כל מי שמסתכל על וונג טיאנפנג משוכנע שמדובר בפעוט, שהוא גג בן ארבע, אבל האמת הלא קלה היא שוונג הוא יליד 1987. אמו, צ'ו שיאופינג, מספרת שההתפתחות של בנה נעצרה בין גיל שנתיים לשלוש.
היא כמובן התייעצה עם רופאים ופגשה מומחים, אבל הסטגנציה של וונג נותרה בגדר תעלומה. בן השלושים מגיע לגובה 80 סנטימטרים בלבד, אינו יכול לדבר ולא יכול לאכול בכוחות עצמו.
צ'ו סיפרה בדמעות כי כשהבעיות הבריאותיות של הילד החלו להופיע שכנים רבים ייעצו לה לנטוש אותו על מדרגות המקדש הבודהיסטי המקומי, להמשיך בחייה ולנסות ללדת עוד תינוק, בריא הפעם. כמובן שאמו המסורה התעלמה מכל העצות והקדישה את כל חייה לטיפול בבן המוגבל, כשכל רצונה הוא להעניק לו חיים טובים וארוכים.
הרופאים העריכו כי וונג לא יזכה להגיע אפילו לגיל שלושים, כך שהם כבר ניצחו את התחזית העגומה ואמו אומרת כי על אף שהיא יודעת שמצבו לא ישתפר, היא רק מעוניינת להשאיר אותו בחיים.
על אף כל הקשיים, צ'ו הצליחה כל השנים לפרנס ולדאוג לבנה לבדה. היא עובדת בקטיף עלי תה וכעובדת ניקיון. לפעמים הייתה משאירה את וונג לבד בזמן שהלכה לעבוד, אבל אחרי תקרית בה נפל על ראשו, היא מבקשת משכניה לשים עליו עין עד שתגיע הביתה.
וונג מעולם לא היה מסוגל לדבר וללכת, והוא יכול רק לעמוד על שתי רגליו במשך עד 30 דקות. הוא גם לא יכול לאכול לבד, והוא צריך ללבוש חיתולים.
המשאלה היחידה של צ'ו היא לשמוע לפחות פעם אחת את בנה קורא לה "אמא", אבל היא יודעת שזה לעולם יקרה.
(מקור)