מבלי לדעת את זה, יש סיכוי גבוה שלבני אדם יש את הפוטנציאל לאתר (פופסקי) את השדה המגנטי של כדור הארץ, בזכות חלבון, בשם קריפטוכרומס, שלכולנו יש בעיניים. את הקריפטוכרומס ניתן למצוא בכל ממלכת החי והצומח, והוא החלבון שמאפשר לכמה מינים לראות ולהשתמש בשדה המגנטי.
החלבון הזה קשור לשעון הביולוגי ומחקרים אחרונים הראו כי הוא משתמש באור, כמאתר שדות אלקטרומגנטיים, או במילים פשוטות – החלבון הזה מתרגם את השדה המגנטי לאור נראה (בניגוד לאורכי גל שמחוץ לספקטרום הראייה האנושי). האלקטרונים במולקולות החלבון הזה צמודים בזוגות, והשדה המגנטי של הפלנטה שלנו גורם לאחד, בכל צמד, לרטוט.
אחת הסברות היא שהחלבון אפשר לאבותינו, הלא כל כך רחוקים, לראות את העולם בצורה שונה לגמרי מאיתנו. בעלי חיים המבחינים באנרגיה המגנטית של כדור הארץ, נעזרים בכוחות הטבע האלה לניווט ולציד. אולי גם אבותינו הקדמונים עשו כך. לפי תיאוריה שפורסמה בשנה שעברה, כימיקל בגופן של ציפורים מגיב לתנודה הזו ואפילו מאפשר להן לראות את השדה המגנטי בצבעים שונים.
עד עכשיו, המדע לא מצא שימוש לחלבון הזה בגופנו, אך מחקר חדש מציע את האפשרות שהחלבון הזה עוד פעיל. מדעני מוח באוניברסיטה של מסצ'וסטס (ארה"ב) נטלו דגימה של החלבון המצוי בבני אדם והחדירו אותו לזבובי פירות שנולדו בלי החלבון הזה. לדברי המדענים, החלבון מהעין האנושית שיחזר את התפיסה המגנטית המרחבית של הזבובים לגמרי.
זה אמנם לא אומר שעכשיו כולנו נתחיל לראות צבעים זוהרים בכל מקום, אבל זה מציע גישה שונה לראות את עולמם של אבותינו. כעת מנסים המדענים לברר איך "להפעיל" מחדש את החלבון ואולי לשנות את הדרך שאנו רואים את היקום לנצח.
