חיים וייס בן ה-15 היה תלמיד בישיבת "תורה" בשכונת לונג איילנד, ניו יורק. בן למשפחה יהודית אורתודוכסית, סבו וסבתו היו ניצלו שואה שגורשו מגרמניה הנאצית. אביו, אנטון, נולד במחנה עקורים אחרי מלחמת העולם ה-2 ובמרוצת הימים, הכיר את אשתו – פסי. בנוסף לחיים, נולדו לבני הזוג עוד שני ילדים, מנחם ורחל, שהיו בני 11 ו-7 כשהטרגדיה האיומה קרתה.

חיים למד בישיבת "תורה" כבר שנתיים ויחד עם 40 תלמידים נוספים, התגורר במעונות שנבנו במרחק שלושה בלוקים מהמוסד החינוכי. הוא היה אהוב מאוד על פני עמיתיו ונחשב תלמיד שקדן ונער חייכן שאהב לשחק כדורסל. אבל כיום, הוא זכור בעיקר בתור הקורבן התמים באחת מתעלומות הרצח הטרגיות בקהילה היהודית האורתודוכסית של ניו יורק.

 

חיים וייס (צילום: CINEMA888CASA, twitter)
פרשת חיים וייס: הרוצח עדיין מסתובב חופשי | צילום: CINEMA888CASA, twitter

זה קרה ב-31 באוקטובר, 1986. ערב ליל כל הקדושים. חיים בילה את רוב שעות הבוקר של אותו יום שישי בכיתתו יחד עם שאר חבריו. מאוחר יותר, הוא התכנס עם כולם לטקס קבלת השבת וחזר למעונות. באותו לילה, בסביבות השעה 01:00, חבריו ראו אותו יושב במסדרון שמחוץ לחדרו וקורא להנאתו באור היחיד שנותר דולק בקומה. מאוחר יותר, התברר שזו הייתה הפעם האחרונה שהנער נראה בחיים.

בבוקר שלמחרת, חבריו הבחינו שחיים לא הופיע לתפילת שחרית. חלק סברו בהתחלה שהוא פשוט לא התעורר, כי נצפה לילה קודם לכן קורא עד מאוחר. הראשונים שהגיעו לחדרו נחרדו לגלות את גופתו חסרת החיים בחדר.

מי רצח את חיים וייס?

דון דיילי, בלש מחלק הרצח שהוצמד לתיק, הגיע לזירת הפשע בשעה 08:00 בבוקר. חוקרים נוספים שהוזעקו למקום קודם לכן מצאו את גופת הנער שרועה חצי על המיטה וחצי על הרצפה. ממצאי הבדיקה הפתולוגית חשפו כי חיים נהרג כתוצאה מטראומה משמעותית בחלק האחורי של ראשו, ככל הנראה מחפץ קהה. כמו כן, התברר שעוצמת המכה שברה את עמוד השדרה שלו. אחת הסברות הרווחות הייתה שזה קרה בזמן שהוא עדיין ישן במיטתו. כלי הרצח מעולם לא נמצא.

בחדר לא נמצאו סימני פריצה. אמנם הכניסה הראשית למעונות הייתה נעולה עם קודן, אולם הדלת לחדרו לא הייתה נעולה. כמו כן, חיים היה אחד מבין שני התלמידים היחידים שישנו בחדרם ללא שותפים. בעקבות זאת, עלה חשד שהרוצח לא רק הכיר היטב את המעונות, אלא גם ידע שהנער ישן לבדו. גורמים המעורים בפרטי הפרשה הוסיפו שעלו בתחילת הפרשה סברות לפיהן בן ה-15 נרצח כחלק משוד או תקיפה מינית, אם כי בזירת לא נמצאו סימנים למאבק או כל ראיה אחרת שמרמזת על כך.

חוקרים גרסו כי הרוצח הזיז את גופתו של חיים פעמיים לפני שנמלט מהזירה – פעם ראשונה מהמיטה לרצפה ולאחר מכן לנקודה שבה מצאו את הגופה. מעבר לזה, הנער נמצא מת בחדרו כשהחלון פתוח לרווחה, על אף שבחוץ היה קר מאוד. העובדה הזו הובילה את החוקרים לסברה כי הרוצח הכיר את המסורת היהודית לפיה יש לפתוח את החלון בחדר שבו אדם מת, על מנת שנשמתו תוכל להשתחרר.

העובדה שהנער נרצח בערב שבת היוותה מכשול עצום עבור הבלשים, שכן אף אחד מהתלמידים לא היה מוכן לשוחח עם הרשויות לפני השקיעה. במוצאי שבת, הבלש דיילי מצא את עצמו מתמודד עם אתגר נוסף כאשר תלמידים ומורים הסתייגו לשוחח עם השוטרים שהוזעקו לסייע בחקירה.

רוב הילדים טענו כי לא ראו או שמעו דבר בליל הרצח. תלמיד אחד טען שבמהלך אותו לילה שמע את דלת חדרו נפתחת ונסגרת, אך לא ייחס לכך שום חשיבות כי סבר שזה היה השותף שלו. בסופו של דבר, כל התלמידים עברו בדיקת פוליגרף, וכך גם כמה מורים ורבנים. אף על פי כן, המהלך לא הוביל לפריצת דרך.

