אסטרונאוטים שוהים דרך קבע בתחנת החלל, בני אדם כבר נחתו על הירח וחלליות בלתי מאוישות ביקרו בכל רחבי מערכת השמש, ואפילו הגיעו בשנה שעברה עד פלוטו המרוחק. אבל הכוכבים שמעבר למערכת השמש שלנו אינם בהישג יד. המרחק למערכת השמש הקרובה ביותר, אלפא קנטאורי, הוא 4.2 שנות אור בקירוב. אילו היינו שולחים לשם את ניו-הורייזנס, החללית המהירה ביותר עד כה, שחלפה בשנה שעברה ליד פלוטו, היא הייתה משלימה את המסע בכ-80 אלף שנה – פי שמונה ויותר מכל ההיסטוריה המתועדת של האנושות.
יוזמה חדשה המשלבת טכנולוגיית מזעור מתקדמת, חוקי פיזיקה בסיסיים, מדען מפורסם ומיליארדר שאפתן מציעה דרך להתגבר על מגבלת המרחק העצום, ומציעה תקווה להשלים מסע כזה ב-20 שנה בלבד.
יורי מילנר (Milner) הוא מיליארדר רוסי (ממשפחה יהודית), שעשה את הונו מהשקעות בעמק הסיליקון. לפני שנה הוא חבר אל האסטרופיזיקאי הנודע סטיבן הוקינג (Hawking) ביוזמה לחיפוש אחר חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ בעזרת מערך אנטנות רדיו חדש בעלות של 100 מיליון דולר. כעת הם שותפים ליוזמה נוספת בהקמת קרן מחקר ופיתוח בשם Breakthrough Starshot, שתפתֵח חלליות זעירות למסע בין כוכבים, בתקווה לגלות חיים תבוניים במערכות שמש רחוקות.
הבעיה בשיגור חללית בתאוצה גבוהה, שתעניק לה מהירות גבוהה, היא המסה שלה. החוק השני של ניוטון מגדיר יחס הפוך בין המסה של גוף לתאוצה שאפשר להעניק לו בהשקעת כוח מסוים. במילים פשוטות, ככל שהחללית גדולה וכבדה יותר כך אפשר להעניק לה פחות תאוצה, כל עוד לא פיתחנו אמצעי הנעה מתקדם יותר מהטילים המודרניים ביותר שברשותנו. לפיכך מילנר והוקינג מציעים להשתמש בחלליות זעירות, בגודל בולי דואר, שהמסה הקטנה שלהן תאפשר להן להגיע למהירות עצומה של כ-60 אלף קילומטרים בשנייה (חמישית ממהירות האור). במהירות זו יוכלו להגיע אל אלפא קנטאורי בכ-20 שנה בלבד.
טכנולוגיית המזעור המתקדמת תסייע מאוד בבניית החלליות. כל חללית תכלול מחשב, מצלמה, משדר, יכולת ניווט ודחף. כל המכשירים האלה כבר מוזערו לגדלים הרלוונטיים, כך שהפיתוחים הטכנולוגיים הדרושים אינם דורשים קפיצת מדרגה הנדסית. פיתוח משמעותי יותר יידרש לשיגור עצמו. כל חללית תצויד במפרש דקיק וקליל ששטחו כמטר רבוע, וקרן לייזר רבת-עוצמה תפגיז את המפרשים האלה בפוטונים (חלקיקי אור) ותעניק לחלליות אנרגיה רבה ותאוצה גבוהה.
האתגרים בדרך להשלמת המשימה עדיין רבים. הלייזר המשגר צריך להיות חזק דיו ובה-בעת מדויק מספיק כדי לכוון את החלליות אל היעד הרצוי. החלליות העדינות צריכות לשרוד במסע הארוך בלי שתפקודן ייפגע. המדחפים של החללית צריכים לאפשר כיוון מדויק של המצלמה אל המטרה ושל המשדר אל כדור הארץ. על אף הקשיים, חוקי הפיזיקה והטכנולוגיה המודרנית הופכים את המיזם לאפשרי כבר בעשור הקרוב. המידע שהחלליות הזעירות יאספו וישדרו הביתה טומן בחובו הבטחות מרגשות על ביקור במערכות שמש רחוקות, חקירת כוכבי לכת עלומים וגם, אולי, גילוי חיים תבוניים במרחבי הגלקסיה.
ד"ר דוד פולישוק הוא חוקר במכון וייצמן למדע וכתב מכון דוידסון, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן