הכל התחיל כשבשנת 1695 גילה אדמונד היילי, אסטרונום אנגלי, שתיעודים קדומים של ליקויי חמה אינם תואמים את החישובים האסטרונומים. הוא השתמש בתצפיות מתקופתו והתאוריה החדשה לזמנה של אייזיק ניוטון על כוח הכבידה כדי לחשב מתי היו אמורים לקרות ליקויי חמה בעבר, וגילה שליקויי החמה המתועדים בתרבויות העתיקות התרחשו במקומות ובזמן לא הגיוניים.
מאחר והוא האמין שכוח הכבידה קבוע ואינו משתנה, המסקנה שלו הייתה שמהירות הסיבוב של כדור הארץ סביב צירו היא זו שמעטה עם חלוף הזמן, הירח חייב לשמר על המומנטום הזוויתי בינו לבין כדי הארץ ולהסתחרר החוצה לאט אל מסלול מרוחק יותר. אם לפני 2,000 שנים כדור הארץ הסתובב מהר יותר, אזי הירח היה קרוב יותר וכך התצפיות של ליקויי החמה הקדומים הופכים להגיוניים.
היילי צדק. אבל מה גורם לכדור הארץ להאט? הגאות. כוחות המשיכה שבין הארץ לירח הם הגורמים העיקריים לגאות האוקיינוסים. כשמדפי היבשת התת ימיים מתנגשים עם הגאות הגבוהה, הם מאטים את סיבוב כדור הארץ, גורמים לירח להתרחק מאיתנו יותר.
בין השנים 1969-1972 האסטרונאוטים של משלחות אפולו לירח הציבו מכשירי לייזר ומראה על שטח הירח כדי למדוד את המהירות שלוקח לקרן הלייזר להגיע לכדור הארץ ובכך למדוד את מרחק הירח מכדור הארץ עם סטיית דיוק של מספר סנטימטרים בלבד. התגלה כי הירח מתרחק מכדור הארץ בקצב של כ-3.8 סנטימטרים מדי שנה.
הדבר הראשון שנמצא בסכנת הכחדה בשל התרחקות הירח הם ליקויי החמה המלאים. מאחר שקוטר הצל שמטיל הירח מתקצר, הצל העגול לא יהיה גדול מספיק כדי לכסות את כל השמש, אפילו כשהירח יהיה בנקודה הכי קרובה לכדור הארץ במסלול האליפטי שלו.
אז מתי יהיה ליקוי החמה המלא האחרון אתם שואלים? ובכן, אפשר להירגע. זה יקרה רק בעוד 620 מיליון שנים מעכשיו. עדיין אפשר לפתח שלל תאוריות על אפוקליפסה בכל פעם שיקרה ליקוי עד אז.
(מקור)