שריפות, התרסקויות, תאונות מחרידות ויותר ממקרה אחד של התאבדות בשידור חי - שידורי החדשות הם כבר מזמן חלק בלתי נפרד מצריכת התרבות שלנו. אנחנו מזדעזעים מהמראות שאנחנו רואים, אבל גם מסוגלים לנחם את עצמנו ולומר "זה בסדר, זה קרה במקום אחר, זה כבר נגמר". אולם מדי פעם, אירועים דרמטיים במיוחד קורים ללא כל התראה, וממש אל מול המצלמות. איש לא כתב להם את התסריט ואיש לא יכל לחזות את התרחשותם. האם השידור הישיר, שראשיתו בסוף שנות ה-50, הומצא אך ורק כדי שנוכל להזדעזע משלל אסונות בזמן אמת? לא בטוח. מה שבטוח הוא שאסונות, לאומיים ואישיים גם יחד, תמיד ריתקו את צופי הטלוויזיה. אלמנט הצפייה החיה רק הפך אותם למענגים, מסקרנים ומסוכנים עוד יותר. אספנו כאן שישה אירועים פחות מוכרים ששודרו בשידור חי ומצמרר בערוצי טלוויזיה, כדי להבין מדוע בעצם אנחנו לא יכולים להסיר מהם את המבט.
אסון ההינדנברג
נתחיל ברמאות קלה, אבל תסלחו לנו כי האירוע דרמטי מדי והצילומים מרשימים מדי. התרסקות ספינת האוויר הינדנברג אירעה בתקופה בה לא היו טלוויזיות ומכאן שלא היו עוד שידורים חיים. סרטוני הווידאו המתעדים את האירוע צולמו במקום והוקרנו ביומני חדשות קולנועיים בליווי קריינות דרמטית. לחלקם הוצמדו, ברבות השנים, קטעי עדויות מוקלטות או שידורי רדיו חדשותיים ונראים כיום כמו שידורים בזמן אמת:
ההינדנברג התלקחה במעופה, נשרפה כליל והתרסקה במאי 1937. חברת צפלין הגרמנית השלימה את בנייתה שנתיים קודם לכן. לפני סופה הטרגי שימשה כספינת נוסעים ומטען והייתה ידועה במהירותה ובעיקר בגודלה. אורכה של ההינדנברג היה פי עשרה מזה של ספינת אוויר ממוצעת, ומראה רב הרושם אף הביא אותה לשייט בשמי טקס הפתיחה של אולימפיאדת 1936 הידועה לשמצה, שנערכה תחת המשטר הנאצי בגרמניה. נסיבות התרסקותה אינן ידועות באופן ודאי, אך ההסבר הרווח קשור לאויב הגדול ביותר בחורף הישראלי - חשמל סטטי. התלקחות של גז המימן ששימש להנעת הספינה (בניגוד לגז הליום, שנחשב בטוח יותר ושימש ספינות מתקדמות יותר באותן שנים) בשילוב מטען חשמלי ברחבי הספינה גרם, ככל הנראה, לעלייתה באש וכתוצאה מכך - להתרסקותה. הדעות חלוקות אם החשמל הסטטי בכלי התעופה נצבר עקב טיסה דרך סופת ברקים או שנוצר כחלק אינטגרלי מהשיוט באוויר. 97 אנשי צוות ונוסעים שהו על ההינדנברג במסעה. 35 מהם מצאו מותם בהתרסקות, הרוג נוסף השתייך לכוחות ההצלה שהוזעקו למקום כדי לחלץ נוסעים בסכנה.
על אף שספינות אוויר נחשבו לבטוחות יותר ממטוסים, התרסקות ההינדנבורג סימלה את סופו של העידן הקצר בו הן שימשו ככלי התעופה המוביל. ספינות אוויר משמשות כיום בעיקר לפרסום ולשלל תפקידים צבאיים.
התאבדות הסנאטור באד דווייר
בשנת 1981 מונה רוברט באד דווייר לתפקיד גזבר מדינת פנסילבניה. לפני כן, כיהן במשך עשור כסנאטור במדינה, ובמשרת הגזבר החזיק, באופן רשמי, עד יום מותו ב-1987. במהלך שנות השמונים, נקשר שמו בפרשיית שחיתות, ודווייר הואשם בכך שהטה מכרז ממשלתי לטובת משרד עורכי דין, שעל פי החשד שילם לדווייר שוחד. לאורך כל משפטו וגם לאחר שהורשע, טען דווייר בתוקף כי הוא חף מפשע, ואף פנה אל נשיא ארצות הברית דאז, רונלד רייגן, בבקשת חנינה. בקשתו נדחתה, והוא היה צפוי לקבל עונש מאסר של עד חמש שנים, קנס בסך מאות אלפי דולרים וכמובן, דרישה שיתפטר באופן מיידי מתפקיד הגזבר.
