סיפורו של דיוויד ריימר, The Boy Who Was Turned Into a Girl ("הילד שהפך לילדה") הוא סיפור בלתי ייאמן, הן מבחינה מדעית והן מבחינה אתית ומוסרית. הוא נראה כמו קו עלילה בטלנובלות המופרכות ביותר, אך למעשה מדובר בחייהם של זוג פעוטות שנידונו לחיים אומללים לאחר רצף של כשלים והחלטות שגויות של משפחתם וסביבתם.
ב-1965 נולדו התאומים ברוס (דיוויד) ובריאן להורים קנדיים. בגיל 8 חודשים נלקחו התאומים לבית חולים מקומי, כדי לעבור ברית מילה שיגרתית בעקבות תופעת ה"פימוזיס", לקות באיבר המין של עורלה צרה או הדוקה מדי. ברוס היה הראשון מבינהם, ברית המילה שלו כשלה ואיבר מינו הושחת כליל מה שגרם לקטיעה מוחלטת.
לאחר מספר חודשים ההורים שהיו שבורים מצער, החליטו לפנות לפסיכולוג והסקסולוג ד"ר ג'ון מוני שהיה ידוע בחקר מגדר וזהות מינית. ג'ון מוני האמין שמגדר וזהות מינית הן תכונות שנרכשות ונקבעות על ידי הסביבה וחינוך הילד ולא על פי הגנטיקה. מוני פיתח את התאוריה שבני האדם נולדים ניטרליים ובעצם השנתיים הראשונות של חייהם הן הקריטיות ביותר עבור ההורים על מנת לקבוע את הזהות המינית של הילד ללא קשר למאפיינים הפיזיים.
מוני שיכנע את ההורים לגדל את ברוס כנקבה ושבעזרת התערבות כירורגית יוכל הילד להפוך לילדה, בעוד שאחיו התאום ימשיך לגדול כזכר. הוא טען ששניהם יוכלו להתפתח באופן נורמטיבי ושיחסך מברוס לגדול כזכר אומלל בשל העובדה שהיה משולל איבר מין זכרי. למעשה עבור מוני זאת הייתה ההזדמנות הנכספת לה חיכה כדי להוכיח את מחקרו וטענותיו.
בהמלצת מוני, ברוס עבר ניתוח להסרת האשכים, ומשיירי העור יצרו לו המנתחים איבר מין נשי. הוריו החליטו לגדל אותו בתור ילדה בשם ברנדה שלא הייתה מודעת לעברה (וכך גם אחיה התאום). מוני ליווה את המשפחה והתפתחות התאומים, הם נפגשו עימו פעם בשנה והוא דאג להדריך את ההורים בעזרת הוראות מדוייקות כיצד לגדל ולחנך את התאומים, ואילו התאומים קיבלו תמיכה פסיכולוגית ושיעורים בחינוך מיני.
לאחר חמש שנים, ד"ר מוני יצא עם סיפורם של התאומים באופן פומבי בספרו Man & Woman, Boy & Girl. הספר הציג את מקרה התאומים (שבאותה תקופה הגיעו לגיל 7) כהצלחה ללא עוררין, התאוריה שלו הופכת לסנסציה בקרב הקהילה הרפואית והפסיכולוגיה. אך בזמן שמוני התהדר בהצלחת התאורייה שלו, הניסוי האכזרי החל לתת את אותותיו.
הסרט התיעודי על חייו של דיוויד ריימר:
במהלך שנות התבגרותם הגיעו התאומים לטיפולים פסיכולוגיים קבועים במרפאתו של מוני. הטיפולים היו מחרידים - בניסיון לשכנע את ברנדה שהיא נקבה, נהג מוני לבצע צעדים קיצוניים כגון הפשטתם ומדידת איבר מינם לשם השוואה מובהקת בין זכר לנקבה. לימים ברנדה הראתה סימנים של פוסט-טראומה והטיפולים הופסקו. היא התחילה לקבל טיפול הורמונלי (אסטרוגן), אך מעולם לא הרגישה אישה. מצד אחד היא החלה לפתח קול גברי וכתפיים רחבות מצד שני שדיים קטנים. ברנדה הרגישה גבר בכל היבט: ברצונות שלה, בהתנהגות, בתחביבים. היא הייתה שרויה בדיכאון, בדידות גדולה, בילבול ואומללות רבה גם בשל העובדה שרצתה לחיות כמו אחיה התאום.
בשנת 1980, כאשר ברנדה הגיעה לגיל 14, אביה החליט לספר לה את האמת על עברה. ברנדה חשה הקלה גדולה. מספר שבועות לאחר מכן, עברה ברנדה ניתוח מין נוסף שבו שיחזרו את איבר מינו הזכרי וברנדה הפכה להיות גבר בשם דיוויד.
בשנות העשרים המוקדמות לחייו, דיוויד התחתן והפך לאב חורג. הוא פרסם את סיפורו ברבים בתקווה למנוע מקרים דומים. הוא חי את חייו בשלום ושלווה אך לא לזמן ממושך. בהיותו בן 37, בריאן אחיו התאום, מתאבד ממנת יתר של תרופות אנטי דיכאוניות לאחר שחי בצל מחלת הסכיזופרניה. גם בחייו האישיים דיוויד חווה טרגדיות נוספות. חיי הנישואים שלו עלו על שרטון, הוא מאבד את עבודתו וכמו כן את כספו בשל השקעה כספית עצומה וכושלת. הוא שרוי בדיכאון וכאשר אשתו מבקשת ממנו להפרד, דיוויד מחליט לשים קץ לחייו בגיל 38 בלבד, במאי 2004.
הכתבה התפרסמה לראשונה בעמוד הפייסבוק "קבוצת חובבי היסטוריה"