מה מוסר ההשכל פה? אין שום מוסר השכל! הכל אקראי, החיים אקראיים, ואל תהפכו לנו עכשיו לעיירה השמרנית מ"פוטלוס" שאוסרת על ריקוד. הכל אקראי והכל ונורא: אישה הולכת למסיבה, רוקדת כל הלילה, ורגלה נכרתת בעקבות זה.
לוריין בורנט, סקוטית בת 37, הגיע למסיבת חג המולד בשנת 2008 בפאב השכונתי. היא הגיעה על נעלי עקב בגובה 12.5 ס"מ ורקדה בהן עד 2 לפנות בוקר. כשהגיעה הביתה הבחינה בשלפוחיות על רגלה השמאלית.
"למחרת בבוקר הייתה לי שלפוחית אדומה וענקית על רגלי השמאלית", היא מספרת. "כמטפלת במקצועי ידעתי מה אני צריכה לעשות: לנקות ולחבוש את המקום. אבל אחרי שבוע הרגל שלי כל כך כאבה שהייתי חייבת לפנות לרופא. הוא רשם לי אנטיביוטיקה. באמת חשבתי שזה יפתור את העניין. חשבתי שזה סתם פצע מזוהם".
האנטיביוטיקה לא עזרה ויכולת ההליכה של לוריין נפגמה והיא נאלצה לצמצם במשמרות עבודה. שנתיים לאחר מכן, כשהיא סובלת מזיהומים חוזרים ונשנים, הרופאים בישרו לה שאין ברירה אלא לקטוע את רגלה מתחת לברך. כעת, 8 שנים לאחר אותה מסיבה ו-6 שנים לאחר שאיבדה את רגלה, היא משתפת את סיפורה לראשונה בכדי לממן פרוטזה שתחליף את הנוכחית הנראית מלאכותית מדי לטעמה: "אני רוצה להרגיש שוב כמו ליידי".
"תותבת חדשה בשבילי זה כמו לזכות בחיים חדשים", כותבת לוריין בדף גיוס התרומות. "הלב שלי נשבר כשאני חושבת על כך שעקבים בגובה 12.5 גרמו לאובדן רגלי". כאם חד הורית לילדה בת 10 בזמנו, היא חזרת להתגורר בבית הוריה כדי להתרגל למצבה החדש. "עזבתי את עבודתי, לא האמנתי כמה חיים יכולים להשתנות במהלך שנתיים. הפכתי מאדם שאהב לצאת כל הזמן, ממש נערת מסיבות שנהנית מהחיים, למישהי שמרותקת תמידית לבית".
לוריין מאמינה שסוכרת המבוגרים שהיא לוקה בה, יחד עם סיבוכים של הזיהום שפגע גם בעצביה ולחץ דם נמוך גרמו לנזק הבלתי הפיך ברגלה. הגדם ברגלה השמאלית ממשיך להזדהם, וב-2014 היא הוכנסה לתרדמת מכוונת כדי להתמודד עם הכאב. היא טוענת שהתותבת החדשה תשנה את חייה: "מי יודע, אולי אוכל לנעול עקבים שוב".
(מקור)