בואו נדבר רגע על תיקנים (כלומר, ג'וקים). כנראה שלא קיימים בבית שלכם חרקים שדוחים אתכם יותר מתיקנים, (אלא אם אתם גרים בבסיס צבאי באזור ערד ואז אולי יהיה לכם עכשבואים מתחת למיטה - חפשו בגוגל, קדימה). ההתפשטות העצומה שלהם גדלה אצלנו בקיץ ונדמה שהם אורבים לנו בכל פינה רק כדי לגרום לנו לדלג בבהלה. ולמרות הנוכחות המטרידה שלהם, חשוב לציין לזכותו של החרק הטורדני הזה שיש לו גם כמה תכונות מעניינות ולפחות אחת שהיא אפילו טובה.
קרייג סינקלייר, פעיל במרכז המדע העירוני בגלאזגו, מספר שלג'וקים אולי יש מוניטין גרוע אבל הם לא כאלה נוראיים כמו שאתם חושבים. "אנשים חושבים שהם מטונפים, נושאים מחלות וכל הזמן מסתובבים ליד פחי אשפה", הוא מספר, "אם אתם שואלים אותי, זה לא כל כך הוגן לשפוט אותם בצורה כזו. למעשה, ישנם המון דברים מעבר לאותן סטיגמות שאתם לא יודעים על תיקנים" – וישנם גם כמה דברים שאולי גרועים יותר ממה שחשבתם. הנה כמה דוגמאות:
1. לג'וקים יש מנגנוני בריחה מיוחדים
אז תיקנים הם בעצם חרקים, משמע שיש להם שש רגליים ושתי אנטנות בצד הקדמי של הראש שלהם. ככל שהאנטנות שלהם גדולות יותר, כך הראייה שלהם גרועה יותר. כמו כן, יש להם אברי חישה רבים ברחבי הגוף, אשר מחוברים לסיבי עצב גדולים וביחד פועלים בתור קולטנים שמפעילים את "רפלקס הבריחה" שלהם.
כל גירוי קל של האיברים הללו גורם לחרק לנוע קדימה במהירות בלי לעבור דרך מרכזי העיבוד של המוח. כלומר, הוא זז באופן בלתי נשלט. המנגנון הזה מופעל עד לרגע שבו התיקן מרגיש ירידה משמעותית בתנאי התאורה – וזאת הסיבה למה כשאתם נכנסים לדירה שלכם ומדליקים את האור, ניתן לראות ג'וקים בורחים מתחת לכיור.
2. רוב הג'וקים שאתם רואים בבית הם זקנים או פצועים
תיקן מסוגל להגיע למהירות של יותר מ-5 קמ"ש, מה שהופך אותו לחרק המהיר ביותר עלי אדמות. למעשה, מדענים טוענים שתיקן אמריקאי (כלומר, ההוא שמתחבא לכם מתחת לכיור) מסוגל להשלים כ-50 מרחקי גוף בשנייה אחת. לצורך העניין, אם אדם ירצה להשוות את המהירות הזו, אז הוא יצטרך לרוץ במהירות של למעלה מ-300 קמ"ש.
משמעות המהירות האדירה של תיקנים היא שמאוד קשה להרוג אותם ואפילו להבחין בהם. יותר מזה, רוב הפעמים שאתם מצליחים למעוך אחד בבית שלכם עם הכפכף הייעודי, אז זה ג'וק שהוא מבוגר, פצוע או מוגבל בצורה כלשהי – סתם שתדעו. כי הגו'קים הצעירים פשוט מהירים יותר וטובים בלהתחבא.
3. ג'וקים הם השורדים המוכשרים בעולם
אנחנו מצטערים לבשר לכם, אבל תיקנים הם המומחים הגדולים ביותר בכל תחום ההישרדות – אחריהם נמצאים בני האדם ואז החולדות. מבין תכונות ההישרדות שלהם, הבולטת ביותר היא כמובן העמידות האדירה בפני קרינה רדיואקטיבית. מחקרים רבים בנושא הראו כי החרקים הטורדניים עמידים לקרינה עד פי 16 מבני אדם.
מעבר לעמידות שלו מפני קרינה, תיקנים מסוגלים לשרוד בתנאי מחייה קיצוניים וגם בנסיבות אבסורדיות לחלוטין. הם מסוגלים לשרוד שבוע שלם ללא מים ואף ללא מזון. כמו כן, לתיקנים יש חורי נשימה באזורים נוספים מעבר לפה והנחיריים שלהם. משמע שהם גם יכולים לחיות שבוע ימים ללא ראש. סיוטים, יאי!
4. אם אתם אוכלים את זה, אז ג'וק נגע בזה
לא משנה מה תעשו ואיזה שקרים תספרו לעצמכם, תיקנים נגעו לכם באוכל. מעבר לעובדה שהם שורדים אדירים, החרקים הללו בנויים כך שהם יכולים להגיע כמעט לכל מקום – כולל המקומות שבתי אריזה, סופרמרקטים וצרכנים פרטיים שומרים בו את האוכל שלהם.
משמעות הדבר היא שרוב הסיכויים שכל מוצר מזון שאי פעם הכנסתם לפה, לעסתם ובלעתם זכה להתרפק במגע המפנק של ג'וק כלשהו – כולל חטיפי שוקולד שונים, גבינות למיניהן, פופקורן ובמיוחד מוצרים שמכילים חמאת בוטנים. הו, כמה שג'וקים אוהבים חמאת בוטנים.
