דמיינו חבורת מטאליסטים מאזינים לבלאק סבאת'. הם קופצים ועושים תנועות חדות עם הראש והגוף. "נו, תראו אותם", תגיד כל סבתא פולניה, "פשוט חיות". ולפי מחקר חדש של אוניברסיטת קליפורניה, יש מצב שהיא צודקת.
מתברר שמוזיקת רוק, בעלת דיסוננסים ושינויי קצב וטון חדים, יוצרת אצל השומע את אותן התגובות שנוצרות אצל בעלי חיים במצב של מצוקה. חיה הנקלעת לסיטואציה מלחיצה דוחפת בכוח ובמהירות כמות גדולה של אוויר דרך תיבת הקול ומפיקה צליל צורם שמטרתו למשוך את תשומת ליבן של חיות אחרות, ולעורר בקרבן תגובה רגשית.
האזנה לצלילים דומים בשירים של סבאת', או ג'ימי הנדריקס למשל, מעבירה בנו צמרמורת בגב כי אנו מתוכנתים להגיב כך, אומר המחקר. החוקרים מציינים כי הצמרמורת לרוב מאופיינת בהעלאת רגשות שליליים ועצבות ולא שמחה.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
בנוסף, תחושות דומות עולות בעקבות האזנה לצלילים המקושרים בדרך כלל לסרטי אימה, כמו צליל הפסנתר החוזר על עצמו בסצנת המקלחת בסרט פסיכו" - אבל לא במוזיקה רגועה כמו הבלדות של דודו פישר, לדוגמה.
"למלחינים יש ידע אינטואיטיבי לגבי מה נשמע מפחיד, בלי לדעת למה", מסביר גרג בריאנט, אחד מכותבי המחקר. "הם לא מבינים, בדרך כלל, שהם מנצלים את ההנחות האבולוציוניות שלנו לגבי צלילים מסוימים".
כדי להוכיח שטענתם נכונה לא רק לגבי מתבגרים חובבי מטאל, שגם ככה חשים אי נוחות ותחושות שליליות רוב הזמן, בדקו החוקרים את טענתם על מתנדבים אובייקטיביים. הם השמיעו עשרה קטעים מוזיקליים, חלקם רגועים וחלקם מתחילים במקצב נעים ואז משנים את צליליהם לכיוון חד וקיצוני יותר.
הנסיינים, שהאזינו לשני סוגי המוזיקה, דיווחו שהמוזיקה הכבדה ריגשה יותר ועוררה כצפוי רגשות שליליים. גם כשהמוזיקה שודרה כקליפ בו נראו אנשים עושים דברים רגילים כמו הליכה או שתיית כוס קפה, הרגשות השליליים צפו.
"עכשיו אנחנו יודעים למה הדיסטורשן במוזיקת רוק מרגש אותנו,” סיכם בריאנט. "הוא מוציא את החיה שבנו". ואז נשאלת השאלה: מדוע מוזיקת טכנו מרגשת אנשים? האם היא מוציאה את הרובוט שבהם?
(מקור)