שטחה של יבשת אנטרקטיקה, בקוטב הדרומי של כדור הארץ, הוא כ-14,000,000 קמ"ר אבל חיים שם רק כאלף בני אדם בתנאים מאוד לא פשוטים, ובתחושת שליחות. תנאי האקלים שם קיצוניים במיוחד, עם שכבות קרח עבות שלא מאפשרות לדבר לצמוח, כמות השלג עצומה וטמפרטורות נמוכות במיוחד מתחת לאפס. סוד הקיום בה הוא שימוש בטכנולוגיה מתקדמת וסביבות מחייה סגורות וייחודיות.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
מאז גילויה בתחילת המאה ה-19, במשך שנים רבות ניסו מדינות להפגין שם נוכחות אבל לא הצליחו להקים מבנים קבועים עד שנות השמונים של המאה הקודמת. ואז נולדו בנייני המגלשיים החדשניים ששינו את פני המקום.
המתחדשת: תחנת האלי
בתוך המבנה, שצף על קרחון בקצה היבשת, איתרו הבריטים לראשונה את מקורותיו של החור באוזון. למרות שהתחנה קיימת מאז שנת 1950, היא עברה כבר שישה גלגולים אדריכליים: מבקתות עץ שהתפרקו כמעט מיד, לצינורות פלדה רחבים שהשלג טבע ונבלעו על ידי קרחונים, ועד לבנייה על עמודים בשנת 1989. בגרסה הנוכחית, שנמצאת בשימוש מחודש פברואר האחרון, השכילו המהנדסים לייצב את המכולות על מגלשי מתכת ענקיים ובזכותם ניתן לגרור אותן ממקום למקום.
הירוקה: תחנת הנסיכה אליזבת
תחנת המחקר הבלגית מקפידה על בנייה ירוקה; היא אינה פולטת חומרים רעילים לאוויר, משום שהיא מייצרת את כל החשמל שלה באמצעות פנלים סולריים וטורבינות רוח. היא ממוקמת במרחק של כ-200 קילומטרים מהחוף, ולכן לא חשופה במיוחד לאיומי הקרחונים. הם משתמשים בבידוד קיצוני כדי לשמור על המבנה נעים בקיץ וחמים (עד כמה שאפשר) בחורף.
החמימה: תחנת המחקר בהרטי
ההודים נמצאים ביבשת הדרומית תודות לחברה גרמנית, המומחית בפיתוח בניינים תרמיים. תחנת המחקר בהרטי נבנתה מ-134 מכולות משודרגות במעטפת הגנה המורכבת ממחיצות עבות השומרות על המבנה מפני תנאי הרוח קיצוניים.
המסורתית: תחנת ג'אנג בוגו
התחנה הקוריאנית מאכלסת כרגע 60 מדענים אבל בקרוב היא צפויה להפוך לתחנה הגדולה ביותר באנטרקטיקה. את שמה ירשה משליט חזק שחי בקוריאה במאה התשיעית, ובדומה להאלי הבריטית, היא יושבת על קביים ומתרוממת בהתאם לגובה השלג.
הרוחנית: תחנת בלינגשאוסן
הסובייטים בחרו להקים את התחנה באיי שטלנד, ארכיפלג דרומי באורך של כ-120 קילומטרים, בשנת 1968. במקום נמצאת כנסיית השילוש הקדוש, והאקלים סביב נחשב לנעים ביחס לטמפרטורות הקיצוניות השוררות בשאר היבשת. ביום הקר ביותר תוכלו להסתובב בחוץ בטמפרטורה של מעלת צלזיוס אחת.
היסודית: תחנת ווייס דיבייד (WAIS DIVIDE)
התחנה הזו היא פרויקט ארוך טווח, המופעל על ידי ארה"ב והקרן הלאומית למדע. בזמן שהם מעמיקים לתוך שכבות הקרח, החוקרים המתגוררים שם אוספים ליבות קפואות למטרת ניתוח מדעי.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
המדענים מתמקדים במיוחד ברישום מפורט של השלכות פליטת גזי חממה ב-100,000 השנים האחרונות, בעיקר בגובה פני הים. הם חופרים החוצה את ההיסטוריה האטמוספרית של כדור הארץ, שנכלאה בשכבות בתוך הקרח בעשרות אלפי השנים האחרונות.
הגבוהה: תחנת אמונדסן-סקוט
התחנה ממוקמת בגובה של 2,835 מטרים מעל פני הים והיא נבנתה על ידי ארה"ב בשנת 1956, במאמץ ללמוד את רזי הגיאופיזיקה של אזור הקוטב הדרומי. היא עברה שיפוצים נרחבים לאורך השנים, בעיקר בשל סופות השלגים והרוחות שמכות בה.
עם מנעד טמפרטורות שמגיע לעתים למינוס 73 מעלות צלזיוס, במהלך השנה החוקרים החיים שם חווים יום אחד ולילה אחד ארוכים מאוד, שנמשכים חודשים ארוכים. התנאים הללו מאפשרים לבצע תצפיות אסטרונטומיות מדויקות על ידי 200 החוקרים שחיים שם בעונת הקיץ, מאוקטובר עד פברואר.
המפתיעה: תחנת פורט לוקרוי
במבנה, שהוקם בזמן מלחמת העולם השנייה סמוך לחצי האי האנטרקטי, פעלה תחנת מחקר עד תחילת שנות ה-60. כ-24 שנה לאחר מכן הוחלט להפוך אותה למוזיאון המתעד את ראשית ההתיישבות הבריטית ביבשת. כיום, לאחר 50 שנה, חודשה פעילותה והמקום משמש כתחנת מחקר, נמל ואפילו סניף הדואר הדרומי בעולם. החוקרת הצעירה שגרה בצריף אמנם לא נהנית ממים זורמים, חשמל או אינטרנט, אבל המון פינגווינים לבני אוזן מארחים לה חברה.