בחודש שעבר השתחרר אדם מהכלא הסיני לאחר שריצה שלוש שנות מאסר על פשע שהוא לא ביצע. לא מדובר בחשוד מסכן שהורשע במקרה או בעבריין שזוכה בערעור אלא באלמוני שזהותו לא ידועה והסכים לרצות את עונשו של אדם אחר תמורת תשלום. תמורת כמה מיליונים, אתם שואלים? תמורת 31 דולרים ליום.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
בחודש מאי 2009, הו בין - צעיר סיני עשיר - השתתף במירוץ רחוב לא חוקי בעיר האנגג'ואו. אחרי שבין בן ה-20 פגע והרג מהנדס בן 25 במעבר חצייה, הוא וחבריו תועדו מעשנים סיגריה בנונשלנטיות וצוחקים בזמן שהם מחכים למשטרה שתגיע.
התמונות שפורסמו ברשת עוררו סערה ציבורית וזעם כלפי ההתנהגות של הצעירים העשירים. הזעם הופנה גם כלפי המשטרה, שלפי הטענות מטייחת את המקרים הללו. על בין נגזרו שלוש שנות מאסר - עונש זניח במדינה בה נהגים שהורשעו באותו הפשע תחת השפעת אלכוהול הוצאו להורג - אבל החלק השערורייתי ביותר הייתה הטענה שהצעיר שהופיע בבית המשפט לרצות את העונש כלל לא היה הו בין, אלא כפיל.
גם אם כל הסינים נראים לכם אותו הדבר, אפשר להבחין בקלות שהאיש שהגיע לבית המשפט וריצה את העונש הוא לא הו בין שפרצופו ותמונותיו מסתובבות באינטרנט. למרות שרבים בסין שמו לב לזה, בית המשפט התעקש שמדובר באותו האיש.
ועד כמה שזה נשמע מופרך, העסקת כפילי גוף בעניינים פליליים היא לא דבר חדש בסין. לפני כשלוש שנים נשיא בית חולים שגרם לתאונת דרכים קטלנית שכר את אביו של אחד מעובדיו להודות במעשים במקומו; במקרה אחר, אדם שדרס למוות רוכב אופנוע בעת שנהג ללא רישיון שכר כפיל בסכום של כ-8,000 דולרים שייקח את האשמה, ודוגמה נוספת היא של בעלי חברת בנייה שהרס בית בצורה לא חוקית בתחילת השנה ושילם לעני שמתפרנס מנבירה בזבל 31 דולרים (אפשר כמעט לחשוב שיש תעריף) עבור כל יום שהוא יישב במקומו בכלא - וזה רק קצה הקרחון.
למעשה, המנהג הזה כל כך נפוץ בסין שיש אפילו מונח המתאר אותו - דינג זואי. דינג פירושו "תחליף", וזואי פירושו "פשע". או בעברית: פושע מחליף. אבל מעבר לעיוות הדין, היכולת לשכור כפילי גוף לכלא מוכיחה עד כמה האליטה של סין חיה לפי כללים וחוקים אחרים משאר העם.
בזמן שבכל העולם המערבי מפגינים נגד האחוז האחד, בסין הרבה פחות אנשים שולטים בהרבה יותר הון - 0.1 אחוזים מהאוכלוסייה שולטת בכמחצית מהכסף במדינה וקרובי המשפחה של האליטה, שרבים מהם גדלו יחד, יוצרים מערכת פוליטית מושחתת וסבוכה המשמרת את עצמה ומתקיימת מעל לחוק.
הנוהג הזה לא תקף רק במקרים שכסף מעורב; לעתים קרובי משפחה יודו בפשע במקום העבריין האמיתי, בעיקר בתאונות דרכים. לרוב יקריב את עצמו אדם עם ביטוח טוב יותר או אפילו רק מישהו שלא היה שיכור כדי לתת לאלכוהול להתפוגג מדמו של הנהג הפוגע. רק במקרה שיש תיעוד מזירת האירוע נאלצים להשתמש בכפיל.
באוקטובר 2010, בנו של סגן מפקד המשטרה המחוזית נהג שיכור בקמפוס של אוניברסיטה במחוז חביי, פגע בשתי סטודנטיות על רולרבליידס והרג את אחת מהן. הוא המשיך לנהוג, הוריד את חברתו וכשבמאבטחים לבסוף עצרו אותו הוא צעק לעברם: "תעצרו אותי אם אתם מעזים - אבא שלי הוא לי גאנג". השערוריה הזו עוררה זעם במדינה וגררה גם האשמות של טיוח.
השימוש בכפילי גוף בדין פלילי תועד בסין כבר במאה ה-19, כשמבקרים במדינה הצביעו על הכשל הזה במערכת המשפט. למעשה, בתקופה ההיא אפשר היה אפילו לשלם לכפיל שיוצא להורג במקומך. זה תועד על ידי דה-פו, הביוגרף של שושלת קינג (1644–1912) ועל ידי המשפטן ג'ון ברוס נורטון.
מדובר אחת הצורות הקיצוניות של הקפיטליזם ובתחילת המאה הקודמת האמינו שעם המהפכה הקומוניסטית המנהג הזה ייעלם, אבל סין לא נותרה קומוניסטית באמת לזמן רב והכפילים חזרו לשלם על פשעי אחרים. האינטרנט שינה מעט את המצב כשעוברי אורח חמושים בטלפונים עם מצלמות החלו להפיץ תיעודים מתאונות דרכים.
כעת קשה יותר לעבריינים לשלוח אדם אחר במקומם אך עם זאת, עדיין נראה שהתיעוד לא מצליח למגר את התופעה גם במקרים בהם די ברור שהאיש בבית המשפט אינו האיש שבתיעוד. חלפו שלוש שנים מאז ההרשעה של הו בין אז לפחות אנחנו יודעים שמישהו השתחרר מהכלא בחודש שעבר ושילם את חובו לחברה. חבל רק שאת החוב הזה קל כל כך להמיר בכסף.