נורה, איך זה קרה לך?
"בטעות! הכי בטעות בעולם. כל החיים טיפלתי בבעלי חיים, הכירו אותי בתור זאת שעושה דברים קיצוניים. אז ב-2014 גרתי בפלורנטין בת"א, הביאו לי עטלפה גורה, ופשוט התאהבתי בה. גיליתי שהם חיה מושלמת. הם רק רוצים לאכול, להיות שמנמנים ולשחק. יש להם עיניים כמו של סרט מצויר של וולט דיסני, והם כאלה קטנים וחמודים. אין יצור יותר חם, אוהב וחברתי מעטלפים. אם עטלף חי לבד הוא פשוט ימות מהדיכאון. הם כל כך אוהבים. וכדי שהגורה תשרוד, היא הייתה צמודה אלי מתחת לחולצה שלושה חודשים, 24 שעות ביום. גם בעבודה, גם בפאבים. אף אחד לא שם לב כי היא הייתה כל כך קטנה וחמודה. בלילות הייתי ישנה בישיבה על שרפרף כדי לא למחוץ אותה בטעות".
היא בת 32, במקור מירושלים, ומספרת על עצמה שהיא היחידה במשפחה שלה שאוהבת בעלי חיים בעוצמות האלה. 'לא ברור מאיפה זה בא, אבל התחלתי לאסוף כלבים וחתולים הביתה כבר בכיתה א''. פעם היא נסעה עד לירושלים כדי לאתר חמור נטוש ולחזור איתו ברגל לתל אביב משך שלושה ימי צעדה משותפת. אבל אחרי כלבים, חתולים, חמורים ועורבים, דווקא העטלפים תפסו בחייה מקום חסר תקדים. אפילו בשבילה.
איך באמת עברת מעטלפה אחת למחסה של 500 עטלפים?
"מרגע שנפוצה השמועה שאני מטפלת בעטלפים, אנשים התחילו להביא אלי עטלפים פצועים, ותוך כמה חודשים היו לי 90 עטלפים בדירת חדר. ואף אחד מהשכנים לא התלונן, כי שלא כמו כלבים, עטלפים לא עושים רעש. הם מאוד נוחים. והבנתי שבניגוד לחיות אחרות שנהנות מדימוי יותר טוב כמו חתולים או כלבים, אם אני לא אטפל בעטלפים אף אחד לא יעשה את זה. והיה צורך ענק בזה. מסתבר שהמון מהם נפצעים והמון אנשים רוצים לעזור להם אבל אין למי לפנות. אז הקמתי עמותה, קוראים לה ע.ט.ל.ף - עזרה וטיפול לעטלפי פירות, ויש לנו כבר קרוב ל-200 מתנדבים בכל הארץ. יש אותנו גם בפייסבוק, ואנחנו זמינים 24 שעות בטלפון. כדי שיהיה אפשר לטפל ביותר מ-90 עטלפים עברתי מת"א לעמק האלה, ובקרוב כנראה נעבור שוב".
היא עבדה תמיד בעבודות טיפוליות, לרוב עם נוער, אבל נאלצה לוותר על כולן ולהפסיק לעבוד לגמרי כדי לטפל בעטלפים במשרה מלאה. הדאגה והאהבה שלה ליונקים המעופפים הן די מדבקות, וקשה שלא להתחיל למצוא בהם משהו אחרי שמדברים עם מישהי שכל כך אוהבת אותם. קל להבין איך יש לעמותה כל כך הרבה מתנדבים לנושא, שאחרת לא היה בהכרח כל כך פופולרי. עם כל כך הרבה אהבה, קל יותר להבין למה היא עושה כל כך הרבה בשביל מאות עטלפים בכל רגע נתון.
מה את בעצם עושה בשביל העטלפים?
"קודם כל חילוצים מכל הארץ. אנשים מתקשרים לעמותה (הטלפון הפרטי של נורה - ב"פ) אחרי שמצאו עטלף, והם מקבלים ממני הוראות טיפול בו עד שיוכלו להביא אותו אלי, או עד שאוכל למצוא מתנדב שיאסוף את העטלף מהם. חשוב שיידעו שעטלף על הרצפה זה עטלף סובל. תעזרו לו, כי הם לא אמורים להיות על הרצפה. הם נפגעו ממשהו. תתקשרו אלינו ואנחנו נעזור. כשהם אצלנו אנחנו מאבחנים מה המצב שלהם, ואנחנו עובדים עם 18 וטרינרים שונים שמנתחים, חובשים, רושמים תרופות ומטפלים בעטלפים בהתנדבות. אני מאכילה את העטלפים שבמחסה שלנו כל לילה, כל הלילה. הם מפרקים סביבות ה-60 קילו פירות טריים בלילה. כל אחה"צ אני חותכת להם אותם ואז מאכילה אותם במשך הלילה. לחלקם אני תולה את הפירות, יש נכים שלהם יש קערות על הרצפה ויש חצי-נכים שלהם יש מתקני חתולים. יש גם את הגוריה, יש לנו שטח מיוחד שבו אנחנו עושים אימוני תעופה".
