אמצע הלילה, חודש ינואר 1997 במדינת אוקלהומה שבארצות הברית. לוטי וויליאמס הלכה עם שתי חברות בפארק, כאשר לפתע ראו כדור אש ענקי חולף בשמיים. הכדור נעלם, אך חצי שעה לאחר מכן וויליאמס הרגישה פיסת מתכת בגודל 15 סנטימטר ובמשקל של פחית קוקה קולה פוגעת לה בכתף. לאחר בדיקה, הסתבר שמקור אותו העצם הוא ברקטת דלתא, שריחפה מעל המקום כמה שבועות קודם לכן. אותה פיסת פסולת חלל חדרה את האטמוספירה ועשתה את כל הדרך עד הכתף של אותה האישה.
שש שנים לאחר מכן, אירוע דומה התרחש בקצה השני של העולם, אז תושבי כפר סיני נידח גילו כי על הכפר נחת עצם גלילי גדול, כזה שלא הכיל חומר נפץ ושאין להם מושג מה מקורו. גם במקרה הזה, התגלה בסוף שמדובר במשגר חלל שמסיבה לא ברורה יצא מהמסלול הלווייני שלו ונפל אל פני הקרקע. הנזק שהוא גרם היה ברכוש בלבד. ההד התקשורתי שהוא עשה הביא לכפר פרסומת שלא ראה מימיו.
נפילת גופים שמימיים על הקרקע העלתה תהיות כל ההיסטוריה, הציתה את דמיונם של טובי התסריטאים בהוליווד והפכה למדע של ממש. כמה קרוב היום שבו ייפול מהחלל לוויין אל תוך מרכז העסקים ברמת גן, כמה הרסני הנזק שלוויין שיוצא ממסלולו יכול לגרום ומה הסכנות הנשקפות עלינו מהחלל החיצון? לרגל שבוע החלל, מומחים של סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, התגייסו לענות על השאלות הבוערות ביותר.
פסולת בחלל – לא סתם לכלוך
בשבעים השנים האחרונות, במהלכן האדם ניצל את המשיכה בין כדור הארץ לגופים שמימיים, השמיים שלנו התמלאו ביותר מאלף לוויינים של מדינות שונות שממלאים תפקידים שונים – איסוף מודיעין, חקר כדור הארץ והחלל, תקשורת, ניווט ועוד. מידי שנה משוגרים עוד 250 לוויינים נוספים אל השמיים, חלק מהשיגורים מצליחים, חלק לא, חלק מהלוויינים שכבר בשמיים יוצאים מכלל שימוש, או נפגעים ומתפרקים. כל לוויין שכזה עבר תהליך ארוך של תכנון קפדני כדי שזה יוכל לחצות את מעטפת הגזים של כדור הארץ, להקיף את כדור הארץ ולהתמודד עם מערבולות השמש, גשם מטאוריטים, קרינה קוסמית וסערות שמש. לתהליך הזה שהוא ממילא ארוך, יקר וכרוך בכשלים רבים לאורכו, נוספו בשנים האחרונות מכשולים נוספים שעליהם המפתחים נדרשים לתת את הדעת – סכנת התנגשות בין לוויינים, תקלות טכניות שיכולות להיגרם כתוצאה מעדכוני גרסת התוכנה של הלוויין, ואיום נוסף שמטריד לא מעט סוכנויות חלל הוא פסולת חלל – שאריות של לוויינים וכלי חלל שונים ששטים בחלל ומאיימים לפגוע בלוויינים שבשימוש.
