לא שאנחנו מאשימים אתכם במשהו חלילה, אבל אם במקרה ניסיתם בשנים האחרונות לרכוש או לסחור במוצרי שנהב, ייתכן וגיליתם שזה כבר לא חוקי בחלקים מסוימים בעולם: בשנת 2016 ארה"ב הוציאה מחוץ לחוק מוצרים שעשויים משנהב שגילו פחות מ-100 שנים, ואילו בתחילת השנה הפכה גם בריטניה למעצמה שאוסרת על סחר במוצרים שמכילים אותו. בסין, לעומת זאת, הסיפור קצת אחר והביקוש ההולך וגובר למוצרי שנהב מביא עמו גל מצער של ציד פילים אסור ובלתי חוקי באפריקה, שקשה מאוד להכניס אותו לשליטה. זאת למרות שממשלת סין אסרה על מכירות של מוצרי שנהב בתחילת השנה, וסגרה עשרות מפעלים וחנויות שהתמחו בכך. בהונג קונג, לעומת זאת, התחייבו להחרים מוצרים כאלו עד סוף שנת 2021, ובהתחשב בכך ששם ממוקם השוק הגדול ביותר של מוצרים – זו בהחלט התחייבות די עלובה. כל ההקדמה הזו נועדה לבשר שכן, פילים באפריקה הם עדיין זן נכחד בסיכון ומה שקורה מדי יום ביבשת, מעבר לכך שהוא לא חוקי, הוא גם פשוט לא אנושי.
ציד לא חוקי של פילים באפריקה, רק כדי לסחור בקרני השנהב שלהם, הוא בפירוש לא תופעה חדשה. כ-30 אלף פילים נהרגים מדי שנה, עד כדי כך שאוכלוסיית הפילים בעולם צנחה באופן דרמטי מאז תחילת המאה הקודמת: ממיליוני פילים שהתהלכו בינינו, נותרנו עם כ-415 אלף פילים בלבד בעולם כולו. בטנזניה בלבד, שנחשבת ל"בירת הציד הבלתי חוקי", צנחה אוכלוסיית הפילים ב-60 אחוזים בין השנים 2009 ל-2014, שמשמעה 43 אלף פילים בלבד שנותרו. רוב הטבח מתרחש בשמורות כגון Selous או Mikumi, כאשר משפחות פילים שלמות מהוות קורבנות של ציד בלתי חוקי, וגופותיהן פשוט נשארות מוטלות על הקרקע לאחר שקרני השנהב נעקרות מהם באכזריות.
למרבה הצער, שיטות הציד רק משתכללות: אם בעבר רוב הציידים השתמשו ברובי ציד בעלי קליבר גדול, או ברובי תקיפה מסוג AK-47 (שנחשבים בלתי חוקיים), כיום השיטה הרווחת היא פשוט הרעלת מקור המים של הפילים בציאניד. אחרי הכל, רובים הם רועשים מדי, מה שמקל על הפקחים לתפוס את הציידים. שיטה פופולרית נוספת היא הזרקה של ציאניד לתוך תפוזים ודלעות, שנחשבים מאכלים שפילים מחבבים.
למראית עין נדמה שהמגמה בשנים האחרונות היא ירידה חיובית: בשנה האחרונה נמצאו "רק" 23" גופות של פילים בשמורות הטבע הנ"ל, שזה כמעט 20 אחוז מהגופות שנמצאו ארבע שנים קודם לכן, אבל גורמים מזהירים משאננות ומכריזים שעדיין לא מדובר במיגור התופעה. הציידים, ככל הנראה, פשוט עוברים לאזורים חדשים והסוחרים מסתגלים. קצב התמותה של הפילים עדיין עולה על קצב הילודה, ויעבור עוד הרבה מאוד זמן עד שהאוכלוסייה תתחיל להתייצב.
נשיא טנזניה, ג'ון מגופולי, נקט במדיניות קשוחה במיוחד מאז שעלה לשלטון בשנת 2015, והורה לרשויות לעצור מספר דמויות מפתח בתעשיית סחר השנהב. הבעיה היא שמדובר במצב של "נחום תקום" – אכיפה מוגברת באזור אחד רק מבריחה את הציידים לאזור אחר. כמו למשל שמורת Niassa במוזמביק, שם רשת ההברחות גדולה מתמיד: רק בתחילת החודש נתפסו על ידי הרשויות יותר מטון של שנהב פילים שהוחבא בתוך קונטיינרים שנועדו להישלח לקמבודיה. לפי דיווחים שונים במדינה, בחודש האחרון נרצחו כ-400 פילים בשבוע, כאשר גורי פילים נשארים יתומים מהוריהם שנשחטו.
שיטת הברחה פופולרית נוספת, היא שילוב של שנהב בתוך תכשיטים ומזכרות עוד לפני שהם עוזבים את אפריקה, מה שמקשה על הזיהוי שלו הן ביציאה מאפריקה והן בכניסה לאסיה. במוזמביק עצמה, אגב, מאז שנת 2011 נהרגים כ-4 פילים ביום, כלומר תוך שבע שנין נרצחו 11,000 פילים, מה שדרדר את אוכלוסיית הפילים מ-12 אלף לכ-1,500 בלבד.
בינתיים, כדי להילחם בתופעה, עוסקים גורמים בכירים ברשויות שימור הטבע באפריקה בניטור ומעקב אחר פילים, בדרכים שלעיתים נראות אכזריות לא פחות מציד: הם יורים בפילים חצי הרדמה שמפילים את החיות הענקיות הללו לקרקע, ואז דוחפים זרדים לנחיריים שלהן בחדק כדי לסייע להן לנשום טוב יותר. במקביל, הם עונדים על צווארן קולר עם GPS במשקל של כ-12 קילו, ואז מזריקים חיסון כדי לגרום להם לשוב להכרה, בודקים שהכל בסדר עם הקולר ומשחררים את הפילים לחיק משפחתם והעדר - כשהם סוחבים איתם עוד טראומה מידי בני האדם.
כ-60 פילים עברו את התהליך הזה בשנה האחרונה בשמורת Selous Game בטנזניה, והפקחים טוענים שהיתרונות עולים על החסרונות. מעבר ליכולת לאתר תנועה של עדרי פילים שלמים, ולהגן עליהם במידה שהם מתקרבים לאזורי ציד ידועים, מעקב אחר אותות ה-GPS יכול לסייע בהגנה על תושבים מקומיים שפילים שהופרדו מהעדר עלולים להיקלע לשטחים החקלאיים שלהם ואפילו לביתם. פיל נודד נשמע אולי כמו משהו חמוד, אבל רק דמיינו חיה במשקל של 5 טון דורכת לכם על היבולים ומתנגחת בקירות הבית.
זה אולי לא הפתרון הכי טוב או הכי סימפטי, אבל עד שאוכלוסיית העולם לא תפסיק לסחור כך בשנהב ותעודד את הציידים לפעול בשיטות הנוראיות הללו, המאבק המתיש הזה ימשיך להתקיים.