גל חום קיצוני שפוקד מדינות מסביב לעולם בתקופה האחרונה, גורם להיסטריה רחבה בעקבות הנזקים העצומים לסביבה, רכוש ולחיי אדם - ולא ברור איך ולמה זה קורה ועד כמה המצב יחמיר לפני שישתפר.
החשש חלחל כבר כאשר דווח לאחרונה במספר מוקדים בעולם על שיאי חום חדשים. כך למשל בעמק המוות (Death Valley) בקליפורניה, נמדדה זו השנה השנייה ברציפות שיא חום חדש, עם 48.9 מעלות צלזיוס ומעלה שנמדדו במהלך 21 יום בחודש יולי. מגזין פורבס פרסם את הממצאים המדאיגים הללו בסוף יולי, במאמר שכתב בראיין בראטשניידר, חוקר שינויי אקלים מאוניברסיטת אלסקה.
עם זאת, עמק המוות ידוע כמקום חם באופן קיצוני, וקליפורניה עצמה סובלת בקביעות משריפות קשות בתקופה זו של השנה. למעשה, החום הגבוה ביותר שאי פעם נמדד היה בעמק המוות, זה קרה ב-10 ביולי 1913, כאשר הטמפרטורה טיפסה שם ל-56.7 מעלות צלזיוס. אז למה השנה אנשים מודאגים יותר? ובכן, כי לא רק המדינות שבהן החום הוא טיפוסי סובלות משיאים חדשים מדאיגים.
קשה להירגע מהמחזות הקשים שממש לא מזמן נחשפנו אליהם בשריפת הענק שפקדה את תושבי אתונה, וגבתה את חייהם של 87 בני אדם. האסון היה כל כך קשה שאפילו השר לביטחון פנים של יוון, ניקוס טוסקאס, הגיש את התפטרותו לאחר שחטף ביקורות על כך שהגן על הרשויות ועל הדרך בה פעלו כדי להתמודד עם האסון. בנוסף לאתונה, גם ביפן היכה אסון, כאשר עשרות בני אדם איבדו את חייהם בשל גל חום כבד.
ליד טוקיו נמדדו לפני כשבועיים 41.1 מעלות, שיא כל הזמנים של טמפרטורה שתועדה ביפן, והשיא הזה הביא למותם של עשרות הרוגים ולפינויים של עשרות אלפים לבתי חולים. השיא הזה, לפי הסוכנות המטאורולוגית של יפן - היה גבוה בכ-12 מעלות מהממוצע בתקופה זו של השנה. ולא רק חום הפך לסכנה שם: בתחילת החודש, כמה ימים לפני תחילת גל החום הקיצוני, נספו עשרות תושבי דרום מערב יפן בשיטפונות שנגרמו בשל גשמים עזים.
אחת המדינות שלא מפסיקה לסקר את גל החום ולהיכנס לפאניקה ממנה, היא אנגליה. על פי הדיווחים במדינה, גל החום הכבד גבה במהלך חודשי יוני ויולי את חייהם של 650 אנשים, בעיקר מבוגרים ואלו הסובלים ממחלות שונות שהגבירו את רגישותם לתנאי מזג האוויר הקיצוניים. אומנם לא מדובר בטמפרטורות קיצוניות כמו שאנחנו מכירים בישראל (34 מעלות צלזיוס שם בממוצע), אבל עבורם מדובר בהבדל משמעותי ממה שהם רגילים, ובהתאם לכך הם אינם יודעים ומורגלים להתמודד עם זה כמו שצריך, מבחינת קירור והימנעות מהתייבשות ומכות חום. בשלב כלשהו הרשויות אף המליצו בחלקים מסוימים במדינה, להישאר בתוך הבתים כדי להימנע מהסכנות הטמונות בגל החום.
