אזהרה: הכתבה מכילה סרטון שעלול להיות קשה לצפייה
17 במרץ 1984. שדה התעופה בבאטון רוז', לואיזיאנה. מייק ברנט השריף המחוזי מגיע לטרמינל עם סגניו כדי לאסוף את העבריין המקומי ג'פרי דוסט, שנעצר בקליפורניה בחשד שחטף ילד בן 11 ותקף אותו מינית. בשלב הזה, הפרשה כבר הכתה גלים ברחבי המדינה וכלי התקשורת המקומיים הגיעו לנמל בתקווה לצלם את העבריין לפני שהוא מובא לניידת – אף אחד מהם לא דמיין שהסרטון של דוסט ייחרט בדפי ההיסטוריה בתור אחד הרגעים הטלוויזיוניים המטלטלים בתולדות ארה"ב.
צוות צילום של ערוץ החדשות WBRZ היה שם בשביל לצלם את התקרית. דוסט הובל באזיקים במורד המסדרון, מלווה בשריף ברנט, כשברקע שורת טלפונים ציבוריים. איש לא עמד בסביבה, למעט גבר מזוקן עם כובע מצחייה שניהל שיחה. לפתע, כשהעבריין חלף לידו, הוא שלף אקדח תופי זעיר ורגע אחד לאחר מכן, נשמעה ירייה במסדרון. בסרטון המצמרר אפשר לראות את דוסט מתמוטט על הרצפה אחרי שנורה בראשו – הוא מת במקום.
Days like today it’s important we never forget brave men like Gary Plauche, who weren’t afraid to do what was right. No matter the consequences. pic.twitter.com/Gw3OFVS591
— Big Daddy Trebor (@SufferingFather) March 2, 2022
השריף ברנט אז רץ להתנפל על היורה, שעמד במקומו ולא התנגד. מאוחר יותר, סרטון ההתנקשות עלה בכל ערוצי החדשות בארה"ב ובו אפשר לשמוע את קצין המשטרה פונה אל היורה ואומר: "למה גארי? למה עשית את זה?". על כך הוא ענה: "אם היו עושים את זה לילד שלך, היית פועל בדיוק אותו הדבר".
היום שבו הכל השתנה
ליאון גארי פלושה הוכר בעיני רבים בתור אדם נורמטיבי לחלוטין עד לאותו יום גורלי. נולד בחורף של 1945, הוא שירת בחיל האוויר האמריקאי עד ששוחרר בכבוד בדרגת רב-סמל. הוא עבד בתור איש מכירות, ומאוחר יותר גם בתור צלם בחברת חדשות מקומית. במרוצת השנים, פלושה התחתן עם בחירת ליבו, ג'וּן, ויחד הביאו לעולם 4 ילדים – הצעיר ביניהם, ג'ודי, נולד בשנת 1973.
ג'ודי תואר בתור אתלט מלידה עם כישרון טבעי למשחקי כדור כמו כדורסל ופוטבול. למרות זאת, האהבה האמיתית שלו הייתה לקראטה. לקראת סוף בית הספר היסודי, הוא עזב את כל חוגי הספורט בבית ספרו בשביל להשקיע את מיטב זמנו בדוג'ו המקומי עם האדם האהוב עליו מכל. "הוא החבר הכי טוב של כולנו", צוטט ג'ודי בגיל 10 בעיתון מקומי כשהוא מדבר על המורה – ג'פרי דוסט.
19 בפברואר 1984. ג'פרי דוסט נראה משוחח עם ג'וּן ושואל אותה אם זה בסדר שהוא יסיע את בנה לסיבוב בשכונה – היא מסכימה. לא הייתה לה שום סיבה לחשוד בדבר. אחרי הכל, שלושת ילדיה הגדולים למדו גם הם קראטה עם המורה האהוב והוא היה אחד האנשים המוכרים והמוערכים במחוז. הוא מבטיח להחזיר אותו תוך רבע שעה ויוצא לדרכו. באותו ערב, אחרי שעות ארוכות שלא היה שום סימן לילד, בני הזוג התקשרו למשטרה בשביל לדווח על התקרית.
כשהלילה ירד על שמי לואיזיאנה, דוסט ובן ה-11 כבר היו מזמן על אוטובוס בדרכם לקליפורניה. המורה בן ה-25 גילח קודם לכן את זקנו במטרה שלא יזהו אותו, ואף צבע את שערו של הילד בשחור כדי שכולם יחשבו שהוא בנו. יממה מאוחר יותר, השניים הגיעו לעיר אנהיים שבדרום קליפורניה ושם השתכנו במלונית זולה בסמוך לפארק השעשועים דיסנילנד. זה היה באותו חדר שדוסט תקף מינית את ג'ודי שוב ושוב.
שבועות ארוכים חלפו לפני שגארי וג'וּן שמעו לראשונה מבנם, אחרי שדוסט התיר לו להתקשר אליהם. למרבה המזל, שוטרים הצליחו לאתר את מקור השיחה, וזמן קצר לאחר מכן קצינים מקליפורניה פשטו על חדר המלונית ושחררו את הילד. כשג'ודי הוטס בחזרה ללואיזינה, אביו כבר התחיל לתכנן את הנקמה שלו בשדה התעופה.
המשפט שסחף מדינה שלמה
רבים צידדו במעשיו של ליאון גארי פלושה עוד לפני שהוא בכלל הובא לבית המשפט. למרות זאת, האב ל-4 עדיין הואשם ברצח מדרגה שנייה של ג'פרי דוסט – עברה שעונשה המקסימלי הוא מאסר עולם ללא אפשרות לחנינה.
בשיחה עם סנגורו מתא המעצר, הוא אמר: "אני לא רציתי שהוא יעשה את זה לילדים אחרים". בחודשים שלאחר מכן, עורך דינו הסביר באולם כיצד דוסט פעל בזדון במשך תקופה ארוכה כדי לטפח את ג'ודי להיות הקורבן שלו. לטענתו, גארי היה מזועזע כל כך ממה שקרה לבנו, שהוא סבל מאובדן שפיות זמני. "הוא שמע קולות", ציין. "ישוע בעצמו אמר לו לסחוט את ההדק. הוא היה שרוי במצב פסיכוטי לחלוטין, בלי שום יכולת להבדיל בין טוב לרע". בינתיים, תושבי באטון רוז' כבר קבעו בדעתם מה הוביל את האב לרצוח את דוסט.
ארט האריס, עיתונאי בשירות ה-Washington Post שסיקר את הדרמה המשפטית, סיפר שכל התושבים ידעו היטב שגארי לא איבד את שפיותו – ופעל בצלילות דעת מוחלטת. "מזרים מוחלטים ועד החבר'ה ב'קוטון קלאב', הבר שבו גארי נהג לשתות, כולם זיכו אותו", כתב. בהמשך רבים אפילו סייעו לנאשם לממן את שירותי עורך הדין שלו. בסופו של דבר, הלחץ הסביבתי עשה את שלו.
ליאון גארי פלושה הודה במעשיו במסגרת עסקת טיעון עם הפרקליטות, לפיה חומרת כתב האישום תופחת וסעיף הרצח מדרגה שנייה יוחלף להריגה. מעבר לזה, השופט בחר שלא לגזור עליו עונש מאסר והאב ל-4 נידון ל-5 שנים של תקופת מבחן, ועוד 300 שעות של עבודות שירות. בשנת 1989 הוא סיים לרצות את עונשו ובשלב הזה כבר מזמן חזר לחיות את חייו בשלווה. בשנת 2014, הוא הלך לעולמו בעקבות סיבוך של שבץ – הוא היה בן 69.
ג'ודי מאז הוציא לאור ספר על הפרשה מנקודת מבטו, תחת הכותרת: "למה, גארי, למה?". לטענתו, הוא כתב את היצירה במטרה למנוע מילדים אחרים להפוך לקורבנות חטיפה והתעללות מינית. במרוצת הזמן, הוא למד לקבל את מה שקרה לו ולחיות עם זה. למרות זאת, הוא טוען שעד היום הוא זוכר את החוויה הקשה בחדר המלונית מכיוון שאנשים לא מפסיקים להזכיר לו אותה. בשיחה עם כתבים מקומיים הוא הסביר: "אני יכול להעלות איזה סרטון ליוטיוב ומישהו יכתוב בתגובות 'אבא שלך גיבור. הם לא יגיבו לסרטון, הם פשוט יכתבו לי 'אבא שלך גיבור'".