אחד מתושבי האזור סיפר לחוקרים שיצא לריצה בבוקר של ה-1 לנובמבר ובמהלכה, ראה נער חרדי במרחק של כמה בלוקים מהישיבה. ייתכן שהוא היה אחד מעמיתיו של חיים, אך הרשויות מעולם לא הצליחו לזהות אותו. בימים שלאחר הרצח, בלשים התירו לאחד המורים בישיבה להדליק בחדר נר נשמה לפני שחסמו את הכניסה לזירת הפשע עם סרט סימון. יומיים לאחר מכן, מישהו הניח במקום נר נשמה נוסף. בהיעדר שיתוף פעולה מלא מעמיתיו של חיים ואנשי הישיבה, או ראיות שמרמזות על זהות הרוצח, תיק החקירה הגיע למבוי סתום ונותר פתוח במשך עשרות שנים.

הקושי שבאי-הוודאות

בלשים החליטו לחדש את חקירת הרצח בשנת 2013 ופנו לכ-100 תלמידים שלמדו בישיבת "תורה" באותן שנים. למרות זאת, המהלך לא הוביל לפריצת דרך משמעותית. במרוצת הזמן, נטען כי הרוצח הוא ככל הנראה אחד התלמידים או המורים בישיבה ולמרות זאת, מעולם לא גובש חשוד עיקרי.

הממצא הפורנזי היחיד שנותר מאז מזירת הרצח היא שערה של הקורבן שנמצאה על הסדין שלו. חוקרים מסרבים בינתיים לשלוח אותה לבדיקת מעבדה מבלי שסימנו חשוד סביר, שכן הבדיקה תשמיד את הראייה. בשנת 2017, אנטון התייחס לטרגדיה ותיאר שני אירועים שקרו בישיבה בחודשים שלפני הרצח. לטענתו, בנו השתתף במחנה קיץ בחודש יולי של 1986. יום אחד, חיים התקשר אליו כשהוא בוכה וביקש ממנו לבוא לאסוף אותו. האב הודה שלא ייחס באותו זמן משמעות לתקרית, שכן הנער נראה בסדר גמור ביום שאסף אותו הביתה בסוף המחנה.

חודש חלף מאז התקרית במחנה הקיץ ובני המשפחה טסו לאירופה לבקר את סבו וסבתו של חיים. כשחזרו, ראש הישיבה, הרב אברום קופר, ביקש לשוחח עם הנער. פסי ואנטון ליוו אותו לחדרו, אך הרב ביקש מהם להמתין בחוץ ולסגור את הדלת. כשחיים יצא משם, אביו שאל אותו על מה הם דיברו – אך בנו לא הסכים לגלות. אנטון מאז התחרט על כך שלא לחץ על בן ה-15 לגלות מה עלה בשיחה. כמו כן, הוא סבור שלרב היה מידע בנוגע לפרשה.

בני המשפחה תבעו מאז פיצויים מהישיבה בעקבות הרצח של בנם. בשיחה עם אתר החדשות PIX11, אנטון תיאר עימות בינו ובין ראש הישיבה שבו הרב קופר הטיח באב האשמות והמליץ לו לעשות חשבון נפש על העוולות שביצע. "אני עדיין המום שהוא אמר לי דברים כאלה", אמר האב. "מה הוא חושב לעצמו? גנבתי משהו? עשיתי משהו? הרגתי מישהו?".

כתבים מאתר החדשות שוחחו מאוחר יותר עם תלמיד אחר בישיבה שטען כי חווה התעללות במוסד החינוכי. שימי וובר, שלמד בישיבה בצעירותו, טען שהרב קופר התעלל בו במשך שנה. "הוא הרביץ לי על בסיס יומיומי", סיפר התלמיד לשעבר. "הייתי אז רק בן 14. הוא היה מסובב לי את האוזן, נותן לי אגרופים ואפילו בעיטות". מעבר לזה, תחקיר על המוסד החינוכי העלה שכמה שנים לפני הרצח של חיים, תלמיד אחר בישיבה נמצא מת אחרי ששם קץ לחייו.

הרצח של חיים וייס עד היום לא נפתר ומוגדר כתעלומה. בשנים שלאחר הטרגדיה, תוכנית הטלוויזיה Unsolved Mysteries הקדישה פרק לפרשה, שכלל וידויים של אנטון. באחת השיחות עם מפיקי התוכנית, האב ניסה לתאר את הקושי באי-הוודאות לגבי זהות הרוצח. "העובדה שאני לא יודע מה קרה מקשה עליי מאוד להתמודד עם זה", ציין. "יש עובדות שאני מוכן לקבל, המוות של בני היא אחת מהן. למרות זאת, הרוצח עדיין מסתובב חופשי ונותרתי עם המון שאלות בלי תשובות – וזה גורם לי להרגיש מאוד לא בנוח".