שעת בוקר מוקדמת. השמש עדיין מתלבטת, חוף הים שומם כמעט - ואז זה קורה. החול מתחיל לזוז ומתוכו מגיח גופם הזעיר, אולי 20 מילימטר גודלם, של צבי הים. מי שראה את הרגע הזה בעיניו לא ישכח אותו לעולם.
הקיץ, הוא עונת ההטלה של צבי הים (מסוף מאי ועד אמצע ספטמבר לערך), המתרחשת בימים אלה בחופים שונים לכל אורך קו החוף בישראל. קצת קודם לכן, באביב, נוטשים הצבים הבוגרים את אזורי המחייה שלהם בעומק הים ונודדים לעבר חופי ההטלה. שם, במים הרדודים, נערכים תהליכי החיזור וההזדווגות. צבת ים בוגרת מזדווגת עם מספר זכרים, ותאי הזרע שלהם "ממתינים" בגופה עד שתצא לקראת סוף האביב לחוף ותטיל בו בתהליך מייגע בן שעתיים בין 50 ל-160 ביצים ותכסה אותן בחול הרך.
המדע אינו יודע עדיין להסביר בוודאות את התופעה המרתקת הזו, אך עובדה היא כי צבות הים מטילות את ביציהן בחוף בו בקעו בעצמן. ישנן מספר תיאוריות שמנסות להסביר כיצד הן עושות זאת (למשל בעזרת מנגנון ניווט מתוחכם העושה שימוש במגנטיות של כדור הארץ), אך הדעות עדיין חלוקות ועם התקדמות המחקר מתגלות דרכים נוספות להתמצאות במרחב וליכולות הנדידה שלהן. הצבה עצמה לא תדגור על הביצים, אלא תאפשר לחול החמים ולשמש הקיצית לעשות את העבודה. למעשה, קרוב לודאי שלעולם לא תפגוש את צאצאיה.
לאחר כחודשיים בעומק הקן, מתחילים הצבונים (בעברית תקנית יש לומר "אבקועים" - כלומר בעלי חיים, בעיקר ממשפחת הזוחלים, שאך זה בקעו מן הביצה) לבקוע מהביצים ולחפור את דרכם מעלה, אל פני השטח. מדובר בתהליך איטי ולא רציף, שנמשך מספר ימים, ואחריו מגיע שלב ההגחה. במחזה שהוא מהיפים שקיימים בטבע, ממהרים הצבים (עד כמה שצב יכול למהר) אל תוך הים.
מרגע זה, סכנות רבות צפויות לצבונים הקטנים. הם יסתבכו בתוך שקיות ניילון שהשאירה אחריה חיה גדולה בשם בן האדם, או ינסו ללא הצלחה לטפס על תלוליות הענק שהותירו מכוניותיה של אותה חיה שנסעו שם יום קודם לכן. אם יתמזל מזלם, ימצאו את הצבים הללו אנשי "המרכז הארצי להצלת צבי ים" של רשות שמורות הטבע ויחלצו אותם מהתסבוכת. גם בתוך המים לא תמו הסכנות האורבות להם. רבים מהם ייטרפו כבר בימיהם הראשונים ולמעשה, רק אחוזים בודדים מאלו שהגיחו באותו לילה קיצי יגיעו לבגרות.
הגיחה לפני השטח מתבצעת כאמור לרוב בשעות הלילה, ויש לכך מספר סיבות: ימי הקיץ חמים מדי והצבונים עלולים להתייבש במהלך מסעם הקצר, אך הקריטי, אל הים. בנוסף, מספר הטורפים בלילה נמוך יותר והסוואת הצבונים מוצלחת יותר. כיצד יודעים הם יודעים את הדרך לים? גם במקרה הזה עושה אמא טבע את עבודתה נאמנה: אור הירח והכוכבים המשתקף על גלי הים ומנצנץ על קצפם הלבן מהווה עבורם סימן בולט.
המושג "סכנת הכחדה" אינו רק סיסמה, אלא מציאות קשה ואכזרית. כל הטלה חשובה לעתיד צבי הים בישראל ובים התיכון בכלל, וכאן אתם נכנסים לתמונה. למרכז הארצי להצלת צבי הים, הנמצא במכמורת, דרושים מתנדבים. המרכז מפעיל גם סיורים במהלכם תוכלו להיפגש עם הצבים ועם עולמם המופלא. מידע נוסף - באתר המרכז.
