ההתפתחות האבולוציונית של ידיים אנושיות התרחשה בעיקר כדי שבני אדם יוכלו ליצור אגרופים ולהילחם זה בזה, ולא רק לרכוש מיומנויות וכישורים. כך מגלה כעת מחקר חדש שמציגה אוניברסיטת יוטה בארה"ב, המתווסף לשורת ראיות הולכת וגדלה שמציבה את האדם בראש קבוצת החיות האגרסיביות בעולם.
"קופי האדם, אליהם אנו משתייכים, היא קבוצה אלימה יחסית של יונקים", מסביר מוביל קבוצת המחקר, ד"ר דיוויד קרייר. "למרות שחלק מעמיתיי למקצוע טוענים ששימפנזים הם התוקפניים ביותר, אני סבור שאין חיה אכזרית יותר מבני האדם. השימפנזים אולי מכים אחד את השני בתדירות גבוהה יותר, אבל אין אצלם כמעט אונס והם לא מקיימים כלל תופעות של עינויים או עבדות שהם חלק מהותי בחייהם של בני אדם".
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
ממצאי המחקר מתמקדים בצורת ומבנה כף היד. מסקנה אחת, למשל, היא שאם כף היד הייתה מתפתחת כדי לסייע לאדם לרכוש יותר יכולת ומיומנות אין סיבה לכך שהאגודל קצר משאר האצבעות בכף היד. אבל דווקא כשמדובר בצורך לקפוץ אגרוף – אגודל קצר הוא אידיאלי כדי שמבנה האגרוף והלחץ שיפעיל יביא לפגיעה גבוהה ברקמות, שיניים, עיניים, לסת ועוד.
עוד ממצא מעניין שמציגים החוקרים הוא ההבדל בממדי הגוף בין גברים לנשים, הניכר במיוחד בידיים ובזרועות. נתון זה, לדבריהם, עולה בקנה אחד עם התיאוריה שהיד היא נשק לכל דבר. כפי שמדגים זאת קרייר, "הסבירות שגבר אמריקני יבצע רצח בארה"ב בהשוואה לאישה היא גבוהה פי עשרה. נשים, מאידך, משתמשות בידיהם יותר כדי להתגונן ולהדוף".
ומהי התועלת של האבולוציה הזו עבור האדם המודרני? ובכן, לפי קרייר, בעולם נטול הלחצים והדחפים הקדמוניים שבהם אגרסיביות היוותה תכונה הישרדותית חיונית להמשך קיום, אין לה יותר תועלת עבור האנושות. האגרוף, כידוע, פינה את מקומו במרבית הזמן למלאכות ידניות אחרות. זה לא אומר שהאכזריות עצמה נעלמה.
(מקור)