לצונאמי יש לא מעט מינוסים, זה לא סוד. הוא זורע פאניקה, גורם נזקים ברכוש ובנפש ומשאיר אחריו צלקות סביבתיות שמחלימות לאט. אבל לפעמים, אם מחכים 6 שנים, זוכים לראות מופע מאיר פנים של הים, שהצונאמי היה יריית הפתיחה שלו. כך קרה בחופי אורגון, שביום בהיר נשטפה אליהם ספינת דייגים יפנית שנעקרה ממקום עגינתה ביפן, בשנת 2011.
הכלי הענק, שמסומן באותיות יפניות, נמצא בחופי ארקדיה אחרי שככל הנראה נסחף בזרם הקורוהיסו ובמסעו בין חלקי האוקיינוס השונים גרר איתו אוצר נדיר (אך טיפה מבחיל לדעת רבים) – מיליוני בלוטי ים שנדבקו לדפנות הספינה ומשווים לגרוטאה מראה של מפלצת מלאת חיים. אותם בלוטים (Gooseneck Barnacles) נחשבים למעדן ימי, שמחירו עולה על 100 דולר למנה.
מומחים ימיים שונים ניסו לתאר את מסלול הספינה, והעריכו שאחרי שנעקרה מנמל הבית שלה הגיעה תוך כשבעה חודשים להוואי. אחרי קצת יותר משנה החלה להתקדם לעבר חופה המערבי של ארה"ב. כשהתקרבה לצפון מערב ארה"ב, ככל הנראה בילתה כמה חודשים טובים בחלקת האשפה הפסיפית הגדולה, אזור בגודל של טקסס ובו מערבולות בלתי נגמרות של זבל שנסחף למים.
הסברה היא, שמעגל הפסולת הראשון שעברה הספינה, היה המערבולת הצפון פסיפית – אולי יותר מפעם אחת – משם נפלטה למערבולת האשפה האלסקנית. גם שם יתכן שעשתה יותר מסיבוב אחד, אחרת קשה יהיה להסביר את המסע המאוד ארוך שלה ליבשה.
במכון המחקר המקומי באורגון, מניחים שסופה בלב ים היא שהביאה לסוף השוטטות ומסבירים שרוחות מערביות הן שלרוב מנתקות את מערבולות האשפה ומשחררות מהן כלי שיט וכן פסולת, שהרבה ממנה נשטף אל הים מלכתחילה כתוצאה מצונאמי.
הזרמים שנושאים אשפה כל כך חזקים וקבועים, שהם יכולים לסחרר את אותם עצמים במשך עשורים. כך קרה, למשל, שמצופי זכוכית ששימשו דייגים יפנים לפריסת רשתות דייג, התגלו בשנים האחרונות בארה"ב למרות שיצאו מכלל שימוש במהלך שנות ה-60. הצונאמי של 2011 לקח עמו כ-20 טון של חומר, מכל הבא ליד, כך שבשנים הבאות אפשר לצפות לעוד הרבה תגליות אי שם בחוף המערבי.
(מקור)