שתי נשים צרפתיות עם רגישות יתר לקרינה אלקטרומגנטית מבלות גם את החורף הזה ללא חשמל וללא טלפונים במערה נידחת במחוז האלפים העליונים בצרפת. בתחתית מרחב המגורים המאולתר שלהן, אליו ניתן להגיע רק עם סולם, אן ברנדט וקוטיין טולמונד התקינו שתי מיטות אישיות ושולחן קטן עם נרות. (טלפרו)
"זה החורף השלישי שלי במערה", סיפרה ברנדט, "ותאמינו לי שאני מעדיפה להיות בבית מול האח מתחת לשכבות של סוודרים". הטמפרטורה במערה בגובה של אלפי מטרים לא עולה על עשר מעלות צלזיוס אבל אחר שניסו כמה אפשרויות אחרות, המערה הפכה למקלט האולטימטיבי עבורן.
רגישות לקרינה היא מצב בו בני אדם חווים מגוון של סימפוטמים מידיים בחשיפה רגעית לקרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת בתדרי רשת החשמל, רשת הסלולר ושידורי רדיו. אנשים החווים רגישות לקרינה מגיבים לתדרים שונים באופן שונה והסימפטומים עלולים לכלול כאבי ראש, כאבי מפרקים, הפרעות שינה, בעיות זיכרון, קשיים בריכוז, עייפות כרונית, בעיות עור, צלצולים באוזניים, סחרחורות, קשיי נשימה, בעיות שיווי משקל, הפרעות בקצב הלב, מתח שרירים ועוד.
"אני לא יכולה לסבול כל סוג של גלים אלקטרומגנטיים", מסבירה אן בת ה-55. "Wi-Fi, טלפונים ניידים ואפילו כבלי מתח גבוה".
אן לא הייתה מסוגלת לשהות יותר בדירתה או באוניברסיטה בה היא מלמדת, אחרי שהותקנה בה רשת אינטרנט אלחוטית בינואר 2009. לילות רבים היא ישנה בתא המטען של מכוניתה בחניונים מרוחקים בפרברים, במרתף של מסעדה, בחניונים תת-קרקעיים וגם בשדות פתוחים. כשהקרינה הגיעה גם לשם, המערה היתה האפשרות היחידה שנותרה לה. ברנדט בת ה-66 הצטרפה אליה לאחר מכן. השתיים מארחות מדי פעם מבקרים, שבאים לשם מאותה סיבה, ולמרות שהמערה מרחיקה אותן מצרות הקידמה הן לא נהנות מגישה קבועה לאוויר צח או אור שמש; לא בדיוק הקמפינג בטבע שהייתם מדמיינים. במערה יש כמה קרשים להליכה מעל הבוץ והשלוליות, וכמה יריעות פלסטיק להגנה מפני הרטיבות בתקרה. הן מגדלות את מזונן באופן אורגני מחוץ למערה וניזונות מתפוחים, אגסים קישואים ועוד.