"אלה הן, מבלי ספק, טביעות האצבע המובהקות של שינויי האקלים המתרחש בעשורים הראשונים של המאה ה-21'', מסביר פרופ' יואב יאיר, דיקן ביה"ס לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה, בריאיון ל-mako. "ההיקף העולמי של תופעות קיצוניות, גלי חום, כמו גם בצורות, שריפות יער ובמקביל סופות טרופיות חזקות, שיטפונות והצפות, הוא תוצאה ישירה של התחממות האטמוספרה".
איך מסבירים את שיאי החום הללו? האם בהכרח יש קשר להתחממות גלובלית?
"השיאים הללו הם רק ההתחלה של מה שיהפוך להיות באמצע המאה הנוכחית (כלומר תוך 20 עד 30 שנה) למצב השכיח ולכן השיאים ישברו מהר מאד. המודלים האקלימיים חוזים התחממות ממוצעת של שתי מעלות לפחות בכל כדור-הארץ וזאת בתרחיש האופטימי, אבל יש סבירות לא-קטנה (לצערי) שהמציאות תהיה גרועה הרבה יותר, כלומר נתחמם ב-3 עד 4 מעלות עד סוף המאה. במידה רבה אנחנו קוצרים את מה שזרענו, בחוסר היכולת להגביל את פליטת גזי-חממה לאטמוספרה. האקלים העתידי יהיה קשה ביותר ותוצאותיו תהיינה הרסניות להרבה מאד מדינות".
גם על פי ד"ר עדי לוי, מנהל מדעי באגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה וראש החטיבה לסביבה וקיימות במכללת אחווה, מה שחווים עכשיו באירופה זאת רק הצצה קצרה אל העתיד שצפוי לנו כבר בעשורים הקרובים. "למרות שקשה לייחס לאירוע מזג אוויר יחיד, קיצוני ככל שיהיה, קשר ישיר לשינוי האקלים מדעני האקלים כיום תמימי דעים שזו רק הקדמה למה שמחכה לנו בעתיד הקרוב", הוא אומר. אבל האם יש באמת קשר ישיר להתחממות הגלובלית?
"על מנת לבסס קשר לשינוי האקלים יש לבחון את מזג האוויר ואת אירועי הקיצון לאורך עשרות שנים ולבדוק האם יש שינוי בתדירותם, כפי שנעשה ע"י מדעני אקלים מסביב לעולם וגם בישראל בעשורים האחרונים", מסביר ד"ר לוי, "ואכן לרוב המוחלט של מדעני האקלים בעולם אין כיום ספק שהסיבה המרכזית למגמת העלייה בטמפרטורות שאנו חווים היא שינוי האקלים, שנגרם בעיקר בעקבות פליטות גזי חממה כתוצאה ישירה מפעילות אנושית, הכוללת שריפת דלקי מאובנים להפקת אנרגיה ותחבורה, פליטות גזי חממה ממשק החי וגורמים נוספים.
"המודלים שעוקבים אחרי המגמות ארוכות הטווח חוזים כי כבר העתיד הקרוב צופן בחובו עליה בתדירותם של אירועי קיצון מסוגים שונים. גלי חום כמו זה ששורר עכשיו באירופה יהפכו לשכיחים יותר וילוו בבצורות ובשריפות נרחבות. מפלס פני הים שצפוי לעלות עד סוף המאה ביותר ממטר אחד יגרום להצפת אזורים נרחבים בסמוך לחופים. אירועי הקיצון הצפויים כוללים גם שיטפונות עוצמתיים בהם ירדו כמויות גשם גדולות מאוד בפרקי זמן קצרים, כפי שחווינו בדרום ישראל בחודש יוני האחרון ואפילו סופות עוצמתיות הרבה יותר שילוו גם בגלי קור והצפות. כל הנ"ל בעלי פוטנציאל משמעותי לפגוע בתשתיות, בבריאות האדם, בחקלאות שמספקת לנו מזון, במגוון הביולוגי ובזמינות מקורות המים".
