המדע חוקר עבורנו את כל תחומי החיים כדי שנוכל להתפתח, ללמוד ולהעשיר את חיינו על פני כדור הארץ, אבל לפעמים הוא הולך רחוק מדי עם הרעיונות שלו. וגם אם המטרה נעלה - הדרך לא תמיד שווה את זה. לפניכם 5 סיפורים הזויים מחדר המעבדה.
יש חיים אחרי עריפת ראש
הרבה לפני הניסוי המטורף של ולדימיר דמיחוב, בו הוא השתיל בכלב חצי כלב נוסף, היה שם ד"ר סרגיי ס. בריוחוננקו, שהניסוי שלו על כלבים הוביל לפיתוחו של ניתוח לב פתוח. בריוחוננקו פיתח מכונת לב-ריאה בשם "אוטוג'קטור" (autojektor). על ידי שימוש במכשיר הפרימיטיבי הזה, בריוחוננקו הצליח לשמור על ראש של כלב שנותק מגופו - בחיים.
בשנת 1928, הוא הציג את אחד מראשי הכלבים מול קהל. כדי להוכיח שהראש עדיין חי, הוא דפק עם פטיש על השולחן. הכלב נרתע. כאשר סינוור את הכלב, העיניים מצמצו. וכשניתנה לו חתיכת גבינה, השאריות צצו מיד בצינור הוושט, למורת רוחם של הצופים הנגעלים.
סרט התעמולה הידוע לשמצה שלפניכם, משנת 1940, מציג את הרקע למחקר ומראה את ראשי הכלבים החתוכים, מחוברים למכונה וחיים באורח פלא.
זה החרק הרע שנכנס בי בפנים
פשפש החול, הידוע גם בכינויו הלועזי Chigoe flea, הוא יצור די דוחה בסך הכל. הפשפש מתחפר באופן קבוע בעור של בעל חיים שבעורקיו זורם דם חם, למשל בן אדם, שם הוא מתנפח, עושה את צרכיו ומייצר ביצים. הוא מת 4 עד 6 שבועות לאחר מכן, כשהוא עוד נעוץ בעור.
מדענים יודעים לא מעט על הפשפשים, אבל חיי המין שלהם לוטים בערפל. כאן נכנסת לתמונה מרלן ת'יאלק, סטודנטית באוניברסיטת שריטה לרפואה בברלין. מרלן למדה על דרכים למניעת זיהומים במדגסקר. היא התעניינה עד כדי כך בהתפתחות פשפש החול, עד שהיא נתנה לאחד לחיות בתוך הרגל שלה במשך חודשיים.
התצפית הקרובה (מדי) השתלמה: היא הבינה כי סביר ביותר שהטפילים יקיימו יחסי מין כאשר הנקבות כבר נמצאות בתוך הגוף המארח. אנחנו לא יודעים אם המסקנה הזאת הייתה שווה את הסבל.
ילדים, בואו מכות
בראשית שנות ה-60, פסיכולוג בשם אלברט בנדורה רצה לבדוק האם ילדים יחקו התנהגות תוקפנית ללא עידוד פעיל. הוא לקח בובת "בובו" (בובת "נחום-תקום" מתנפחת) וצילם סרטון וידאו בו מבוגרים מכים וחובטים בבובה. אחר כך הוא הראה את הסרטון לקבוצה של 24 ילדים. קבוצה אחרת קיבלה סרטון לא אלים, וקבוצת ביקורת שלישית לא צפתה בווידאו בכלל.
מבין שלוש הקבוצות הכניסו בכל פעם ילד אחד לחדר עם בובת בובו, כמה פטישים ואפילו אקדחי צעצוע, למרות שלא היו רובים בסרט שהוצג לילדים. הילדים שראו את הסרטון האגרסיבי לא בזבזו זמן ותקפו את הבובה באלימות. הילדים בשתי הקבוצות האחרות לא התייחסו באופן אגרסיבי כלפי הבובה.
הניסוי זכה לביקורת מסיבות אתיות ומוסריות, על הכשרת ילדים לתוקפנות ואלימות. למרות הביקורת, נטען כי תוצאות הניסוי שינו את מסלולה של הפסיכולוגיה המודרנית, והביאו להתמקדות בפסיכולוגיה קוגניטיבית. וכך הניסוי המטורף ששידל ילדים לאלימות, זכה לשבחים.
הרובוט האנושי הראשון
קווין וורוויק הוא מדען בריטי ופרופסור לקיברנטיקה (תהליכי התקשורת בין בני אדם ומכונות). הוא עד כדי כך אוהב רובוטים, שהוא עושה כל שביכולתו להיות אחד כזה בעצמו, או במילים מסובכות יותר -להיות האדם הראשון בעולם שיהפוך לסייבורג (שילוב של אדם ומכונה, אדם חי עם שתלים ביוניים וחלקים רובוטיים).
בשנת 1998, משדר RFID פשוט הושתל מתחת לעור של וורוויק, ושימש לשליטה בדלתות, אורות, תנורי חימום, והתקנים מבוקרי מחשב אחרים. המטרה העיקרית של ניסוי זה הייתה להראות כמה קל יהיה להעביר אות מהשבב בגוף אל המכונה שמחוצה לו. בשנת 2002, ממשק עצבי מורכב יותר הושתל במערכת העצבים שלו והוא הצליח לגרום לזרוע רובוטית לחקות את הפעולות של הזרוע שלו.
בהמשך וורוויק גרם לאישתו לקחת חלק גם כן בניסוי. שבב פשוט הושתל בגופה, במטרה ליצור סוג של טלפתיה ביניהם דרך האינטרנט. והם חיו באושר ועושר לנצח הנצחים (כי הם גילו את נוסחת חיי הנצח), וילדו מלא ילדים רובוטים חמודים.
אז... איך ישו הרגיש כשהוא נצלב?
הפתולוג האמריקאי והחוקר הרפואי פרדריק זוגיב היה סקרן: האם ישו היה ממוסמר או קשור לצלב? האם המסמרים חדרו את כפות ידיו או פרקי ידיו? איזו זווית יצרו הזרועות המושטות של ישו? והכי חשוב: איך ישו מת? יש רק דרך אחת לגלות, לעשות ניסוי!
היות וצליבת גוויות יצאה מהאופנה, זוגיב עבד עם מתנדבים ועם צלב מאולתר במוסך שלו. הוא מדד תפקודי גוף קריטיים כמו דופק, לחץ דם ונשימה. הוא משוכנע שישו לא מת ממחנק אלא מהלם טראומטי והיפוולמי. מציאת מתנדבים אגב הייתה קלה באופן מפתיע. חברי כנסייה בקרבת המקום היו עומדים בתור כדי להרגיש פעם אחת כמו ישו.