יום לפני ההכרזה על גזר דינו של דווייר, הוא כינס מסיבת עיתונאים בה הקריא נאום שכתב מראש. את הנאום הוא קרא במהירות ובלחץ, כפי שניתן לראות בקטעי הווידאו שצולמו באירוע, שנלקחו ברובם מתוך שידורים ישירים בזמן אמת, שכן פרשת השחיתות של דווייר זכתה לסיקור נרחב בתקשורת ועוררה עניין ציבורי רב:
בפנים מכוסות זיעה, עצר דווייר את האירוע וחילק שלוש מעטפות לאנשי צוותו. המעטפות הכילו מכתב למושל פנסילבניה, מסמכים המתירים לתרום את איבריו ומכתב התאבדות שיועד לאשתו. דווייר פתח אז את המזוודה שעמדה לידו לאורך כל הנאום ושלף ממנה אקדח. קטע הווידאו נקטע שם, אולם לא כל ערוצי הטלוויזיה בחרו לחתוך את השידור ברגע זה, ובצילומים נוספים נראה דווייר מכניס את האקדח לפיו - ויורה. בשידורים החיים ניתן לשמוע את אנשי הצוות והעיתונאים שנכחו במקום מתחננים בפניו שיעצור, ואף מנסים להתקרב אליו ולחטוף מידו את האקדח, אולם דווייר מתרה בהם שיתרחקו כדי שלא יפגע בהם או בעצמו. הקטעים המלאים זמינים לצפייה ברשת, וכמובן שאינם מומלצים לצפייה למי שרגיש לתכנים אלימים.
ב-2010 הופץ סרט תיעודי על חייו ומותו של דווייר, שם סיפר אחד העדים בפרשיית המכרז המוטה כי שיקר בעדות שנתן. אלמנתו של דווייר נפטרה ב-2009.
שריפת מתחם כת הדווידים בווייקו
כל דבר שכתות נוגעות בו נעשה יותר קריפי בלפחות עשר רמות, נכון? והמקרה לא שונה כשמדובר בכת הדווידים, פרוטסטנטים חדורי אמונה שהקימו מתחם גדול על הר כרמל (כן, גם לאמריקאים יש כזה), בתחומי העיר וייקו שבטקסס. הדווידים האמינו שיום הדין קרב ובא, ונערכו אליו בהתאם על ידי חפירת בונקרים, הסתגרות הולכת ומחמירה מפני העולם החיצון ואגירת כמות גדולה של כלי נשק. כשעלה החשד שהם מסבים את הרובים שברשותם לכלי נשק בעלי מנגנון ירייה אוטומטי, פשטה הרשות לאכיפת נושאי הנשק בארצות הברית (ATF) על המתחם הדווידי ודרשה ממנהיג הכת, דוד כורש, שיסגיר את עצמו. כורש גם הואשם במסגרת תחקיר עיתונאי מקיף במעשי אונס והתעללות בקטינים - אשמות בהן כפר מכל וכל.
הדווידים סירבו להיכנע והתבצרו במתחם הכת. העימות הלך והתארך, ואף סחף אליו גופים פדרליים נוספים. כשכוחות סער ניסו לפשוט על המתחם הם נתקלו בירי מצד חברי הכת. לאחר 51 יום של סטנד-אוף בסגנון המערב הפרוע, אישרה פרקליטת המדינה ל-FBI לתקוף את המתחם ברימוני גז. השמועה על תקיפה עתידית הגיעה לאוזניהם של חברי הכת, שכמאה מהם שהו באותה העת במתחם. הם החליטו ליפול על חרבם והציתו את המקום על כל יושביו. המבנה בער במשך שעות ארוכות, שתועדו על ידי צוותי צילום רבים בשטח ובאוויר, ושודרו ישירות אל מיליוני בתים בארצות הברית:
76 מחברי הכת נמצאו מתים לאחר השריפה, אולם לא כולם נהרגו אך ורק מהנזק שחוללה. כעשרים חברי כת וכן המנהיג, כורש, נמצאו ירויים והסברה היא שכדי לקצר את סבלם הם החליטו להרוג חלק מהפצועים ולהתאבד. בין הירויים היו גם ילדים בני פחות מ-14, שעל גופת אחת מהם נמצאו סימני דקירה.
