רבים מכם אולי מודעים לתופעה שהגיעה אחרי מלחמת העולם ה-2, כאשר נאצים הסתתרו במדינות אמריקה הדרומית. אולם, מעטים יודעים שגם שכנתנו מהצפון הייתה למשך תקופה קצרה מקום מקלט לפושעי מלחמה. למעשה, כמה מהאנשים האכזריים ביותר שפעלו בשורות הרייך ה-3 התחבאו בסוריה אחרי שנות ה-40. ממפקדי מחנות ריכוז, לאלו שהנדסו בעצמם את מכונת ההשמדה של העם היהודי ואפילו הסגנים של המוחות המעוותים שמאחורי "הפתרון הסופי".
לפי ההערכות, חלק מאותם פושעי מלחמה נאצים סייעו ליחידות המודיעין של המשטר הסורי לאורך תקופתם שם. אחרים לימדו את סוכניו של חאפז אל-אסד שיטות עינוי אכזריות, שמאוחר יותר הוצאו לפועל נגד אויביו ומתנגדיו של הנשיא הסורי ובניו. הנה כמה מהאנשים האכזריים ביותר של המאה ה-20 שמצאו מפלט בדמשק.
פרנץ שטנגל
פרנץ שטנגל היה קצין אס אס בדרגת האופטשטורמפיהרר והמפקד של מחנות ההשמדה סוביבור וטרבלינקה, שם נרצחו יותר ממיליון בני אדם – רובם העיקרי היו יהודים. בעקבות נפילת המשטר הנאצי, שטנגל נתפס על ידי בעלות הברית בביתו שבאוסטריה. אולם, הוא הצליח להימלט לרומא ומשם עשה את דרכו לדמשק בשנת 1948.
שטנגל מצא עבודה בתור עובד טקסטיל וחי בדמשק עם משפחתו עד שנת 1951, אז הוא היגר לברזיל. לפי ההערכות, הוא עזב את סוריה אחרי שקצין משטרה בכיר פיתח אובססיה לבתו בת ה-14. פושע המלחמה הנאצי עבד במפעל של חברת "פולקסווגן" בעיר סאו פאולו, עד שזהותו נחשפה על ידי צייד הנאצים שמעון ויזנטל. מאוחר יותר התברר שנאצי אחר הסגיר אותו בתמורה לכסף.
שטנגל הוסגר לגרמניה המערבית, נשפט על מעשיו במלחמת העולם השנייה ונידון למאסר עולם בשנת 1970. בעקבות הרשעתו נחשף גם סגנו: גוסטב וגנר. שטנגל מת מהתקף לב בכלא דיסלדורף כשנה לאחר הרשעתו.
גוסטב וגנר
גוסטב וגנר פעל תחת פרנץ שטנגל במחנה ההשמדה סוביבור, שם נרצחו בין 170,000 ל-250,000 בני אדם – כמעט כולם היו יהודים. לפי עדויות, הוא היה אדם אכזר שנהג להכות את אסירי המחנה עד מוות. ניצול אחד העיד לגביו: "האיש הזה לא היה מסוגל לאכול את ארוחת הצהריים שלו מבלי שרצח שניים או שלושה יהודים קודם לכן". בעקבות פועלו הוא קיבל את הכינויים: "החיה", "התליין של סוביבור", "הקצב" ועוד.
וגנר ברח לסוריה אחרי המלחמה ושהה שם כמה שנים, עד שהיגר לברזיל. זמן קצר אחרי מותו של שטנגל, וגנר ביקר את אלמנתו של מפקדו לשעבר בסאו פאולו והציע לה את ידו. בעקבות זאת הוא התגלה על ידי שמעון ויזנטל.
וגנר בסופו של דבר נלכד בשנת 1978, אך רשויות החוק בברזיל סרבו להסגירו. כשנה לאחר מכן הוא התראיין ל-BBC לגבי פועלו בתקופת השואה ולא הביע חרטה על מעשיו. "פעלנו תחת שבועה. היינו חייבים לציית", הוא אמר. "ראיתי אנשים שהוצאו להורג שהיו חפים מפשע, אבל אחרי כמה זמן לא היו לי שום רגשות לגבי זה. זה הפך לעבודה". באוקטובר 1980 הוא נמצא מת בסאו פאולו עם סכין נעוץ בחזה שלו. חוקרים קבעו שהוא מת כתוצאה מהתאבדות, אולם יש הטוענים שהוא נדקר למוות.
פרנץ ראדמאכר
Franz Rademacher, German diplomat known for his zany plan to deport Europe’s Jews to Madagascar, dies in West Germany. He was a 67. pic.twitter.com/CDsEj8uBDt
— 1974 Live (@50YearsAgoLive) March 17, 2023
פרנץ ראדמאכר היה ראש המחלקה היהודית במשרד החוץ הגרמני והאחראי למותם של יותר מ-1,300 יהודים שחיו בסרביה. הוא היה אחד המוחות מאחורי פינוי גטו בלגרד והאיש שהוביל את גירושם של יותר מ-1,500 מבני הקהילה היהודית בבלגיה. כמו כן, הוא מוכר בתור זה שהגה את התוכנית לגירוש יהודי אירופה לאי מדגסקר, שמעולם לא יצאה לפועל.
ראדמאכר נשפט בנירנברג בתום המלחמה ונידון למאסר של 3 שנים ו-5 חודשים. הוא ערער על גזר דינו ושוחרר בערבות. בזמן הזה פושע המלחמה נמלט לסוריה, שם הוא סייע לשירותי המודיעין הסורים. ראדמאכר חי באזור דמשק במשך יותר מעשור ולפי הפרסומים בכלי התקשורת הבריטים, שרד ניסיון התנקשות של המרגל הישראלי אלי כהן באמצעות מעטפת נפץ.
פושע המלחמה הנאצי שב מיוזמתו לגרמניה המערבית בשנת 1966 לאחר שמצבו הבריאותי התדרדר. הוא נשפט שוב על מעשיו והפעם נידון למאסר של 5 שנים ו-6 חודשים. ראדמאכר ערער שוב על ההחלטה ובית המשפט הפדרלי הורה לערוך לו משפט חוזר. הוא מת ב-1973 לפני שהספיק לעמוד לדין.
ולטר ראוף
ראוף היה קצין אס אס בדרגת שטנדרטנפיהרר והמוח המעוות מאחורי שיטת "משאיות הגז", שהובילה למותם של כ-200 אלף בני אדם בתקופת השואה. הוא נתפס על ידי בעלות הברית בתום המלחמה, אך הצליח להימלט ולהסתתר במנזרים באיטליה. מאוחר יותר הוא ברח לדמשק, שם הוא שימש כיועץ צבאי למשטר הסורי. ישנם דיווחים לפיהם היה מעורב ברדיפת יהודים במדינה.
ראוף עזב את סוריה בסופו של דבר והיגר לצ'ילה. זהותו האמיתית נחשפה לאורך השנים ונעשו מספר ניסיונות להסגירו לגרמניה המערבית. אולם, כולם נדחו על ידי בית המשפט העליון בצ'ילה. ראוף אובחן בשנותיו האחרונות עם סרטן ריאות וב-1984 מת כתוצאה מאירוע לבבי. לפי העדויות, הנוכחים בלווייתו צעקו "הייל היטלר" לאורך הטקס.
אלויס ברונר
אלויס ברונר היה קצין אס אס בדרגת האופטשטורמפיהרר ואחד מעוזריו הבכירים של אדולף אייכמן, אחד ההוגים של "הפתרון הסופי". לפי ההערכות, לאורך תקופתו בשורות הרייך ה-3 ברונר היה אחראי לגירושם של יותר מ-125 אלף יהודים ממדינות אוסטריה, יוון, צרפת וסלובקיה. כמו כן, הוא פיקד על "דראנסי" (מחנה המעבר ליד פריז), ניהל את הגסטפו בצרפת ופיקד על מחנה הריכוז "סרד" בסלובקיה.
ברונר נחשב לאחד מפושעי המלחמה הנאצים האכזריים ביותר שמעולם לא נתפסו. בתום המלחמה הוא נמלט לדמשק בעזרת דרכון מזויף ושם, לפי ההערכות, ייעץ לחאפז אל-אסד אחרי שזה עלה לשלטון בשנת 1971. למרות זאת, הוא נכלא בסופו של דבר על ידי הנשיא הסורי ומת מוות אומלל בצינוק.
ברונר נידון למאסר בסוריה אחרי שהתראיין לעיתון השיקאגו סאן טיימס ואמר שהוא לא מביע חרטה על מעשיו בתקופת השואה. "לכולם הגיע למות כי הם היו סוכני השטן וזבל אנושי", אמר הפושע הנאצי. "אין בי שום צער ואם הייתי יכול, הייתי עושה הכל שוב". אסד הורה לכלוא אותו לעולמים בעקבות הריאיון.
לא ברור בדיוק כיצד ברונר מת מאחורי הסורגים או מתי. יש הטוענים שהוא מת ב-2001 ואחרים שהוא מת בשנת 2010. למרות זאת, רוב העדויות לגבי תקופתו בכלא הסורי מציירות תמונה עגומה מאוד. בשנת 2017 פורסם במגזין הצרפתי XXI תחקיר לגבי ברונר ובו נטען – על פי עדותם של אנשים שהזדהו בתור הסוהרים שלו – שהוא "בכה המון בשנותיו האחרונות". לפי העדויות, בכל יום הוא יכול היה לבחור לאכול ביצה או תפוח אדמה בלבד, ולא יכול היה להתקלח. הוא נקבר בחשאיות בבית הקברות אל-עפיף בדמשק.