לכולנו זה קורה – הרוגעלך נופל בטעות לרצפה, כשמרימים את הקפה, או שהפיתה מחליקה כשמוציאים אותה מהמקפיא. רובנו מזדרזים להרים ובטוחים שאם זה רק נגע לשנייה אחת ברצפה זה לא מלוכלך. למעשה, אנשים רבים מאמינים (דיילי מייל) שעד חמש שניות אין סכנה.
אבל זה רק מיתוס שהרבה אנשים מבינים זורמים איתו, למרות שהם יודעים שהמדע מאחוריו מפוקפק. למעשה, גם נגיעה קלה ברצפה עלולה לגרום להרעלת מזון או גרוע מכך.
ברגע שהבמבה או הבורקס נגעו ברצפה, הם אוספים את כל הטרמפיסטים, נטען במאמר שפורסם במגזין ניו-סיינטיסט (NewScientist). המאמר נכתב בתגובה לשאלת אחד הקוראים, במדור בו הציבור פונה לעזרת הקהילה המדעית.
הקורא המודאג, המייצג אנשים רבים בפנייתו, שאל "אם אני מפיל פיסת מזון על הרצפה, האם בטוח לאכול אותה אם אני מרים אותה תוך פחות מעשר שניות, מפני שזה הזמן שלוקח לחיידקים להקים עליה מושבה?"
לדברי המדענים שענו, הטענה הזו מופרכת מיסודה מאחר ומהירות השתלטות החיידקים תלויה קודם כל ברמת ההיגיינה של הרצפה ובסוג המזון, כך שעשר שניות לא יכולות להיות קבועות.
"כשאתה מפיל אוכל על הרצפה קורים שני דברים", נכתב. "קצת מהאוכל יידבק לרצפה וקצת ממה שיש על הרצפה יידבק לאוכל, כך שאלמלא הרצפה סטרילית לחלוטין, משהו יידבק לאוכל".
ואם בדרך ההיגיון לא השתכנעתם, הדרך הכי טובה להפריך את החוק המפוקפק היא לפזר שכבה דקה של אבקת סוכר על הרצפה ולטפטף עליה טיפת מים.
במצלמה מהירה ניתן לראות שכשהטיפה ניתזת חזרה מהרצפה כבר יש עליה שאריות של אבקת סוכר. כמות כזו של בקטריות מסוכנות מספיקה כדי להדביק בן אדם.
לדברי המדענים שענו על השאלה, "כדי להידבק בכולרה יש צורך בחצי מיליון תאים, זו כמות שכמעט לא ניתן לראות".
אני לא אומר שמעכשיו צריכים להיות סטריליים ולזרוק אוכל לפח רק מפני שהוא נגע ברצפה. הרי הידיים שלנו נוגעות במשטחים מזוהמים כל הזמן – לשם כך יש לנו מערכת חיסונית מפותחת. רק תזכרו שאתם לא באמת נמנעים ממה שמסתובב שם בחוץ.