"השעה היא 03:23 לפנות בוקר ואני ער מכיוון שנכדי-נכדיי לא נותנים לי לישון. נכדי-נכדיי שואלים אותי בחלומותיי: מה עשית בזמן שכדור הארץ נשדד? מה עשית כשהאדמה התחילה להתפרק? בטוח שעשית משהו כשעונות השנה התחילו להיכשל? כשהיונקים, הזוחלים והציפורים גססו? מה עשית, מאותו רגע, שבו ידעת?".
אין כמו המלים הללו, שכתב המשורר, האקטיביסט ומייסד הקבוצה "משוררים למען צדק גלובאלי" דרו דילינג'ר, כדי לפתוח כתבה העוסקת בזנים נדירים של חיות העומדות בפני סכנת הכחדה. ככל שהאוכלוסייה האנושית גדלה, יש לנו יותר ויותר השפעה על כל מה שמקיף אותנו. בעלי החיים שיוצגו בכתבה זו הם, קצה קצהו של מזלג ההכחדה עליו משופדים מאות זנים ומינים של חיות נדירות ויפהפיות. חיות שלא נוכל לראות בקרוב, אלא אם כן נעשה משהו במהירות.
קוף סלוד אף (Snub Nosed Monkey)
הקוף ה"סנוב" הזה, שעל פי האקדמיה ללשון יש לקרוא לו "חֲרוּמַף", חי ביערות אסיה (בעיקר בטיבט ובסין) בגבהים של עד 13 אלף רגל. הוא קיבל את שמו הודות לאפו הקצר ובעל הנחיריים הפונים קדימה, יש לו פרווה צבעונית וארוכה והוא מגיע לגודל של כחצי מטר בלבד, לא כולל זנב באורך מטר.
לקוף הזה גם הרגלים משונים במקצת. הנקבות, שמספרן מועט יחסית למספר הזכרים, נוהגות לטפח את פרוותם של הזכרים בתמורה ליחסי מין. אחרי הפינוק, בורחת הנקבה אל בין העצים ואיבר המין שלה מהבהב. אם מגלה הזכר עניין, הוא מצטרף אליה והם מזדווגים. החוקר ואיש סרטי הטבע דייויד אטנבורו אמר עליהם כי "הקופים הנפלאים האלה נראים כמו 'גמדים' שהלכו רחוק מדי עם הניתוחים הפלסטיים".
שקט ושלווה היו מנת חלקם של הקופים הללו, שחיו בלהקות גדולות יחסית (כ-600 בלהקה) ומעטים הם בני האדם שזכו לראותם, עד שהחלו לכרות יערות והעמידו את זן הקופים הנדיר בסכנת הכחדה. בתגובה, ניסו הקופים להגן על הטריטוריה שלהם בעיקר בצעקות. יש להם רפרטואר קולי גדול, כאשר לפעמים הם צועקים סולו ולפעמים יחד במקהלה. לא שזה עוזר להם במיוחד.
אקסולטל מקסיקני (Axolotl)
באגם סוצ'ימילקו שבמקסיקו, ובעוד כמה אגמים ברחבי יבשת אמריקה, חי לו יצור מיוחד במינו הידוע גם בשם סלמנדרה מקסיקנית. מדובר בדו-חי נדיר ביותר, שבניגוד ליתר חבריו, האקסולטל המקסיקני ממשיך לחיות כראשן בתוך המים, כל עוד הם מתאימים לכך – כלומר שיש בהם שפע של פלנקטון ממנו הוא ניזון ושהטמפרטורה בהם נוחה לו.
כאשר מופרים התנאים הללו, מה שקורה בדרך כלל בגלל התערבות של בני האדם, יוצא האקסולטל מהמים ומתאים את עצמו לחיים על פני היבשה. גופו גדל ומפתח ריאות, הוא חי בתנאי טחב ואפלולית וניזון מחרקים קטנים. מאז שנת 2010 נמצא היצור החמוד הזה בסכנת הכחדה חמורה, ונכון למחקר שהתפרסם בשנת 2013 לא ידועים כמות הפריטים בעולם אך הם מוערכים במאות בודדות בלבד.
