דברה סקיילינג קיילי הייתה ימאית מנוסה, אבל שום דבר לא יכול היה להכין אותה לתרחיש הזוועה שהיא נקלעה אליו בלב האוקיינוס האטלנטי. באוקטובר 1982, היא הייתה אחת מבין חמשת אנשי הצוות של סירת ה-Trashman (סירת מפרש באורך של כ-19 מטרים). יחד עם בראד קוונה, מארק אדמס, מג מוּני והקפטן, ג'ון ליפות', הם יצאו מנמל מיין עם הסירה לצורך משימת שינוע של יאכטה שהייתה אמורה להסתיים בפלורידה. תחילה, מזג האוויר היה מבטיח והימאית הצעירה התרגשה מאוד לצאת למסע המופלא.
"השמיים היו בהירים, הים היה שקט והסירה שטה יפהפה על המים", היא נזכרה. "יותר טוב מזה לא יכול היה להיות". כמה ימים מאוחר יותר, אנשי הצוות עגנו עם הסירה באנאפוליס, אשר במדינת מרילנד, לצורך חידוש אספקה לקראת חלקו השני של המסע - ההפלגה אל פורט לוטרדייל אשר בדרום פלורידה. מצב הרוח היה מרומם וההתרגשות הייתה בשיאה. ערב אחד, חמשת אנשי הצוות אף ניצלו את תנאי ההפלגה האידיאליים בשביל להרים כוסית ולהפיג את השעמום בחגיגה קלה - אך לא דברה. היא החליטה לפרוש מוקדם והלכה לישון בדרגש שלה, שעה ששאר חבריה המשיכו לשתות לשוכרה. בדיעבד, ייתכן שהייתה לה תחושה שהיא תיאלץ לאגור כוחות לקראת הימים הנוראיים שהיא עומדת להתמודד איתם.
באותו לילה, מזג האוויר התדרדר בצורה מפתיעה וה-Trashman נקלעה לסופה טרופית איומה. גלים בגובה של 10 מטרים החלו לחבוט בדופן היאכטה, בזמן שרוחות במהירות של למעלה מ-100 קמ"ש היכו במפרשים. אנדרלמוסיה שררה על סיפון הסירה. למרות זאת, הקפטן, שעדיין היה שיכור, לא התעורר.
צרחות היסטריות העירו את דברה משנתה. מים קפואים החלו לחדור אל הקבינה. לפתע, כל ציוד הסירה החל להתעופף באוויר, בזמן שכלי השיט החל להתהפך. אנשי הצוות נפלו ממיטותיהם ונחבלו - ומג נפלה על חלק מציוד ההפלגה. חתך מאסיבי הופיעה על רגלה ודם החל לזרום החוצה. למרות זאת, היא, דברה ושאר אנשי הצוות הצליחו לצאת אל הסיפון, שם הם מצאו את ג'ון כבר מכין את סירת ההצלה באורך של 4 מטרים. כולם קפצו פנימה בהצלחה ונמלטו מן ה-Trashman שטבעה מאות קילומטרים מול חופי צפון קרולינה - אך האימה האמיתית עדיין הייתה לפניהם.
"כתם של דם החל להתפשט במי האוקיינוס"
דברה מספרת כי בעוד שכולם הצטופפו בסירת ההצלה, מארק נבהל להרגיש גוף מאסיבי נוגע לו ברגל. היא העיפה מבט במים והבחינה במחזה האימה של אינספור כרישים שחגים סביב מוקד הטביעה. הימאית נזכרת: "ברגע שנכנסו אל תוך סירת ההצלה, התחלנו לראות סנפירי גב. הם היו בכל מקום". העמלצים הלבנים שהחלו להקיף את הסירה הזעירה שלהם נמשכו אל הדם שניגר מרגלה של מג. להוטים לאכול את חברי הצוות, הכרישים חבטו בסירה בניסיון להפיל מישהו למים. בשלב מסוים, אחד הטורפים אפילו תפס חבל שנקשר אל חרטום הסירה ומשך אותה במים. אך אנשי הצוות נשארו איתנים ושרדו את מתקפת הבזק.
סירת ההצלה של ה-Trashman, אשר היוותה מקלט עבור אנשי הצוות מן הטורפים במים, הפכה במרוצת הזמן לכלא שלהם. השעות הפכו לימים ועד מהרה, הסירה החלה להתמלא בקוקטייל קטלני של שתן, דם ומוגלה מרגלה הפצועה של מג. כמו כן, חלק מחבלותיהם של אנשי הצוות החלו גם להזדהם וכולם ללא יוצא מן הכלל החלו לסבול מן השמש הבוערת. ביום השלישי על הסירה, כולם כבר היו מיובשים והחלו לאבד תקווה.
