העולם הנוצרי יחגוג בעוד כחודש את חג המולד. ילדים ברחבי העולם – אלה שהתנהגו יפה במהלך השנה שחלפה – יחכו בבוקר החג למתנות מסנטה קלאוס, שמגיע כל שנה מביתו שבקוטב הצפוני במזחלת רתומה לשמונה איילי צפון, מטייל בין הבתים ומחלק מתנות לילדים.השנה יש לקוות שלסנטה יש סידור אחר, כי הוא עלול להתקשות מעט למצוא איילים שייקחו אותו למסע: בעשור האחרון מצאו את מותם בחצי-האי ימאל שבסיביר יותר מ-80 אלף איילי צפון, שמהווים יותר מרבע מהאוכלוסייה המקומית. זה אסון לא רק לאיילים עצמם, אלא גם לשבט הננט, שבט נוודי שחי באזור למעלה מאלף שנים ושכלכלתו מתבססת על רעיית האיילים.
איילי צפון. שכבות עמוקות במיוחד של קרח ושלג מנעו מהאיילים להגיע אל הצמחייה שמתחת לשלג שממנה הם ניזונים. צילום: Tristan Ferne, Flickr
קוטב ללא קרח?
הקוטב הצפוני נמס בקצב הולך וגובר ככל שכדור הארץ מתחמם. בדו״ח שפרסמה בתחילת השנה סוכנות האוקיינוסים והאטמוספירה האמריקאית (NOAA) על מצב הקוטב התברר ששנת 2015 היתה השנה החמה ביותר בקוטב ובכלל (שנת 2016 כבר בדרך לשבור את השיא הזה), ושמאז תחילת המאה העשרים התחמם הקוטב בשלוש מעלות צלזיוס, בקצב שהולך וגדל תדיר (רק ב-30 השנים האחרונות הוא התחמם ביותר מ-1.3 מעלות). ממש בימים אלה שוררת בקוטב טמפרטורה גבוהה ב-20 מעלות צלזיוס יותר מהרגיל לתקופה זו בשנה.
הקצב המוגבר של המסת הקרח מקרב אותנו במהירות לעתיד שבו הקוטב הצפוני יהיה נטול קרח לחלוטין במהלך הקיץ – מצב שישנה ללא היכר את אוכלוסיית בעלי החיים ששוכנים בקוטב וישפיע דרמטית על המערכת האקולוגית כולה. לפי מחקר חדש שהתפרסם בתחילת החודש במגזין Science, כל טון של פחמן דו-חמצני (CO2) שאנחנו פולטים לאטמוספירה גורם להמסתם של עוד שלושה מטרים רבועים של קרח בקוטב. נכון להיום, לפי החישוב הזה, כל משפחה אמריקאית ממוצעת אחראית להמסתם של 200 מ״ר של קרח בקוטב בשנה. המשמעות היא שקיץ נטול קרח בקוטב הוא קרוב בהרבה מהתחזיות, וצפוי – לפי מגמת פליטת הפחמן הנוכחית שלנו – להתרחש כבר בעוד פחות מ-30 שנה, בשנת 2045.
על איילים ואנשים
פעמיים במהלך העשור האחרון, בשנת 2006 ובשנת 2013, התרחשו אירועי מוות המוניים של איילים בקוטב. הסיבה לאותם אירועים היא ששכבות עמוקות במיוחד של קרח ושלג מנעו מהאיילים להגיע אל הצמחייה שמתחת לשלג שממנה הם ניזונים, וגרמו לחיות הגדולות לגווע ברעב בהמוניהן.
איך נוצרו שכבות הקרח הללו ואיך זה קשור דווקא להתחממות? חצי האי ימאל הוא לשון יבשה הממוקמת בין ים קארה לים ברנץ, בסמוך לאוקיינוס הקרח הצפוני. בשנים בהן התרחשו המקרים, המסת משטחי הקרח בימות אלו הייתה מואצת מהרגיל בשל טמפרטורות חמות במיוחד, שגרמו להתאדות הקרח ולהגברת אחוזי הלחות באזור. התוצאה הייתה שגשם ירד על הקרקע מכוסת השלג של ימאל שלא בעונה, וחזית מקפיאה שהגיע אחרי הטמפרטורות הגבוהות יחסית גרמה לכמויות הגשם הגדולות לקפוא ולכסות את השלג בשכבה עבה וקשה של קרח. האיילים, המשתמשים ברגליהם לבטוש בשלג ולגלות את הצמחייה החבויה תחתיו, לא הצליחו לחדור את שכבת הקרח העבה ולהגיע אל הצמחייה, וכתוצאה מכך מתו מחוסר במזון זמין.
הננט, שבט ילידי שחי באזור צפון רוסיה הארקטית כבר יותר מאלף שנים, ביית את איילי הצפון כבר לפני מאות שנים והוא מתקיים מרעיית האיילים: הילידים אוכלים את בשרם, משתמשים בעורותיהם ופרוותם לייצור בגדים ומכינים מקרניהם כלים. השבט נודד עם האיילים בחיפושם אחר מזון, ועדיין תלוי בהם לחלוטין לקיומו. מקרי התמותה הקיצוניים של האיילים הן צרה לא רק לאיילים עצמם אלא גם לנוודים הוותיקים – אם האיילים לא יצליחו למצוא מזון באזור, נראה שגם השבט יצטרך לנסות ולמצוא קיום אחר.
חם, מתחמם, נמס
בהתחשב בכך שבשנים האחרונות נשבר בכל שנה שיא טמפרטורות חדש – העתיד של הקוטב, של איילי הצפון ושל הננט לא נראה מזהיר במיוחד. על פי התחזיות, אירועים של גשם באזורים הסמוכים לקוטב בסוף החורף ובאביב – אז הטמפרטורה עדיין לא יציבה וצונחת לפעמים במפתיע – צפויים להתרחש יותר ויותר, ומקרים כמו אלה שקרו לאיילים פעמיים בתוך פחות מעשור צפויים לשוב ולהישנות.
בשנת 2006 מתו "רק" כ-20,000 איילים לאחר אירוע הגשם שקפא; בשנת 2013 כמות האיילים המתים יותר משילשה את עצמה, כשלמעלה מ-60 אלף איילים מתו בתקופה של כמה חודשים בלבד. הדבר מעמיד בסיכון את אוכלוסיית האיילים וגם את אנשי הננט, שאוכלוסייתם מונה כיום 45,000 איש בלבד. המצב בחצי האי ימאל מדגיש את המארג האקולוגי והאנושי העדין שנפגע בשל שינוי האקלים.