כשהאסטרונאוטים סוניטה וויליאמס ואקיהיקו הושידה לא הצליחו לחבר בורג אחד כמו שצריך מחוץ לתחנת החלל הבין-לאומית, צוותי הקרקע חזרו אליהם עם פתרון יצירתי במיוחד: תקנו את זה עם מברשת שיניים. ולא רק שהם לא הריצו עליהם דחקה - זה גם עבד.
כמו כל ציוד טכנולוגי מתקדם, גם תחנת החלל צריכה תחזוקה שוטפת, אבל במקרה של התחנה - אי אפשר פשוט לקפוץ לטמבוריה לקנות איזה בורג שנשבר. ב-30 באוגוסט סיימו שני האסטרונאוטים הליכת חלל (יציאה מבוקרת מחוץ לתחנה) ארוכה במיוחד במהלך סבב התיקונים האחרון.
הם בילו מחוץ לתחנה כמעט שמונה שעות – ההליכה השלישית באורכה בכל היסטוריית החלל של ארה"ב. הסיבה: בורג עקשן שסירב לחבר את אחד מנתבי האנרגיה המרכזיים כנדרש. אחרי שבוע של סיעורי-מוחין, במרכז החלל ביוסטון (ארה"ב) אלתרו פתרון שבמרכזו חתיכת הפלסטיק השעירה שבדרך כלל לא עוזבת את חדר האמבטיה.
מתברר שהבעיה המרכזית שהפריעה לאסטרונאוטים היו שבבי מתכת שנותרו במגרעות ההברגה של הנתב. בעזרת מברשת השיניים המאולתרת, השניים ניקו את ההברגה משבבי המתכת והעיפו פסולת חלל מהמחברים.
זה נשמע כמו פעולה זניחה במציאות שאנחנו מכירים על כדור הארץ אבל נסו להבריג בורג בלי כוח משיכה בתוך חליפת חלל מסורבלת ותגלו שזה כמו לנסות לאכול עם צ'ופסטיקס בכפפות אגרוף.
לתחנת החלל הבין לאומית ארבעה נתבים להעברת האנרגייה הסולרית שהתחנה מייצרת, כך שנזק משמעותי לא היה נגרם לתחנה פרט להשבתה של שניים מהלוחות הסולאריים שלה. מצד שני, דבר כזה ייאלץ את האסטרונאוטים להסתדר רק עם 75% מהאנרגיה.
האסטרונאוטים תיקנו את הבעיה בקצת פחות משבע שעות ועל הדרך וויליאמס המהנדסת שברה את שיא השהות בחלל לאישה; עד כה היא לקחה חלק בשש הליכות חלל ועבדה על התחנה מבחוץ סך כולל של 44 שעות ושתי דקות.
תחנת החלל הבין-לאומית היא בעצם מרחב מחייה לווייני מלאכותי המקיף את כדור הארץ. היא נולדה בשנת 1993, כתוצאה מאיחוד של שלושה פרוייקטים של תחנות חלל: "מיר-2" הרוסית, "חופש" האמריקנית ו"קולומבוס" האירופית, שאוחדו בזכות עבודה של חברת המודולים "קיבו" היפנית ו"קנדה רובוטיקה".
התחנה היא מודולרית ובנויה ממקטעים שאפשר להוסיף להם חלקים, כך שאין צורך להוריד אותה לכדור הארץ לטובת שיפוצים, אלא ניתן לשלוח חלקים אליה ולהתקין לפי הצורך. היא שוגרה בשנת 1998 ומיועדת לשהות בשמיים עד שנת 2016, למרות שיש מדענים המעריכים כי היא תשרוד גם 30 שנה.
(מקור)