אימוני תעופה?!
"כן, יש לנו גוריה, והגורים צריכים ללמוד לעוף. בנוסף להם יש גם לנו המון עטלפים בוגרים שעברו ניתוחים קשים וצריכים ללמוד מחדש לעוף. אז יש לנו חלל גדול שכולו מזרונים ועליהם דשא סינטטי, שבו העטלפים יכולים לנסות לעוף, וליפול בלי להיפצע. אה, ויש לנו גם עשרות משפחות אומנה שלוקחות אליהן עטלפים ומטפלות בהם אצלן בבית, בליווי שלנו".
זה המון, ממה העמותה מתקיימת?
"בגלל שכולנו מתנדבים, כל אחד בעצם עושה הכל על חשבונו. לנסוע לחלץ עטלף, למשל. הוטרינרים שעובדים איתנו עושים את זה בהתנדבות. בגלל שהטיפול בהם הוא עבודה במשרה מלאה - פתחתי חסכונות, פתחתי את הפנסיה שלי, לקחתי הלוואות מהבנק... כי אף אחד לא רוצה לתרום כסף לעטלפים. זאת בעיה גדולה. אם רק היו מכירים אותם באמת הרבה יותר אנשים היו רוצים לעזור ולתרום".
בגלל העומס שעבודת ההצלה מטילה על החיים שלה - לצד חברה טובה שנשארה איתה לאורך כל הדרך - היו גם הרבה חברויות ששילמו מחיר. קודם כל, היא ערה כשרוב האנשים ישנים ולהיפך. כבר לא פשוט לשמור על קשר. חוץ מזה, הנטייה של נורה לצאת לחילוצים בלי טלפון ובלי מועד חזרה ידוע בטח לא עזרה. אבל היא בסך הכל מרוצה מהמצב. היא אומרת שסגנון החיים שלה פשוט לא מאפשר חברויות שטחיות או אנשים שלא מקבלים אותה כמו שהיא. וזה ממש מתאים לה.
המחסה הוא בעצם הבית שלך, איך זה משתלב עם בן זוג?
"זה לא (צוחקת). לא רק בגלל הקונספט של המגורים עם עטלפים שהוא מאוד קשה. בסופו של דבר זה לא משנה כמה גבר יגיד לך 'אני איתך, אני מאמין בך באש ובמים' - בסופו של דבר בן אדם רוצה להיות במקום הראשון אצל בת זוג שלו. או לפחות מקום שני. אצלי הוא יהיה מקום 10,000, אחרי כל בעלי החיים שצריכים עזרה, ואחרי ניצולי שואה, ואחרי ילדים בסיכון, ונוער עבריין, וילדים בזנות, ונשים בזנות, וסחר בנשים ועוד ועוד ועוד. גם תמיד אמרתי את זה לכל גבר מראש, כי העבודות שלי תמיד היו טיפוליות ואני גם מתנדבת בעוד עמותות למרות שיש לי כבר עמותה משלי. אז הם חמודים ואומרים 'בטח, ברור', אבל בסופו של דבר זה לא מחזיק".
היה מישהו שלקח אותך הצידה ואמר 'תשמעי, אולי תרגעי קצת?'
"ברור! ברור. כל הזמן. אבל לי זה תמיד נראה כמו הדבר הטבעי ביותר. גם תראה, יש כוח בהתלהבות שלי, זה סוחף אחריו. המון אנשים היום עוזרים לעטלפים בישראל. יש לי 15 משפחות אומנה פעילות, אנשים בפייסבוק שעוזרים כל הזמן, מאות מתנדבים שעוזרים המון, זה מדהים".
אחד ההישגים הכי גדולים של עמותת ע.ט.ל.ף הגיע ממש לא מזמן, ב-2018, כשמדינת ישראל הסכימה לשנות את המעמד של עטלפים מ'מזיק' ל'חיה מוגנת'. צעד דרמטי ובכלל לא מובן מאליו, שהגיע אחרי שנים של מאמץ מצד העמותה.
כבר עשית בשביל עטלפים יותר מכל אדם פרטי בישראל, מה את חולמת להמשך?
"תראה, החלום הגדול שלי הוא שהמדינה באמת תיקח את זה על עצמה ותפעיל את הפרויקט הזה. זה החלום. ואז אני רוצה לנסוע לעבוד עם ילדים באיזורי לחימה. (צוחקת) חלומה של כל בחורה! אבל אף אחד לא אמר שלהציל את העולם זה קל".
אם היית צריכה להציל את העולם, איזה גיבור היית רוצה להיות? באטמן?
"מה פתאום! אין בו כלום, הוא סתם עשיר. אולי יאנוש קורצ'אק".
*****
אם נתקלתם בעטלף פצוע, התקשרו לעמותת עטלף - 052-2355109
לתרומות לחשבון בנק העמותה:
חשבון מספר 526459 (עמותת ע.ט.ל.ף), בנק מספר 12 (בנק הפועלים), סניף 681
לתרומות לעמותת ע.ט.ל.ף בפייפאל -https://paypal.me/batsanctuary
באפליקציית ביט או peper pay - 052-2355109