קאקאפו (Kakapo)
הכירו את התוכי השמן בעולם, המגיע למשקל של 100 קילוגרמים ויותר. הקאקאפו (בעברית – תוכילֵיל, מלשון תוכי לילי), שמוצאו בניו-זילנד, אינו יכול לעוף, הוא בעל חוש ריח מפותח המסייע לו באורח חייו הלילי, יש לו שיטת חיזור מיוחדת והוא אחד העופות בעלי תוחלת החיים הארוכה ביותר בעולם.
בגלל טורפים בטבע וציד מתמשך, נמצא התוכי הזה בסכנת הכחדה. נכון לשנת 2012, ידוע על 126 פרטים בלבד ברחבי העולם, רובם חיים בארבעה איים קטנים ונטלי טורפים סמוך לניו-זילנד וכולם מוגנים ונמצאים תחת מעקב.
בעונת הרבייה מתקבצים הזכרים במעין "זירת אגרוף" ומתחילים להתחרות ולהילחם זה בזה על מנת להרשים את הנקבות. התחרות כוללת הרמת נוצות, השמעת קולות צעקה רמים וחבטות זה בזה עד כדי פציעות רציניות. הנקבות, מצידן, צופות בתצוגת התכלית ומחליטות עם מי מהזכרים להזדווג. לאחר שמצאו בני הזוג זו את זה, הם מתרחקים כל אחד לחוד כדי לאכול, ולאחר מכן נפגשים שוב כדי לבצע את ההזדווגות. הזכרים משמיעים קולות עמוקים ונמוכים המכונים "בימבום". הקולות הללו נשמעים למרחק גדול מאוד, מושכים את הנקבות, ובני הזוג פורשים הצידה ומבצעים את ההזדווגות.
בשל עונת הרבייה הלא סדירה, האמינו ילידי ניו-זילנד המאורים כי לקאקאפו יש יכולת לנבא את העתיד. אמונה זו הולידה סיפורי פולקלור רבים, אך לא הפריעה למאורים לצוד במשך אלפי שנים את התוכי הנדיר הזה ולאכול את בשרו. מי שחיבב את התוכי יותר היה הסופר דגלאס אדמס ("מדריך הטרמפיסט לגלקסיה") שאמר עליהם כי "כשמביטים בפניו הגדולים והעגולים, הירוקים-חומים, הוא עוטה ארשת תמיהה תמימה ושלווה כל-כך עד שרוצים לחבק אותו...". אמר וצדק.
דולפין האירוואדי (Irrawaddy Dolphin)
באזורי החוף ובנהרות העמוקים של דרום מזרח אסיה (בעיקר בפיליפינים, במלזיה, בבורמה ובלאוס) שוחים הדולפינים הייחודיים הללו, בעלי המצח הבולט והמקור קצר, המעניקים להם מראה "מוזר" מזה של רוב הדולפינים אחרים. על פי סקרים שנערכו לאחרונה מספרים כי מספרם של הדולפינים הללו בטבע הוא 77 (!) בלבד.
חוץ מהסתבכות ברשתות דייגים או מוות כתוצאה מדיג שנעשה על ידי פיצוצים, מוצאים הדולפינים המסכנים הללו את מותם גם כשהם נקלעים לאזורי כריית זהב או בניית סכרים בנהרות, ולפעמים הם סתם נלכדים בעודם בחיים. הסיבה לציד היא המראה הייחודי שלהם ואופיים הכריזמטי. הם נוהגים לירוק מים ולחייך מאוזן לאוזן, מה שהופך את המופעים שלהם לפופולאריים מאוד. מעבר לזה, הדולפין האירוואדי יכול לחיות במים מתוקים, כמו אלו המצויים בטנקים ובבריכות המופעים. כך חוסכים פארקי שעשועים, בתי הקזינו ומקומות הבילוי האחרים בהם הם מוחזקים בשבי הוצאות גדולות על שינוע מי ים. על פי מחקר שפורסם כבר בשנת 2002, חיו במקומות הללו ברחבי אסיה יותר מ-80 דולפינים האירוואדים.
עטלף הדבורה (Bumblebee Bat)
תראו את הדבר הקטנטן והחמוד הזה, שילוב של באטמן והדבורה מאיה שמוצאו בתאילנד - זן יחיד במינו וככל הנראה היונק הקטן ביותר בעולם. משקלו נע בין 1.5 ל-2 גרם ואורכו לא עולה על 33 מילימטרים. הוא בעל אוזניים גדולות, פרווה בצבע חום אדמדם, אף דמוי אפו של חזיר ומוטת כנפיים ענקית ביחס לגודלו, המגיעה ל-10 סנטימטרים.
