מאז שאני זוכר את עצמי, חלום חיי היה להיות אסטרונאוט. אבל זה לא אומר שהפסקתי לחלום בבית הספר היסודי. כבר בחטיבת הביניים נוסף חלום חדש לרשימה: לקיים יחסי מין. את החלום השני הגשמתי לא פעם ולא פעמיים – תודה רבה – אבל אף פעם לא בחלל.
ואני לא היחיד. למעשה, איש מעולם לא קיים יחסי מין בחלל, זאת למרות הרווקים, הרווקות ואפילו הזוגות הנשואים ששהו יחד בחלל. נאס"א פשוט אוסרת על האסטרונאוטים שלה לעשות סקס בחלל – ולא מתוך שמרנות: רבייה בתנאי מיקרו כבידה אינה רק אחת התעלומות הגדולות של היקום, אלא גם אחד המכשולים הגדולים ביותר שעומדים בפני האנושות בדרכה להפוך למין בין-פלנטרי. לכן זה גם אחד הנושאים המרכזיים בשבוע החלל העולמי, שנערך השבוע גם בישראל על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע.
ראשית, יש את המעשה עצמו. בחלל, כל דחיפה קלה של הפרטנר תעיף אותו לכיוון הנגדי. כדי לעשות סקס בחלל, בני הזוג יצטרכו לקשור את עצמם זה לזה ולדופן החללית. לשם כך פותחה חליפת חלל מיוחדת בשם 2suit, שאף נוסתה בהצלחה ב-2008 במסגרת הסדרה הדוקומנטרית The Universe של ערוץ ההיסטוריה. כל זה, כמובן, בהנחה שהגבר יוכל בכלל להגיע לזקפה. במיקרו כבידה, הדם זורם לראש ולחזה. האסטרונאוט השרמנטי שלנו יצטרך לתפקד בתנאים דומים לעמידה על הראש.
אבל הבעיה האמתית מתחילה בהתעברות. בנוסף לכבידה, כדור הארץ מספק לתושביו הגנה מפני חלקיקים טעונים הנפלטים מהעטרה של השמש, וכן מפני חלקיקים טעונים המגיעים אלינו משמשות אחרות. בחלל, או על כוכבי לכת כמו מאדים, קרינת השמש והקרינה הקוסמית יכולות לפגום בחומר הגנטי שלנו. במילים אחרות, אם הפגיעה בחומר הגנטי שלנו לא תהפוך אותנו לעקרים, היא עלולה לגרום למומים בעובר.
ניסויים שנערכו עד כה בבעלי חיים לא הניבו תוצאות חד משמעיות. באפריל השנה זרע קפוא של עכבר שהה במשך תשעה חודשים בתחנת החלל הבינלאומית – והוליד עכברונים תקינים עם שובו לכדור הארץ. עכברושים לא הצליחו להתרבות בחלל, במהלך ניסוי סובייטי שנערך ב-1979. זבובי פירות, דגים ונמטודות – הצליחו. קיפודי ים – לא.
וזה לא רק הזרע. לדברי ד"ר ערן שנקר, רופא תעופתי שהוכשר על ידי נאס"א לתפקיד רופא חלל ומשמש משנות התשעים בתפקיד החוקר הראשי של הניסויים הרפואיים והביולוגיים הישראליים במשימות של נאס"א, גם הביוץ בבעיה.
"הבעיה שהביוץ החודשי לא סתם סובב סביב 28 יום כמופע הירח", מסביר ד"ר שנקר. "מונה הימים במוחנו הסופר 28 יום הוא השעון הביולוגי התלוי באור וחושך. בחלל אין זריחה ושקיעה כל 12 שעות, מה שגורם לשעון הביולוגי לעצור ולשבש את המחזור החודשי, עד כדי אי פוריות".
צלחתם את כל המהמורות והצלחתם להיכנס להיריון? ההיריון עצמו עדיין צפוי להיות שונה מהיריון בכדור הארץ. בעוד שהמצג השכיח בשלבים המתקדמים של הלידה על כדור הארץ הוא מצג ראש, שבו העובר צף ברחם כשחבל הטבור במרכז גופו משמש כסוג של מאזניים ואילו הראש, שהוא החלק הכבד ביותר, נוטה לרוב לכיוון מטה – בחלל המצג הזה יהיה נדיר.
"הסיכוי שהראש יתקבע באגן קטן יותר", אומר ד"ר שנקר, אך גם נותן תקווה: "מצג עכוז, שבו הרגליים יוצאות קודם, הוא נדיר אך עדיין מאפשר לבצע לידה טבעית. בכל מקרה, לא כוח הכבידה מושך את התינוק החוצה, אלא התכווצויות הרחם ותנועות העובר – וזה אפשרי גם בחלל".
מה שכן, אתן הנשים תאלצו לסבול את התכווצויות הרחם הללו ללא משככי כאבים. במיקרו כבידה, אפידורל, וכל חומר הרדמה אחר, יכול לנוע בקלות במחזור הדם לכיוון הראש ולגרום לסיבוכים קשים. נחמה פורתא: מאחר שחוט השדרה נמתח במיקרו כבידה, אישה הרה בחלל תסבול הרבה פחות מכאבי גב בשליש האחרון של ההיריון – וגם ייווצרו לה פחות בצקות ברגליים.
נולד לכם רך נולד? תבדקו אם הוא אנושי. ככלל, גוף האדם התעצב במשך מיליוני שנים לכבידה של כדור הארץ. לחיים במיקרו כבידה יש השפעות קיצוניות על הפיזיולוגיה שלנו: הגוף מתארך, הלב קטן, העצמות נעשות שבירות, הרגליים כואבות, שיווי המשקל משתבש, השרירים נחלשים, כלי הדם נפגעים. כמעט כל איבר ומערכת בגוף נפגעים או משתנים בחלל.
אסטרונאוטים ששבים היום משהייה של מספר שבועות או חודשים בחלל מתגבהים בכ-5 ס"מ – ואז מתנמכים חזרה אחרי כמה ימים בכדור הארץ. אבל ספק אם אדם שייוולד בחלל, או אפילו על מאדים, יוכל אי פעם לדרוך על כדור הארץ מבלי לקרוס לתוך עצמו. אדם שייוולד כענק יחסי, ויהיה בעל חוט שדרה מתוח משלנו ולב קטן בהרבה, עלול לא לשרוד את המעבר הפתאומי לתנאי הכבידה בכדור הארץ.
"למעשה", מסביר ד"ר שנקר, "ילד שייוולד בחלל הארץ כבר לא יהיה שייך למין האנושי, ה-Human Species, אלא יהיה חלק ממין חדש, ה-Human Spaceies".
הרצאתו של ד"ר ערן שנקר, "תהיו בריאים: איך בני אדם יתקיימו בחלל?", תערך השבוע בחיפה ובירושלים במסגרת שבוע החלל העולמי.