29 באוגוסט, 1973. שעות הבוקר. הצוללת פייסיז 3 (Pisces III) שוהה בעומק של יותר מ-400 מטרים מתחת לפני הים הקלטי, מול חופה הדרומי של אירלנד. הצוללת הזעירה – שנמדדה באורך של כ-6 מטרים, רוחב של 2 מטרים ובגובה של 3 מטרים – הניחה כבל טלפון טרנסאטלנטי על קרקעית הים כ-240 ק"מ דרומית לנמל העיר קורק. על כלי השיט באותם רגעים היו רוג'ר צ'פמן בן ה-28, לוחם צוללות לשעבר בחיל הים המלכותי, והמהנדס רוג'ר מלינסון בן ה-35.
השעה 09:00 בבוקר, לקראת סיום המשמרת של השניים. אוניית הוויקרס ונטורר (Vickers Venturer), ספינת הסיוע של הצוללת, החלה להעלות את כלי השיט בחזרה אל פני הים. לפתע, שני הצוללנים קיבלו התרעה על כך שמים חודרים פנימה. תחקיר האירוע העלה מאז שכבל הגרירה של הספינה הסתבך בפתח של אחד התאים האחוריים של הצוללת ועד מהרה, הוא הוצף ביותר מ-2 טון מים.
שעה 09:30 בבוקר. כבל הגרירה של הוויקרס ונטורר הצליח להעלות את הפייסיז 3 לעומק של 53 מטרים מתחת לפני הים לפני שנקרע והצוללת שקעה כמו סלע. על פי ההערכות, כלי השיט הזעיר פגע בקרקעית במהירות של יותר מ-60 קמ"ש. למרבה המזל צ'פמן ומלינסון לא נפגעו. למרות זאת, השניים ידעו היטב שהם בצרה צרורה.
The awful events of the #titan sub have brought the rescue of the submersible Pisces III 50 year ago back into the news. This pic of the sub has my dad on the back as the support diver. He later piloted this and many other boats recording 100s of dives 1/2 pic.twitter.com/4AjkyW2YUx
— Derek Sheader (@DexterSheader) June 21, 2023
The situation on board the lost OceanGate diving craft is grim but in 1973 the crew of a submersible grounded 150 miles off the coast of Ireland lived to tell the tale https://t.co/3WcZZIHwwD
— The Times and The Sunday Times (@thetimes) June 21, 2023
הפייסיז 3 נותרה עומדת על הגחון שלה וללא יכולת לצוף בחזרה. כלי הקשר של הצוללנים עבדו, אך בהיעדר יכולת לזוז עם כלי השיט הם החליטו לכבות מיד את כל המערכות כדי לחסוך בחשמל. למרבה המזל, מלינסון העלה לצוללת מיכל חמצן יום קודם לכן ולשניים היו עוד 64 שעות של אוויר לנשימה. כמו כן, מים לא חדרו לכלי השיט פרט להצפה בתא האחורי. אולם, לשניים לא היה מזון או שתייה במקום, פרט לכריך יחיד עם צ'אטני וגבינה, ופחית אחת של לימונדה.
צ'פמן ומלינסון אז טיפסו לחלקו העליון של כלי השיט כדי להימנע משאיפת מפחמן דו-חמצני. הם מצאו את הפינה הנוחה ביותר שיכלו להישאר בה במקום והפסיקו לדבר אחד עם השני. המטרה? להפחית את נשימותיהם עד כמה שאפשר כדי לחסוך בחמצן. שם, בדממה ובחשיכה מוחלטת, השניים המתינו שחבריהם מעל פני הים יבואו להציל אותם.
חילוץ כנגד כל הסיכויים
10:35 בבוקר. קצת יותר משעה חלפה מאז שהפייסיז 3 טבעה. הוויקרס ונטורר חזרה לנמל בעיר קורק כדי להעמיס עליה את הצוללות הפייסיז 2, הפייסיז 5 ואנשי הצוות שלהן. ביום למחרת, ב-30 באוגוסט, בסביבות השעה 10:30, ספינת הסיוע הפליגה בחזרה לנקודת שבה טבעה הפייסיז 3. בינתיים, ספינת ההקייט (Hecate) של חיל הים המלכותי הוזעקה גם היא לזירה כדי לסייע בפעולות החילוץ, וחיל הים האמריקאי הציע לסייע במבצע יחד עם הצוללת הרובוטית CURV-III.
צוותי הפייסיז 2 והפייסיז 5 עבדו לאורך היום והלילה בניסיון למצוא את הצוללת שטבעה. אולם, הניסיונות הראשוניים כשלו. במקרה אחד כלי שיט נאלץ לעלות בחזרה למים לאחר שאספקת החשמל שלו אזלה ובמקרה אחר, הייתה תקלה בכבלי הגרירה. בצהרי היום, בשעה 12:44, יותר מ-27 שעות אחרי טביעת הצוללת, צוות הפייסיז 5 הצליח סוף-סוף לאתר את כלי השיט האבוד על קרקעית הים הקלטי. כעת כל שנותר היה לחבר את כבלי הגרירה לצוללת שטבעה – אולם זה לא היה כל כך פשוט.
הניסיון הראשון של הפייסיז 5 לחבר את הכבל כשל, אך אנשי הצוות נשארו בקרקעית הים כדי לנטר את מצבם של צ'פמן ומלינסון. הפייסיז 2 אז הוזעקה למקום כדי לנסות לחבר את כבל הגרירה שלה, אך הצוללת נאלצה לחזור משום שאנשי הצוות קיבלו התראה על נזילה. באשר לצוללת הרובוטית של האמריקאים? היא אמנם הייתה במקום, אבל לא הייתה מוכנה לפעולה בגלל תקלה. לקראת השעה חצות, צוות הפייסיז 5 קיבלו הוראה לחזור לפני הים. צ'פמן ומלינסון שוב נשארו לבדם בקרקעית הים. בשלב הזה, היה להם רק 26 שעות של אוויר לנשימה, הם סבלו מקור והתמודדו עם כאבי ראש חמורים.
Roger Chapman and Roger Mallinson spent three days trapped 1,575 feet deep on the Pisces III before emerging with a mere 12 minutes of oxygen to spare. https://t.co/mjg7H9xAVq
— The Washington Post (@washingtonpost) June 22, 2023
פעולות החילוץ של הפייסיז 3 חודשו בשעות הבוקר המוקדמות של ה-1 בספטמבר. קצת אחרי השעה 04:00 בבוקר, כ-42 שעות אחרי טביעת הצוללת, הפייסיז 2 ירדה למצולות ותוך שעה, הצוות שלה הצליח לחבר כבל גרירה לכלי השיט שטבע. כ-5 שעות לאחר מכן הצוללת הרובוטית של האמריקאים חיברה אליה כבל נוסף ובסביבות השעה 10:50 בבוקר, התחילו למשוך את צ'פמן ומלינסון אל מעל פני הים. בשלב הזה, השניים החליטו לחגוג את המאורע. הם שתו את פחית הלימונדה, והתחצו בכריך הצ'אטני והגבינה.
הכוחות בשטח הפסיקו את פעולת ההעלאה כמה פעמים לאורך שעות הבוקר והצהריים, זאת כדי לחבר כבלים נוספים ולאבטח את הצוללת הזעירה. בשעה 13:17, הפייסיז 3 סוף-סוף עלתה מעל פני הים. צמד הצוללנים המותשים והמיובשים ניסו לפתוח את הפתח העליון של הצוללת, אך ללא הצלחה. הם נאבקו בידית במשך חצי שעה עד שהצליחו לפתוח את הדלת. לראשונה, אחרי יותר מ-3 ימים מתחת למים, השניים נשמו אוויר צח.
זמן קצר אחרי שיצאו מהצוללת, צ'פמן ומלינסון שוחחו עם כלי התקשורת הבריטים ואמרו שהם דיברו עם בני משפחותיהם כשהיו מתחת למים – ואפילו קיבלו מסר מאליזבת' השנייה. "קיבלנו מסר מהמלכה ביום הראשון", אמר צ'פמן. "היא איחלה לנו המון הצלחה ואמרה שהיא חושבת עלינו".
מבצע החילוץ של הפייסיז 3 מוכר עוד בימינו בתור מבצע החילוץ הימי העמוק ביותר בהיסטוריה של האנושות. המבצע כלל כוחות מיוחדים מרחבי העולם, וכלי צלילה והנדסה מהמתקדמים ביותר של אותה תקופה – אבל גם הרבה מזל.
הימאי פרנק באסבי התייחס להשתלשלות האירועים בספרו Manned Submersibles (צוללות מאוישות) ואמר שאם התנאים היו אחרים, ייתכן שסיפור ההצלחה היה נגמר בטרגדיה. "לצוות של הפייסיז 3 היה הרבה מזל שהם טבעו במרחק 240 ק"מ מהנמל של קורק – ולא 400 ק"מ", ציין באסבי. בשנת 1975, שנתיים אחרי האירוע, רוג'ר צ'פמן כתב את הספר No Time on Our Side (כשהזמן לא לצידך) ובו תיאר את רגעי האימה בקרקעית הים הקלטי.
רוג'ר מלינסון התראיין לאחרונה לערוץ החדשות Sky News על תקרית הטביעה והודה שבשלב מסוים הוא לא היה בטוח שהוא וצ'פמן ישרדו את התקרית. "היינו צריכים לחסוך בהכל", סיפר מלינסון. "לא היה לנו, מזון, מים או חמצן. דאגנו אחד לשני והיום אני יודע שזאת אחת הסיבות שניצלנו".