שנת 2014 היתה השנה שבה הטמפרטורה העולמית הממוצעת היתה הגבוהה ביותר מאז החלו המדידות במאה ה-19. 2015 שברה שיא זה והיתה החמה ביותר. גם 2016 ניפצה את שני השיאים הללו, והיתה החמה ביותר (0.99 מעלות צלזיוס מעל הממוצע של המאה ה-20). ומה עם 2017?
בישראל, דצמבר 2016, ינואר 2017 ופברואר 2017 היו חודשים קרים מהממוצע. טמפרטורות הלילה שנמדדו בפברואר היו הנמוכות ביותר ב-20 השנים האחרונות. אולם, למרות הקור היחסי בישראל הקטנה, העולם עדיין מתחמם. למרות מגמת ההתחממות העולמית, בכל אזורי העולם עדיין יש, ועוד צפויות, תקופות קרות מהממוצע. ההתחממות אינה אחידה בזמן (יתכנו עדיין חודשים ושנים קרים מהממוצע) או במרחב (יתכנו אזורים מסוימים שדווקא יתקררו לעומת העבר).
אנימציה על התחממות הטמפרטורות:
מבחינה גלובלית, ינואר 2017 היה חם ב-0.88 מעלות צלזיוס מהממוצע של המאה ה-20. מדובר בחודש ינואר השלישי החם ביותר מאז החלו המדידות ב-1880 (ינואר 2016 היה הכי חם, וינואר 2007 השני הכי חם). פברואר 2017 היה חם ב- 0.98 מעלות צלזיוס מהממוצע וזה החודש ה-386 ברציפות שבו הטמפרטורה העולמית גבוהה מהממוצע של המאה ה-20. הפעם האחרונה שבה היה חודש עם טמפרטורה עולמית ממוצעת נמוכה מהממוצע, התרחשה בסוף 1984. רוב ההתחממות הגלובלית התרחשה ב-35 השנים האחרונות, כאשר 16 מתוך 17 השנים החמות ביותר התרחשו מאז 2001.
הקטבים בהחלט מרגישים את ההתחממות הזאת. הקוטב הצפוני הגיע ב-7 במרץ לשיא התפשטות הקרח החורפית שלו, הנמוך ביותר מאז החל התיעוד (1979). זאת בהמשך לירידה הקבועה בשטח הקרח בקוטב הצפוני בעשרות השנים האחרונות. בקוטב הדרומי לעומת זאת, המגמה בעשרות השנים האחרונות היתה של עליה מתונה מאוד בשטח קרח הים. יחד עם זאת, ב-2016 ובתחילת 2017, הופיעה הצניחה החדה ביותר בהיקף קרח הים מאז החל התיעוד ב-1979. יתכן ומזג האוויר שהביא לירידה הדרמטית הזאת, אחראי גם לעובדה שחלק ניכר ממדף הקרח לרסן C שבאנטרקטיקה צפוי לקרוס בחודשים הקרובים (אורך הסדק שבו כיום הוא כ-175 קילומטר, עם עוד 20 קילומטר של קרח שעדיין מחזיקים אותו). יחסית לממוצע בין השנים 2010-1981, היקף הקרח שאבד בשני הקטבים בכמעט 40 השנים האחרונות שווה בשטחו לשטחה של מקסיקו (שני מיליון קמ”ר).