סיפור חטיפתה של נטשה קמפוש הפך כנראה לסיפור החטיפה המפורסם ביותר של המאה ה-21. ילדה אוסטרית קטנה בת 10 רבה בוקר אחד עם אמה, יוצאת מביתה והולכת לבית הספר. בדרך היא נאספת אל תוך מכונית מסחרית לבנה ונעלמת למשך 8 השנים הבאות. מאז אותו בוקר של ה-2 במרץ 1998 היא מוחזקת בתא תת קרקעי קטן ואטום, והופכת לשפחת מין של מפלצת בשם וולפגנג פריקלופיל. אחרי מספר שנים פריקלופיל הופך בטוח יותר שקמפוש לא תנסה לברוח ומתיר לה לצאת מהחדר הקטן. בתחילה לשאר חלקי הבית, ואז לגינה, ואחר כך אפילו מטייל איתה ברחובות. ב-23 באוגוסט היא מצליחה לברוח, דופקת על חלונה של שכנה קשישה בת 71 ואומרת את המשפט: "אני נטשה קמפוס".
באותה תקופה היא הפכה לבן אדם המפורסם בעולם, כשפרטי חייה המסוייטים נשמעים כאילו מישהו לקח רשימה של סרטי חטיפות ועשה על הכל וי. היא נאנסה שוב ושוב, הוכתה, הורעבה ונכלאה מתחת לאדמה. ביום שברחה, פריקלופיל התאבד כשקפץ אל רכבת נוסעת. השבוע חזרה לתודעת הציבור, עשור אחרי בריחתה, בראיון לתוכנית תחקירים בריטית שחשפו פרטים מדהימים ומעוררי תמיהה על חייה החדשים.
חיים חדשים אמרנו? לא כל כך. קמפוש, כיום בת 28, "ירשה" במן עיוות גורלי את ביתו של פריקלופיל שנמצאה לא רחוק מווינה. היא לקחה את הכתבת, רני סדלר, לסיור בבית, בו היא מבלה את מרבית סופי השבוע שלה, מקום לו היא קוראת "הבית". "זה תרפויטי במובן מסוים", סיפרה כשהחלו את הסיור. "להיות מסוגלת לשהות במקום שחלק כה גדול של ילדותי המזוויעה קרתה בו, זה משחרר".
כשנשאלה על פריקלופיל, טכנאי המחשבים שהפך אותה לשפחתו האישית ברגעים שלא כלא אותה בבידוד, היא מיעטה במילים: "לאישיות שלו היו שני חלקים בלבד, אישיות מאוד סכיזופרנית. אני קוראת לחלק אחד הצד האפל, אכזרי, של אדם ללא מצפון, והצד השני של גבר נאה, הבן האמיץ".
כל מה שנשאר מהתא בו הוחזקה היא רצפת בטון עליה חרוטה השנה '2011'. המטפלת שלה 'אילצה' אותה למלא את התא בבטון. כשנשאלה מדוע לא מכרה או שרפה עד היסוד את הבית, היא סיפרה שלא רצתה שהבית יהפוך ל"אתר עליה לרגל, לאטרקציה". עד היום היא מנקה את הבית, כפי שהוכרחה לעשות בזמן השבי. אם לא הייתה מנקה כראוי, פריקלופיל היה מעניש אותה בדרכים מזוויעות. לא חל כל שינוי בבית מאז 2006, מחווה גרוטסקית לעבר האפל.
קמפוש כתבה ספר על חייה, בשם "10 שנים של חירות", וצברה הון המוערך בכ-25 מיליון שקלים מגופי תקשורת ששילמו על ראיונות איתה, וחוזי ספרים וסרטים שנעשו על פי סיפורה. למרות כל זאת, נדמה שהיא עדיין אותה ילדה קטנה ומפוחדת. היא שומרת את ביתו ועל מכוניתו של פריקלופיל כמזכרות תמידיות לעבר, למרות שפסיכיאטרים רבים אמרו לה שהם גורמים מעכבים ושעליה להיפטר מהם. היא לא מסוגלת, ומעדיפה לבלות את סופי השבוע שלה בבית, משוטטת בין חדריו כאישה משוחררת פיזית, אך כנראה שלעולם לא נפשית.
(מקור)