5. הם חיו לצד הדינוזאורים
תיקנים קיימים בעולם הזה לפחות מאז עידן הפלאוזואיקון – שזאת הדרך המדעית לומר שהם איתנו כבר יותר מ-400 מיליון שנה. למעשה, המאובן העתיק ביותר של תיקן הראה כי הוא מת לפני כ-350 מיליון שנים. כך שהם לא רק הקדימו אותנו, אלא גם מינים רבים של דינוזאורים. מעבר לזה, הם גם הצליחו להגיע לשיא הקדמה שלהם הרבה לפני שהמין האנושי בכלל התחיל להתפתח.
מומחים באבולוציית האדם טוענים שאנחנו התחלנו להתפתח מן הפרימטים (כלומר, קופי אדם) אי שם בעידן הקנוזואיקון, לפני כ-50 מיליון שנה. 200 מיליון שנים קודם לכן, תיקנים כבר הפסיקו להתפתח אבולוציונית. כלומר, הגרסה העכשווית שלהם היא שיא ההתפתחות שלהם מבחינה גנטית – ואנחנו לא בטוחים אם זה טוב או רע.
6. הם יכולים לחיות כמה שנים
תיקנים יכולים לחיות לכם מתחת למטבח במשך שנים ארוכות, כאשר הגיל הממוצע של הזן שנפוץ במזרח התיכון נע בין שנתיים ל-3 שנים. אף על פי כן, חשוב להדגיש כי ישנם מינים אחרים של החרק הטורדני שמחזור החיים שלהם יכול להיות ארוך יותר עד פי שלושה – הכירו את תיקן הקרנף (Rhinoceros Cockroach).
מדובר בתיקן אשר נפוץ בעיקר באזורים הטרופיים של קווינסלנד באוסטרליה. מומחים מספרים שבהינתן תנאי מחייה אידיאליים, תיקן הקרנף מסוגל לחיות עד 10 שנים. אגב, הם גם הג'וקים הכי כבדים מבין כל 4,000 המינים השונים של תיקנים ברחבי העולם ויכולים להגיע למשקלים של כ-35 גרם – שזה פחות או יותר משקל של נורת 220 וולט. נסו להרוג אחד כזה עם הכפכף שלכם.
7. ג'וקים מסוגלים לאכול כמעט הכל
מומחים מאמינים שתיקנים הצליחו לשרוד כל כך הרבה שנים על פני כדור הארץ מפני שהם מסוגלים לעכל מגוון רחב של דברים – כך שלמעשה, לעולם לא נגמר להם האוכל. כאשר הם נמצאים בטבע, הם אוכלים פירות, ירקות, צמחים שונים ואפילו את השלד החיצוני שלהם בעת הצורך.
להבדיל מהדיאטה שלהם בחיק הטבע, בעיר התיקנים ניזונים מדברים אחרים לגמרי כגון: זבל, קרטונים, עיתונים, בדים ועוד – מה שהופך אותם לחרקים שניתן לשלב בתהליכי מחזור טבעיים (הנה, הבטחנו דבר אחד טוב, לא?). כמו כן, ג'וקים מסוגלים לאכול בשר רקוב וגם גללים של חיות אחרות, כמו חולדות. אגב, זאת אחת הסיבות העיקריות לזה שהם בין מפיצי המחלות הגרועים בהיסטוריה.
8. הם בין מפיצי המחלות הגרועים בהיסטוריה
מומחים רבים טוענים שג'וקים יכולים להיות נשאים של מגוון רחב של מחלות וחיידקים, כולל: סלמונלה, סטרפטוקוקוס וסטפילוקוקוס. כמו כן, התיקן יכול לשאת נגיפים שונים כמו הפוליו ('שיתוק ילדים'), אשר מוכר בתור אחד הווירוסים הנוראיים ביותר שפקדו את העולם במהלך המאה ה-20. למעשה, מערכת העיכול של התיקן היא מעין צלחת פטרי אימתנית שמסוגלת לשאת בקטריות זדוניות במשך שנים – אבל חכו, זה לא החלק הכי טוב.
הדרך שבה תיקנים מפיצים את המחלות שלהם היא באמצעות ההפרשות שלהם. זוכרים שדיברנו על זה שהם נגעו לכם באוכל? ובכן, ישנו סיכוי מתקבל על הדעת שהם גם הקיאו והטילו צואה על האוכל שלהם. אי פעם קרה לכם שהוצאתם את סלסלת הלחם מהארון שלכם, ראיתם זרעים שחורים קטנים וחשבתם לעצמכם: "אני לא זוכר שקניתי לחם עם קצח" – אז זה כי לא קניתם ואתם אוכלים עכשיו לחם עם חתיכות קקה של ג'וקים. בון אפטיט.
9. אפרופו בון אפטיט
למרות העובדה שתיקנים נחשבים דוחים בתרבות המערבית, בדרום-מזרח אסיה זה סיפור אחר לגמרי. תושבי סין, טייוואן, תאילנד ומדינות אחרות נוהגים לאכול תיקנים בתור מעדן לגיטימי לכל דבר – מעדן!. למעשה, מדובר במאכל כל כך נורמטיבי בסין, שיש במדינה לפחות 100 חוות מיוחדות בהן מגדלים ג'וקים בתנאי מעבדה למטרות אכילה. כמה נחמד.
בתאילנד, לצורך העניין, נוהגים לקטוע את ראשו והרגליים של החרק ואז לבשל את הגוף בצורות שונות. ניתן להרתיח אותו, להקפיץ, לטגן, לייבש, לקצוץ ואפילו לשים על הגריל. בסין נוהגים להקפיץ את הג'וק במחבת ווק פעמיים, כך ששלדו החיצוני נהיה קריספי ואיבריו הפנימיים מתבשלים ומקבלים מרקם של גבינת קוטג' – ועם הדימוי המושלם הזה, נסיים פה לבינתיים.