פרופ' יאיר מבהיר שכרגע מדובר בגל חום שיעבור בתוך כמה ימים, אבל ברמת המקרו - קורה כאן משהו גדול יותר עם השפעות ארוכות טווח, שרק ילך ויחמיר. "האמת היא שהתמודדות עם גלי-חום קשים מחייבת התאמה של תשתיות וחישוב-מסלול מחדש בכל הקשור למיזוג בתים, גידולי-מזון, זמינות ואספקת מים. מדינות שהיו רגילות לקבל משקעים מהטבע לא הכינו תכניות לחקלאות בת-קיימא בתנאים של הפחתה קשה בכמויות הגשם, ותיאלצנה מהר מאד להקים מערכות השקיה והתפלה, אחרת לא יהיה להן מספיק מזון. במקביל, עליית מפלס האוקיינוסים עקב הפשרת קרחונים תחייב היערכות בערי החוף, כולל הגבהה של תשתיות ואולי אף הזזה של נמלים ותשתיות אנרגיה".
מה החשש הכי גדול בכל הקשור למזג אוויר בעולם בכלל ובישראל בפרט?
"אני לא אוהב תרחישי אימים ולהפחיד את הציבור, כי זה לא מניע לפעולה ומשרה ייאוש", אומר פרופ' יאיר, "מדינות העולם יכולות וצריכות לשנות כיוון במהירות בקצב פליטת הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה, וזאת על ידי שינוי תמהיל הדלקים שלהן ומעבר מסיבי לאנרגיות מתחדשות (שמש מים ורוח). מראשית המהפכה התעשייתית המין האנושי שינה את ההרכב הכימי של האטמוספרה ומריכוז של 290 חלקים למיליון הגענו היום ליותר מ-412 חלקים למיליון פחמן דו-חמצני. אם אנחנו לא רוצים להגיע לתרחיש קיצוני של No-Ice Planet כלומר כדור-הארץ ללא כיפות קרח בכלל (ומפלס אוקיאנוסים ממוצע גבוה בכמה מטרים לעומת היום) צריך להפוך את אמנת פריז מ-2015 למסמך מדיניות מחייב (ולא וולונטרי) ולכפות על הפולטים הגדולים לעצור ולשנות את מדיניות האנרגיה שלהן. במקביל, לפתח פתרונות לסילוק פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה - יש טכנולוגיות שניתן ליישמן וכמובן, לנטוע יערות".
גם ד"ר לוי מציע פתרונות מעשיים שלא מאוחר מדי ליישם כדי לשפר את המצב העולמי: "מעבר להתמודדות הנקודתית עם גלי החום שכוללת שהייה בצל, שתיה מרובה והימנעות מפעילות מאומצת בשעות החום, יש מגוון דרכים להתמודד ולהיערך לשינוי האקלים. עליינו לצמצם את פליטות גזי החממה ע"י הפסקה הדרגתית של שימוש בדלקי מאובנים ומעבר לאנרגיות מתחדשות בדגש על אנרגיית השמש, הרוח והגלים וע"י התייעלות אנרגטית שכוללת מעבר לשימוש במכשירים חסכוניים בחשמל וצמצום הבזבוז.
"מסלול חשוב לא פחות הוא היערכות שתאפשר הסתגלות טובה יותר לשינוי האקלים תוך השקעת משאבים בהכנת התשתיות החופיות ותשתיות הניקוז להתמודדות עם הצפות, פיתוח זנים עמידים לחקלאות ופיתוח אסטרטגיות להתמודדות עם התחלואה הצפויה כגון מחלות טרופיות שמועברת ע"י יתושים ונשאים אחרים וזולגות לקווי רוחב צפוניים יותר עם ההתחממות. השקעה עולמית בהיערכות לשינוי האקלים כבר היום, צפויה לחסוך טריליוני דולרים של נזק עד לסוף המאה ה-21".