"מערכות הבקרה הקיימות היום בקהילה הבינלאומית מספקות כשלושים התראות ביום מפני התנגשות אפשרית בין לוויינים פעילים לבין עצמים הנעים בחלל ללא בקרה", מספרת ד"ר דגנית פייקובסקי, יועצת למדיניות חלל במועצה למחקר ופיתוח במשרד המדע. כדוגמא להתראה שאכן התרחשה, מספרת פייקובסקי על התנגשות בשוגג בין הלוויין הרוסי "קוסמוס" שיצא מכלל פעולה לבין לוויין מסחרי פעיל באותה עת של חברה מסחרית אמריקאית בשם "אירידיום". לאירוע שהתרחש בשנת 2009, הייתה השפעה כלכלית ניכרת על אירידיום האמריקאית, אך הוא היה תחילתו של תגובת שרשרת ששמה בסכנה עוד לוויינים רבים גם היום. כתוצאה מההתנגשות נוצרו שני ענני שברים הנעים מאז בחלל ומסכנים לוויינים פעילים נוספים. לצורך העניין, שבר שכזה יכול להשבית לוויין האמון על תקשורת סלולרית, לפגוע בלוויין ריגול או לשתק את אפליקציות הניווט לזמן רב. כל התנגשות נוספת שתתרחש תגרום לענני שברים נוספים והאיום יכפיל את עצמו למעשה פעם אחר פעם בכל התנגשות חדשה. התרחישים האפשריים – פגיעה ביכולת הבקרה האווירית של ארצות הברית, השבתת יכולת הניווט הלווייני על פני הקרקע ונטרול יכולת ריגול של מדינה כלשהי.
כמו בתחומים נוספים, גם במקרה זה, האדם תורם לא מעט להתפתחות הבעיה. לוויינים ממשיכים להיות משוגרים לחלל, אלו מגדילים את הצפיפות סביב כדור הארץ ומגדילים את הסבירות להתנגשויות וקיומם של עוד ועוד ענני פסולת. בשנת 2007 ערכה סין ניסוי ראווה במהלכו יירטה לוויין מהקרקע. הירוט שנעשה בשיטת "הארד קיל" (פגיעה פיזית), גרם לעוד שני ענני שברים שיכולים לפגוע בעוד לוויינים גם היום. החשש העיקרי הוא שמדינות נוספות מחזיקות ביכולת הזו ושאלו ינהגו בה בחוסר אחריות, או בכוונה לפגוע בלוויינים אחרים במזיד.
מה הסיכוי לפגיעת לוויין בקרקע?
סצנת הפתיחה של הסרט "כוח משיכה", שנחשבת על ידי רבים כאחת הטובות בקולנוע, מתארת את הרגע בו שברים של לוויינים שהתרסקו פוגעים בצוות האסטרונאוטים. אז מה באמת הסיכוי ששברים כאלה יפגעו בכדור הארץ ויגרמו לנזק רציני? מדובר בתרחיש אפשרי, אבל עם סיכוי נמוך מאוד.
"האטמוספירה מגינה עלינו מפני חדירה של חלק גדול מהגופים", מסביר פרופ' אלוף (במיל') יצחק בן ישראל. "כניסתו של גוף לאטמוספירה מלווה בחיכוך הגורם לחום רב. הטמפרטורה עשויה להגיע לאלף מעלות ויותר ורוב הגופים נשרפים כליל. גם אם גוף שורד את האטמוספירה הרי שפני שטחו של כדור-הארץ מכוסים בכ-70 אחוז ימים ואוקיאנוסים וגם על היבשה שיעור השטחים המיושבים בצפיפות נמוך". לפי דבריו של בן ישראל אם כך, אותה האישה שנפגעה מאותה פיסת הפסולת בשנת 1997, הייתה צריכה לרוץ למלא טופס לוטו כי הסיכוי לצירוף מקרים שכזה הינו מזערי.
עם זאת, המומחים מגלים כי ארגוני טרור כבר שמים את פעמיהם גם למטרות השמימיות ושפוטנציאל הנזק הוא הרסני. אחד מהחששות הגדולים ביותר של מנהיגי המדינות במערב הוא השתלטות של גורמים עוינים על לוויינים שברשותם ושימוש בהם כדי לפגוע בלוויינים אחרים. אירוע שכזה יכול לגרום לחשיפת סודות מדינה רגישים ולהשבתת מערכות החיוניות להתנהלות תקינה. במרוצת השנים, האו"ם ריכז דיונים ואמנות בנושא ולא מעט מדינות התחייבו לחוקים ונהלים שונים באשר להתנהלות עם לוויינים בחלל, מניעת פסולת חלל ותיאום שיגורים. הבעיה מתעוררת עם אלו שלא כלולים בהסכם, או עם אלו שמפרות אותו – ארגוני טרור ומדינות סוררות.
