו אותם להודות בעבירות שלא ביצעו, וכי ההודאות שנגבו מהם שונו שלוש פעמים כדי להתאים אותן לראיות שהיו בידי החוקרים. בדיקות הפוליגרף היו סותרות ולא קבעו חד משמעית שהם הרוצחים. עם זאת, חמשת הנאשמים הורשעו ברצח בבית המשפט המחוזי בחיפה. ערעורם לבית המשפט העליון נדחה.
החמישה המשיכו לטעון לחפותם, ובסופו של דבר החליט נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרון ברק, שיש מקום לערוך להם משפט חוזר בנימוק שקיים סיכוי שתוצאות המשפט ישונו. במהלך המשפט החוזר קבעו השופטים כי החמישה הם הרוצחים וכי העדויות נגבו מהן מרצונם החופשי. הערעור על החלטת השופטים במשפט החוזר נדחה.
גם בתיק הזה חשף עזרא גולדברג ממצאים המגבים את טענות המורשעים, לפיהם פעל באותה תקופה רוצח ילדים באזור הצפון. לטענתו של גולדברג, לא ייתכן שהחמישה (שעבדו יחד במרכול מזון) ביצעו את הרצח, אלא רוצח אחד שפעל בשיטות פעולה דומות ואכזריות.
5) רצח תאיר ראדה: עדיין בצל
6 בדצמבר 2006. גופתה של תאיר ראדה, בת 13, נמצאת בתא שירותים בבית הספר התיכון "נופי גולן" בקצרין. הרוצח שיסף את גרונה.
חוקרי המשטרה חשדו בתחילה שאולי מדובר בסכסוך שפרץ בין תלמידים. נבדק גם חשד שחסר בית שחדר לבית הספר ביצע את הרצח. נבדקה אפילו אפשרות קלושה שהאנס הסדרתי בני סלע ביצע את הרצח בעת שברח מהכלא.
שבוע לאחר הרצח עצרו החוקרים את רומן זדורוב, פועל בניין שעבד בשיפוצים בבית הספר, כחשוד במעשה. בתחילה הוא הכחיש כל קשר למעשה, אך לאחר מכן התוודה בפני מדובב וחוקרי המשטרה ואף שחזר את הרצח. זמן קצר לאחר מכן חזר בו מהודאתו בטענה שהוצאה ממנו תחת איומים ולחצים.
זדורוב הורשע ברצח וערער לבית המשפט העליון, שהחליט להחזיר את התיק לדיון נוסף בבית המשפט בנצרת. גם הפעם הרשיעו השופטים את זדורוב.
לא נתאר כאן מחדש את הפרטים שנחשפו בסדרת הטלוויזיה "צל של אמת", שהעלתה ספקות כבדים באשר להרשעתו של זדורוב ברצח תאיר ראדה. נציין רק כי זדורוב הגיש באחרונה בקשה לדיון נוסף, וצפוי להגיש גם בקשה למשפט חוזר. אילנה ראדה, אמה של תאיר, דורשת לפתוח את התיק מחדש כדי לברר מי באמת רצח את בתה. גם לדעתה ייתכן שהרוצח עדיין מסתובב בינינו.