כולנו יודעים לשאול ״מאיפה משתין הדג?״ ובדרך כלל משתמשים בביטוי כסוג של איום (״חכה חכה, אני עוד אראה לך מאיפה משתין הדג!״). מעניין לדעת כמה מהמאיימים, הפולטים ביטוי זה כלאחר יד, אכן יידעו לענות אם יהיה למישהו האומץ לשאול אותם ״באמת מאיפה?״
התשובה הנכונה היא שלדגים יש כליות והם מסוגלים לייצר שתן, המופרש מפתח קטן הנקרא פתח הביב (קלואקה), וממוקם בצד התחתון האחורי שלהם. בשונה מיונקים, פתח זה מסוגל לבצע יותר ממשימה אחת, ואליו מתנקזות מערכות העיכול המין והשתן.
מעל לשני מיליון מינים, מיצורים זעירים כפלנקטון ועד ליונקים ימיים באורך עשרות מטרים השוקלים יותר ממאה טון, קוראים לאוקיינוס בית. באופן מסורתי, הבית מספק ליושביו את כל צורכיהם, החל במזון וכלה בצרכים. במלים פשוטות, האוקיינוסים הם בין השאר גם בית שימוש עצום ונוזלי, המשרת אינספור משתמשים בכל רגע נתון. האם גם בראשכם חולפת מדי פעם המחשבה על כמות הצרכים הסובבים אתכם, בעודכם משתכשכים במי הים הצוננים? האם המפלט הכה מהנה הזה מהחום הבלתי נסבל ביום קיץ חם, הוא למעשה מלכודת לא סניטרית המלאה בצרכים של דגים? האם פיפי של בעלי זימים או סנפירים עלול להזיק לבריאות המערכת הימית, או יותר חשוב - לבריאות שלנו?
אלף ליטר ביום
בשונה מהמצב בבתים שלנו, לא כל מה שמוטל באוקיינוס ״יורד לביוב״; היציאות הסדירות של שוכניו נצרכות וממוחזרות על ידי חיידקים, אצות ובעלי חיים ימיים אחרים, ולמעשה ממלאות תפקיד חשוב במארג המזון התת-ימי. התורמים הנדיבים ביותר לתשתית הזאת הם הלווייתנים, שתרומתם הולמת את נוכחותם המסיבית. אך כמה בדיוק תורם לווייתן? דרך אחת שבה מדענים יכולים לתת הערכה גסה של כמות הפסולת הלווייתנית הנפלטת מדי יום היא באמצעות השוואה למינים דומים הגדלים בשבי, כמו דולפינים, והכפלתה ביחס שבין גודל שלפוחיות השתן שלהם. רק לשם המחשה, הלווייתן המצוי, לוויתן ענק השני בגודלו רק ללווייתן הכחול, המגיע לאורך של 26 מטר ולמשקל של כ-72 טון, מסוגל לייצר כמעט 1,000 ליטר של שתן ביום.
לעומת זאת, את צואת הלווייתנים כבר פשוט יותר לאתר, גם בעין בלתי-מזוינת. הלווייתנים נוטים לשחרר את היציאות שלהם בפני השטח, לפני יציאה לצלילת ציד במים עמוקים. תהליך העיכול דורש מהלווייתנים אנרגיה רבה ולכן הוא נעשה בפני השטח, בעוד שבצלילות ארוכות הם ״מכבים״ את מערכת העיכול שלהם בשביל לחסוך באנרגיה. אך מה שמיותר עבור הלווייתנים עשוי להיות מבוקש ביותר עבור שכניהם. כל עננת יציאות לווייתנית היא חגיגה עשירת נוטריינטים כחנקן, זרחן וברזל המזינה רבים משוכני האוקיינוס, ובסופה של שרשרת המזון הימית גם את הלווייתנים עצמם. צחוק הגורל.
ההקפדה של הלווייתנים להפריד בין הצרכים למעלה והצריכה למטה, הופכת אותם למהנדסי מערכת אקולוגית, לא פחות: הצלילות מחברות בין שוכני הקרקעית לנוטריינטים הנמצאים גבוה מחוץ להישג ידם, וכך אזורים דלים מועשרים בתוצרי פעילות מעיים. לאור התפקיד החשוב הלווייתנים ממלאים במערכת הימית, להתדלדלות המתמשכת שלהם יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על כלל האוכלוסייה האוקיינית.
גם הפליטות של דגים קטנים יותר מהוות תרומה לבריאות המערכת האקולוגית הימית, אמנם צנועה יותר בכמותה, אך לא פחותה בחשיבותה עקב מספרם האדיר של הדגים בים. לדג ה-turquoise killifish למשל, יש בשורה שחובבות הבוטוקס ישמחו לשמוע - דיאטה המבוססת צרכים של דגי קיליפיש צעירים מאטה את תהליך ההזדקנות של הדגים הבוגרים יותר. ובנימה סביבתית יותר, צואת דגים מכילה סידן פחמתי (קלציום קרבונט) המיוצר במעי הדג. בשל הביומסה האדירה שלהם באוקיינוסים, דגים מייצרים בין 15-3 אחוזים מכלל הסידן הפחמתי שמיוצר בים. על ידי ייצור המינרל מסייעים הדגים בהורדת ריכוז הפחמן הדו חמצני במי הים, וכך משחקים תפקיד חשוב במעגל הפחמן הגלובלי. בנוסף, במצב בו שונית אלמוגים בריאה מייצרת בית גידול טבעי ועשיר לדגים וחסרי חוליות רבים, השתן העשיר בזרחן של אותם דגים מספק לאצות השיתופיות החיות בתוך רקמת האלמוג, קוקטייל מזין המאיץ את בנייתן והתפתחותן של השוניות.