תרחיש שבו מאבדים את מיקומם של מאות מטוסים בגלל השבתת לוויין כזה או אחר, ניתוק הקשר של הכוחות באפגניסטן עם ארצות הברית, יכול להתרחש בסיטואציה של פגיעה בלוויין ולכן, מושקעים לא מעט מאמצי בנושא. "לצד הפעילות הענפה של משרד האו"ם לנושא החלל החיצון, שגם ישראל שותפה לה, יש לקחת בחשבון שלא ניתן לאכוף אמנות והסכמים עם מי שכל מהות פעילותו בחלל הינה רק להזיק", מספר מנחם קדרון, מנכ"ל סוכנות החלל הישראלית. "לא כל המדינות מקיימות באדיקות את ההסכמים בנושא חלל שהן חתומות עליהם ולא כל האיומים מגיעים בהכרח ממדינות. ארגוני טרור בעלי משאבים יכולים לקנות כיום לוויין ולהשתמש בו כדי לפגוע ולהזיק ללוויינים אחרים ואפילו באופן קטלני". עוד הוא מספר שכמו בכל מנגנון, גם בזה עשויות להתרחש תקלות. "מלבד נזק מכוון, בחלל עלולות גם לקרות תקלות: מחשב שהושבת, פגיעה מגוף זר טבעי כאסטרואיד או גוף פסולת חלל הנובע משאריות לוויינים מעשי ידי אדם. אמנות בינלאומיות בוודאי אינן פתרון כאשר מדובר בתקלה ולפיכך עלינו להשקיע בחיפוש פתרונות טכנולוגיים שיתנו את המענה הנדרש".
סטארט אפ ישראלי יביא לפתרון הבעיה
הפתרונות הטכנולוגיים כבר קיימים, כך מספר יו"ר ועדת החלל במועצה למחקר ופיתוח פרופ' חיים אשד. פיתוח אחד שכזה ששותפות אליו מדינות שונות נקרא "ספייס פנס" – גדר לייזר חללית שתיתן התרעה אודות כל גוף שיעבור דרכה. בנוסף, סטארט אפ ישראלי שמצוי בתהליך של רישום פטנט מציע פתרון אחר, מעשי יותר. מדובר במעין בולדוזר חללי קטן שיוכל להקטין את כמות הפסולת החללית על ידי הפלת לוויינים ישנים שסיימו את תפקידם אל האטמוספירה. המגע עם האטמוספירה, אשר כרוך בחיכוך רב ובטמפרטורות גבוהות מאוד, יגרום לשריפה של עצמים אלו והוצאתם מהמעגל המאיים.
בנוסף, נעשה מאמץ רב שנים להגנה על הלוויינים בהיבטים של ביטחון מידע. מדובר במאמץ ששמור לגופי ביון וסוכנויות חלל. אלו, מתמודדות עם הטרור במימד הסייבר, כזה שהאזרח הקטן לא תמיד מרגיש, אבל יכול להיות מושפע ממנו עד מאוד.
ובחזרה לשאלה – כמה קרוב התרחיש של נפילת לוויין על קניון עזריאלי, מרכז העסקים ברמת גן או תחנת רכבת בחיפה? כנראה שלא מאוד. המאמצים הבינלאומיים שנעשים כדי למנוע התנגשויות, יחד עם ההגנה שהאטמוספירה מעניקה לכדור הארץ ומאפשרת בו חיים תקינים מקטינים את הסבירות לאירוע שכזה מאוד. עם זאת, התסריטים ההוליוודיים של סרטים כמו "גרביטי" ו"ארמגדון" ימשיכו לשבור קופות כשמחוץ למסך, מתנהלת לה דרמה אחרת.