העטלף הייחודי הזה חי בתאינלנד ובמיאנמר בלבד, בקבוצות המונות בין 10 ל-50 פרטים ונמצאות במערות אבן גיר בתוך יערות גשם. בזמני השקיעה והזריחה מגיח העטלף מהמערה ויוצא לשחר לטרף אחרי חרקים ועכבישים, אותם הוא צד בעזרת איכון הד, שהוא תהליך פליטה של גלי קול ומיפוי הסביבה באמצעות ההד החוזר מהם.
בגלל כריתת היערות נמצאים העטלפים הללו בסכנת הכחדה. סקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים כי בתאילנד חיים 2,000 פרטים בלבד, ובמיאנמר כ-2,000 נוספים.
אוקאפי (Okapi)
עוד שילוב מעניין ונדיר בין שני בעלי חיים הוא האוקאפי, הידוע גם כ"ג'ירף היער" או כ"חד קרן אפריקני", אך קיבל את שמו ה"רשמי" מהצורה שבה הוגים אותו ילידי אפריקה.
זהו בעל חיים מפוספס וארוך צוואר, הנראה כהכלאה בין זברה לאנטילופה ושוכן בלב יערות הגשם של קונגו. לאוקאפי לשון ארוכה, המגיעה עד לעיניו ולאוזניו ומיועדת לאיסוף מזון ולגירוש חרקים מעצבנים. למרות שהוא בן משפחתה החי היחיד של הג'ירפה, צווארו אינו ארוך כמו שלה והוא נמוך ממנה בהרבה.
למרות שהוא בעל חיים גדול יחסית, וחרף העובדה שהיה מוכר לילידים (שנהגו לצוד אותו מימים ימימה), גילה העולם המערבי את האוקאפי רק בתחילת המאה ה-20 וגם כיום רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור אליו. מה שאינו נסתר הוא הציד המתמשך ממנו סובל האוקאפי, הצמצום בשטחי המחייה שלו עקב כריתת היערות והטורפים הרבים האורבים לו בג'ונגל. כל הללו הביאו את איגוד השימור העולמי (IUCN) להגדיר את הייצור המופלא הזה בשנת 2013 כ"נתון בסכנת הכחדה", והוא מוגן ומהווה סמל לאומי בקונגו. רוב הפרטים בעולם, שמספרם מוערך בכ-20 אלף בלבד, חיים בשמורה מיוחדת הנמצאת גם היא בקונגו ומפוקחת באמצעות פרויקט שימור עולמי.
פנתר פלורידה (florida panther)
פנתר פלורידה, שהוא למעשה סוג של פומה, שוכן ביערות ובביצות של דרום פלורידה ומשמש מאז שנת 1982 כחיה הרשמית של המדינה. זהו פנתר קטן יחסית, הנקבה מגיעה למשקל של כ-35 קילוגרם ואילו הזכרים ל-50 קילוגרמים. אורכם נע בין 1.8 ל-2 מטרים, והם יפים מאד למראה. פרוותם הצהבהבה מנוקדת בשחור ובטנם בצבע לבן שמנת. בניגוד לפנתרים אחרים, לפנתרי פלורידה אין יכולת לשאוג, והם מוציאים מגרונם קולות ציוץ, שריקות ולחישות, מה שהופך אותם למאיימים פחות. או יותר, תלוי את מי שואלים. הם צדים בלילה וניזונים מחיות רבות המצויות בשטחי המחייה שלהם, כגון צבאים, חזירי בר, ואפילו חסידות, ארנבות ועכברים. מה שנקרא - מכל הבא לכף.
בגלל יריבות היסטוריות עם תניני הביצות של פלורידה, וגם כתוצאה מציד לא חוקי והתנגשויות אקראיות עם מכוניות בכבישים הרבים שנסללו באזורי המחייה שלהם, סובלים החתולים האלגנטיים מסכנת הכחדה. מאז 1957 הם "נהנים" מחוק המגן עליהם מפני ציד, אולם למרות זאת מעריכים הסקרים האחרונים כי נותרו רק כ-160 מהם בטבע.
השעה עכשיו כמעט 05:00 בבוקר, וסיימתי לכתוב את הטקסט הזה. האם עשיתי מספיק עבור נכדיהם של נכדיי? ברור שלא. ומה עשיתם אתם? שבת שלום.
(מקור)