התאונה של דייל ארנהרט
דייל ארנהרט עסק באחד מענפי הספורט האהובים ביותר על האומה האמריקאית - מירוץ מכוניות. הוא החל להתחרות באופן מקצועי כבר ב-1975 וגרף עשרות ניצחונות ואליפויות לאורך קריירה שנמשכה 26 שנים. ב-2001 הוא התחרה במירוץ דייטונה 500, שהיווה את יריית הפתיחה לאירועי גביע ווינסטון, התואר היוקרתי ביותר במירוצי המכוניות של נאסקאר. במירוץ, על הנהגים להקיף מאתיים פעם מסלול באורך שניים וחצי מייל, ומכאן שמו - על שם 500 המייל שהם נוסעים לאורך האירוע.
במהלך המקצה הרביעי, סטתה מכוניתו של ארנהרט והתנגשה במכונית אחרת, במהירות משוערת של 250 קמ"ש. הצופים באצטדיון, צוות השידור הטלוויזיוני והצופים בבית לא הבינו מיד את חומרת האירוע, ופרשני הטלוויזיה אף המשיכו בקריינות ודיווחו אודות המנצח במקצה שעה שמכוניתו של ארנהרט התהפכה, רוסקה ועלתה באש, והוא נהרג:
סוף המרדף אחר ג'ודון רומרו
אם מירוצי מכוניות הם ענף הספורט האהוב על האמריקאים, אך הגיוני שמרדפי מכוניות בשידור ישיר יהיו סוג הבידור החביב עליהם. די להיזכר במרדף אחר או.ג'יי סימפסון, שריתק מאות מיליונים למסכי הטלוויזיה כדי להבין שתושבי ארצות הברית יצפו בכל דבר שמערב מכונית, מסוק משטרתי והכיתוב "שידור חי" בתחתית המסך.
בספטמבר 2012, שלף ג'ודון רומרו אקדח וחטף מכונית בפרברי העיר פיניקס שבמדינת אריזונה. כוחות משטרה הוזעקו למקום והחלו במרדף אחר רומרו. המרדף הפך במהרה לספקטקל תקשורתי, ושודר בזמן אמת ברשת Fox News. שפרד סמית', שדיווח אודות האירוע בזמן אמת, הוא מהשדרנים הוותיקים והאהובים בערוץ, וגם הוא לא היה ערוך לתוצאות המזעזעות של המרדף אחר רומרו.
רומרו עצר את המכונית הדודג' קאליבר שחטף, שבה נהג עד אז במהירות של כ-160 קמ"ש, וירד בריצה אל שולי הכביש ומהם אל שטחי המדבר שהקיפו אותו. לפתע עצר, וממסוק חברת החדשות שהוזנק כדי לעקוב אחריו נראה רומרו שולף את אקדחו ומכוון אותו לראשו שלו. לאורך שלושים השניות הארוכות הללו, שפרד סמית' המשיך בדיווח. רק אחרי שרומרו נפל ומת, הבינו בערוץ מה שידרו כרגע למיליוני בתים ברחבי המדינה. "תוריד את זה, תוריד את זה" קרא סמית' לטכנאי השידור, אבל זה היה מאוחר מדי (שימו לב,על אף הצילום מרחוק, גם קטע הווידאו הזה קשה מאוד לצפייה):
ההתנקשות בלי הארווי אוסוולד
לא, זו אינה טעות הגהה. לי הארווי אוסוולד, שהתנקש בנשיא ארצות הברית ג'ון קנדי, נרצח בעצמו במטה המשטרה בדאלאס, שם נחקר אודות הרצח שביצע רק יומיים לפני כן. השוטרים תכננו להעביר את אוסוולד למתקן כליאה, אולם בתוך הקהל הרב שנאסף כדי לחזות באיש שירה בנשיא, עמד גם המתנקש במתנקש - ג'ק רובי, שניהל למחייתו מועדוני לילה. את הקהל הרכיבו אזרחים סקרנים, עיתונאים, כתבי רדיו וצוותי שידור טלוויזיוניים, שרק לא מזמן שכללו את היכולת לשדר ישירות ממקום האירוע. רובי זינק מתוך הקהל, שלף אקדח וירה באוסוולד בבטנו בשידור חי:
אוסוולד מת בבית החולים שעתיים לאחר מכן. רובי נעצר, נשפט והורשע ונדון למוות. הוא ערער על גזר דינו, ובזמן שהמתין למשפט מחודש חלה בדלקת ריאות ונפטר.