בניסיון נואש להחזיר נוזלים אל גופם, ג'ון ומארק החלו לשתות מי מלח - פעולה שהייתה בעוכריהם, שכן היא רק זירזה את תהליך ההתייבשות שלהם. לא לקח זמן רב עד שהקפטן התחיל להזות. דברה נזכרת ברגע האימה שבו ג'ון טען כי הוא מזהה יבשה, לפני שהוא קפץ למים וחתם את גורלו. "פתאום שמענו צווחה מזעזעת", היא מספרת. "כתם של דם החל להתפשט במי האוקיינוס ואז זה נגמר. דממה. לא צעקות, לא בכי. כלום. הכרישים חיסלו אותו". ללא הקפטן, כשמג פצועה קשה ומארק לוקה בהזיות, דברה ובראד הבינו שהם היחידים שמסוגלים להציל את המצב - אבל זו הייתה משימה קשה יותר ממה שהם יכלו להעלות על דעתם.
בדומה לג'ון, גם מארק מצא את עצמו נכנע להזיות וקופץ אל תוך מי האוקיינוס. דברה מספרת כי היא ובראד ניסו למנוע את מותו בכל כוחם, אך תוך זמן קצר גם הוא נאכל על ידי להקת הכרישים. לטענתה, מילותיו האחרונות היו כי הוא הולך למכולת בשביל להביא בירה וסיגריות. "זה ללא ספק היה הרגע המבעית ביותר בחיים שלי", סיפרה דברה ונזכרה כיצד הטורפים קרעו את גופו של מארק לנגד עיניה. בתוך יממה, הם הפכו מצוות מלא, לשלושה שורדים - ובאותו לילה, הם איבדו חברת צוות נוספת.
"ישבנו בסירה במשך כל היום וראינו כיצד מג גוססת לנו מול העיניים", נזכרה דברה. הימאית בסופו של דבר נכנעה לחתך הנורא שנפער ברגלה. היא לקתה בהלם ספטי כתוצאה מזיהום שהתפתח מפצעיה. שני השורדים הנותרים התעוררו בבוקר למראה גופתה המתה של מג, כשסביבה תערובת של ירוקת, דם, שתן ומוגלה. לזמן מה, השניים שקלו לאכול את בשרה בניסיון נואש לשרוד - אבל החליטו בסופו של דבר לערוך לה לוויה בלב ים. "הנחנו את גופתה על דופן הסירה", סיפרה דברה והוסיפה כיצד היא הפשיטה את מג מחולצתה ותכשיטיה במטרה להביא אותם לבני משפחתה. "קראנו תפילת Our Lord ופסוק כג' של תהילים, ואז גלגלנו אותה בעדינות אל המים. אז החלטנו לשכב לישון, כך שאם הכרישים יטרפו אותה אז לא נצטרך לראות את הזוועה".
דברה ובראד נותרו השורדים היחידים מצוות ה-Trashman. לאחר שהם פינו את גופתה של מג מסירת ההצלה, השניים החליטו לנקות את האזור שבו שכבה עד למותה. בראד זרק את שרידי ההפרשות של חברתם לצוות אל מי האוקיינוס כשלפתע, כריש נגח בסירה והפיל את הימאי פנימה. דברה ניסתה בכל כוחותיה לסייע לו לחזור פנימה, אבל הימים הארוכים בסירה ניקזו ממנה את כל שארית כוחותיה. "ידעתי שאם הכרישים יחזרו, אז בראד ימות", היא סיפרה. "למרות זאת, לא הצלחתי למשוך אותו פנימה. הרגשתי כאילו גזרתי עליו למות". בפרץ אחרון של אנרגיה, בראד הצליח לחזור אל הסירה בבטחה לפני שלהקת העמלצים הלבנים טרפה אותו בחיים.
***
ביום החמישי בסירת ההצלה, דברה ובראד הבחינו בישועה שלהם - ספינת משא סובייטית שעשתה את דרכה לקובה. השניים נופפו בזרועותיהם בשארית כוחם והצליחו לתפוס את תשומת ליבם של אנשי הצוות. "לא היה אכפת לי מי הם האנשים הללו ולאן הם הלכו", היא סיפרה. "כל מה שעניין אותי זה שבראד עדיין היה בחיים וששנינו שרדנו את החוויה הזאת".
החוויה המטלטלת שינתה את מסלול חייה של דברה, אשר הפכה במרוצת הזמן לקואוצ'רית ודוברת מוטיבציה. בשנת 1994, היא הוציאה לאור את הספר Albatross: The True Story of a Woman’s Survival at Sea המגולל את סיפור ההישרדות המלא שלה מספינת ה-Trashman. בשנת 2012, היא מתה בביתה במקסיקו בעודה בת 54.
בראד ממשיך לעבוד עוד בימינו בתור ימאי במדינת מסצ'וסטס. למרות זאת, הוא מדגיש כי התקרית משנת 1982 ממשיכה לרדוף אותו. "זה לא מסוג הדברים שאתה יכול להתגבר עליו ברגע שעברת אותו", הוא מספר. "עד היום אני ממשיך לחיות כאילו אני במשחק הישרדות. אני לא יודע אם החוויה הותירה אותי הלום, אבל אני יודע שזה בלתי אפשרי עבורי להמשיך לחיות כמו פעם".