מדענים גילו הסבר אפשרי מדוע אנחנו לא מסוגלים במידה רבה לזכור שום חוויה ברורה משנותינו הראשונות.
המחקר נעשה באמצעות הדמיה בתהודה מגנטית, MRI, ומצא כי אזור אחד במוח, ההיפוקמפוס, התמקד בלמידת דפוסים כדי שהתינוק יותר להבין יותר את סביבתו. מדובר בשלב קריטי שנקרא חיזוי הסביבה, שהוא גם הבסיס להישרדות, והוא קורה למרות שהמוח לא מסוגל לזכור פרטים ספציפיים בשלב זה של החיים.
ניק טורק-בראון, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת יל ומוביל המחקר, סיפר: "אחת התעלומות לגבי הטבע האנושי היא שאנחנו כמעט לא זוכרים שום דבר מהלידה ועד הילדות המוקדמת שלנו, ובכל זאת אנחנו לומדים כל כך הרבה מידע קריטי באותה תקופה – השפה הראשונה שלנו, איך ללכת, מתוודעים לחפצים ומאכלים ומפתחים קשרים חברתיים".
>>שפרו את הזיכרון שלכם ואמנו את המוח עם Brain12
הוא הדגיש כיצד ההיפוקמפוס, הנמצא בחלק במוח שאחראי על הזיכרון, לא מסוגל ליצור זיכרונות ספציפיים כשאנחנו נולדים. עם זאת, הוא מכפיל את גודלו בשנתיים הראשונות לחיי התינוק, מה שבסופו של דבר מאפשר לו לבנות מספיק חיבורים כדי ליצור זיכרונות אפיזודיים, שרבים מאיתנו עשויים לחשוב עליהם כעל הזיכרון "המוקדם ביותר" שלנו.
"ככל שמתרחשים שינויים כאלו, בסופו של דבר אנחנו משיגים את היכולת לאחסן ולשמור זיכרונות", אומר טורק-בראון. "המחקר שלנו מראה שגם אם איננו יכולים לזכור חוויות כתינוקות בשלב מאוחר יותר בחיים, הם נרשמים בכל זאת באופן שמאפשר לנו ללמוד מהן".
האסטרטגיה ליצירת זיכרונות "כלליים" היא חשובה, מכיוון שהיא מאפשרת לנו ללמוד מיומנויות חשובות המהוות כישורי חיים בסיסיים, כמו הליכה והבנת שפה. יש לנו "זיכרונות" מתקופה זאת, אך הם דברים שאנחנו לוקחים כמובן מאליו, ומשתמשים בהם מדי יום, במקום זיכרונות אפיזודיים ספציפיים, כך טוען המחקר.
הזיכרונות האפיזודיים, המבוססים על חווית ספציפיות, הם גם סוג הזיכרון שאובד באמנזיה של מבוגרים.
החוקרים ביל השתמשו בטכנולוגיית MRI כדי לחקור את מוחם של 17 תינוקות בני שלושה חודשים עד שנתיים. בניסוי הוצגו בפני התינוקות שתי קבוצות של תמונות, אחת בסדר אקראי ואחת שהכילה רצפים מובנים ותבניות נסתרות שניתן ללמוד. ההדמיה הראתה כי ההיפוקמפוס הגיב יותר לתמונות שהציגו את האפשרות ללמוד דפוסים.
הממצאים פורסמו ב-21 במאי בכתב העת Current Biology.