אם גם אתם מכסים את היד כשאתם מתעטשים ובטוחים שזה מספיק, הגיע הזמן להתפקח: מתברר שעיטוש ממוצע הוא הרבה יותר חזק מכפי שנדמה לנו, יכול לנוע למרחק של סנטימטרים שלמים באוויר ואפילו ליצור ענן שלם של מיקרו-וירוסים שיכולים להמשיך לנוע בכוחות עצמם.
מחקר שנערך באוניברסיטת MIT בבוסטון מצא שהתעטשויות ושיעולים מפיצים הרבה יותר וירוסים ממה שאנשים מאמינים. המשמעויות, למשל: המזגן המרכזי בעבודה שלכם מפיץ מחלות כמעט כמו לשהות בחלל סגור עם חולים.
מתברר שכל עיטוש או שיעול יוצר בחלל האוויר ענן גזים שהוא מערבולת צפה, אשר מתערבב עם האוויר רגע לפני שהטיפות הקטנות של הנוזל שבתוכו מתאדות או נופלות למטה. וכך הטיפות האלה יכולות לזוז: מתברר שכאלו בגודל של 100 מיקרומילימטרים (אחד חלקי מיליון של מטר) נעים פי 5 מכפי שחשבו בתחילה, וחלקיקים בגודל של 10 מיקרומילימטרים נעים פי 200 יותר מהר. טיפות בגודל של 50 מיקרומילימטר יכולות להינשא באוויר מספיק זמן כדי להגיע לפתחי המזגן בתקרה.
פעם חשבנו שהחידקים בעיטוש יכולים להגיע למרחק של מטרים בודדים", מודה אחת החוקרים, "אבל עכשיו כשגילינו את ענן הגזים, הוכחנו שיש בתוכו סירקולציה שמאפשרת לטיפות להיסחף בתוכו ולנוע להן באיטיות. הגדולות שבהן בדרך כלל נופלות, אבל הקטנות יכולות להמשיך ולנוע בו למרחקים ארוכים".
"כשאנשים מתעטשים או משתעלים, אפשר לפעמים לראות טיפות, או לחוש אותן כשמישהו מתעטש עליך", מסכם חוקר אחר, "אבל את הענן אתם לא רואים. הענן למעשה מניע את החיידקים ומגדיל את טווח התנועה שלהם, במיוחד את של הטיפות הקטנות. הנטיה של הטיפות היא להישאר באוויר, והענן מסוגל להסיע אותן די רחוק, ברמה שארכיטקטים שמעצבים מערכות מיזוג מרכזיות בתי חולים או מטוסים צריכים להתחיל לבחון מחדש את העיצוב שלהן".
(מקור)