מה שנכנס או מה שיוצא?
בעוד שקשה להעריך בדיוק איזה אחוז מכל שלוק שבלענו בים בטעות הוא תוצר של בעלי חיים ימיים, אין ספק שבצרכים שלהם יש צורך. למרבה המזל, הסיכוי שבלעתם פיפי של לוויתן בחוף גורדון, הוא די נמוך. גם אם מדובר בלווייתנים עם שלפוחית קטנה, גלונים של השתן שלהם מתערבבים מדי יום בנפח של 1.3 מיליארד קילומטר מרובע של מי ים. טיפה בים - פשוטו כמשמעו.
מה שבטוח זה שהחשש הלא מציאותי מבליעת פיפי של דג או חלילה, לווייתן, צריך להיות מוחלף בחשש קונקרטי וסביר הרבה יותר – מגע עם שפכים שמוצאים את דרכם אל הים.
למרבה הצער, הים הוא לא רק שירותים ציבוריים לדגים, אלא גם לבני אדם, והכוונה היא לא רק לפיפי שעושים בבגד ים ולא מספרים לאף אחד. חשבתם מה קורה למים שאנחנו מורידים באסלה? שוטפים בהם כלים בכיור? מכבסים כביסה? הם לא פשוט נעלמים במורד הביוב. הקוראים הצעירים אולי כבר שכחו, והצעירים יותר אולי מעולם לא ידעו, שהשפד״ן, מכון שפכי גוש דן, הוקם רק ב-1987. עד אז הוזרמו חלק גדול מהשפכים לים או לנחלים, שכולנו יודעים לאן הם הולכים.
עם זאת, בעיית הזרמת השפכים היא לא נחלת העבר. רק לפני שנה הפסיק השפד״ן את הזרמת הבוצה, חומר אורגני מוצק הנוצר בתהליך טיהור השפכים, לים. הבוצה היא גורם הזיהום העיקרי של מי החופים בישראל, כשעיקר הנזק נגרם לקרקעית, בה הבוצה שוקעת.
בניגוד להפרשות של בעלי החיים הימיים עצמם, בהם הם ערוכים לטפל, ״הזרמת שפכים הכוללים חומר אורגני לים ממקור חיצוני כגון ביוב, תעשייה או דשנים חקלאיים, יכולה להפר את האיזון הכללי של המערכת החופית ולהוביל לפריחות נרחבות של אצות שחלקן אף עשויות להיות רעילות״ אומר ד״ר עדי לוי, מהאגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה. ״להזרמת שפכים לים יש השפעה גדולה במיוחד בגוף מים כמו הים התיכון, שהוא אגן סגור, למעט פתח צר לאוקיינוס האטלנטי במיצרי גילברטר, ועל כן תחלופת המים בו איטית מאוד יחסית לאוקיינוס הפתוח. האזור סביב הים התיכון גם מאוכלס בצפיפות רבה כך שלפעילות האנושית סביבו יש השפעה רבה על איכות מי הים ובמיוחד אצלנו במזרח הים התיכון. למרות שבשגרה הביוב הישראלי מטופל, זה לא המצב מסביבנו. ביוב של מיליון וחצי בני אדם בעזה, ביוב מערי החוף של לבנון וכמובן מסוריה בה התשתיות האזרחיות קרסו לחלוטין אחרי שש שנים של מלחמת אזרחים קשה, מוזרם לים ללא כל טיפול".
לוי מוסיף כי "אמנם רובו המוחלט של הביוב בישראל מטופל כיום במכוני טיהור שפכים דוגמת השפד״ן וכ-80 אחוז מהקולחים שהם מייצרים מושבים לחקלאות, אך גם כיום קיימת הזרמה של ביוב וקולחים שניוניים לנחלי החוף ומשם לים, במקרים של תקלות בקווי ההולכה ובמכוני הטיהור, ובתקופות גשומות בחורף היוצרות עומס על מכוני הטיהור. לזה צריך להוסיף את הזיהום שמקורו בנגר העירוני, שמוזרם לים דרך מערכות הניקוז העירוניות ואת הדשנים החקלאיים שנסחפים לים באירועי שיטפונות בחורף בעקבות סחף הקרקע. אירועי גשם קיצוניים שכאלה, בהם יורדת כמות גדולה של משקעים בפרק זמן קצר היוצרים גם הצפות נרחבות, בדיוק כפי שהתרחש בסוף ינואר האחרון, עשויים רק להפוך שכיחים יותר עם המשך המגמה של שינוי האקלים הגלובלי״.
אז בפעם הבאה שמישהו יאיים עליכם שהוא יראה לכם מאיפה משתין הדג, אתם יכולים לענות לו בנחת שהרבה יותר מדאיג אתכם לאן משתין האדם.