למעלה מחודש חלף מאז שמדינות ברחבי העולם החלו לאכוף סגר על אזרחיהם כתוצאה מהתפרצות הקורונה וההשפעה על הסביבה ניכרת. בתחילת חודש מרץ פורסם ב-N12 כיצד פליטות זיהום האוויר בשמי סין צנחו בצורה משמעותית מאז החלת הסגר על מחוז חוביי, מוקד התפרצות הנגיף. בסוכנות החלל האמריקאית (NASA) בחנו את רמות החנקן הדו-חמצני (NO2) באוויר וראו שאלו הופחתו בצורה ניכרת בשל צמצום פעילות של רכבים, תחנות כוח ומתקנים תעשייתיים נוספים. מאוחר יותר, ראינו תמונות דומות גם במדינות שונות ביבשת אירופה – ובייחוד באזור צפון איטליה. מעבר לשיפור ברמת זיהום האוויר, הנחיות הסגר גם גרמו לשינויים אחרים בסביבה והשפיעו על התנהגותם של בעלי חיים בכל העולם.
נכון לעכשיו דווח כי חיות בר פלשו למרחבים אורבניים במדינות שונות על פני הגלובוס – כולל קופי מקוק בלופבורי (תאילנד), צבאים בנרה (יפן), חזירי בר בסרדיניה (איטליה), פומות בסנטיאגו (צ'ילה) ואפילו פומות ברחובות בקולורדו (ארה"ב). על פניו, נדמה שממלכת הטבע לוקחת בחזרה את השליטה על המרחב ונשאלת השאלה – כאשר הסוף לסגר עדיין לא נראה באופק, מה יעלה בגורלם של בעלי החיים שהופכים יותר-ויותר לחלק מהנוף האורבני?
כשהחיות לוקחות בחזרה את שטחן
חיות בר שפולשות למרחבים עירוניים היא תופעה לא שגרתית ללא צל של ספק – ועם זאת, לא חדשה במיוחד. ישנן אינספור דוגמאות ברחבי העולם לפלישתם של בעלי חיים ליישובים, לרוב בחיפוש אחר מזון. לפני קצת יותר משנה דיווחנו לכם על תושבי קבוצת האיים נוביה זמליה (רוסיה) שנאלצים להתמודד עם פלישה של דובי קוטב לכפרים המקומיים – והיו גם מקרים בהם החיות ממש השתלטו על מרחבי המחייה של בני האדם.
ייתכן שהדוגמא המתוקה ביותר להשתלטות עוינת, כביכול, של חיות על אזור שבו נהגו להיות בני אדם הוא אוקוּנושימה, יפן. אי-שם בתקופת מלחמת העולם ה-2, האי היה מתחם צבאי סגור שבו נהגו לערוך ניסויים בכלי נשק כימיים. עם הזמן, החיילים והנשקים הכימיים פינו את מקומם לאינספור ארנבים שחיים כעת על האי השומם בשקט ובשלווה. עד היום אף אחד לא יודע בדיוק מה גרם לפיצוץ האוכלוסין של המכרסמים החמודים, אך הסברה הרווחת היא שאדם מסתורי שחרר במקום כמה ארנבים אחרי עזיבתם של כוחות הצבא היפנים ואלו התרבו להנאתם ללא חושש מטורפים אחרים.
דוגמא נוספת ואולי פחות סימפטית מ"אי הארנבים" היא האי קיימדה גרנדה – או בשמו העממי "אי הנחשים". שוכן כמה עשרות קילומטרים מול חופי ברזיל, מדובר באי בשטח של 1.1 מיליון קמ"ר אשר שורץ בנחשי גומצן ראש-חנית זהוב הארסיים. האי היה מיושב עוד בתחילת המאה ה-20, אך התושבים האחרונים עזבו את המקום לקראת שנות ה-30. הסיבה לכך לא ממש ברורה, אבל המיתוסים גורסים כי ההחלטה להימלט מהמקום נפלה אחרי שנחשים הזדחלו אל חלון ביתו של שומר המגדלור על האי והרגו את כל מי שהתגורר בביתו. כיום, היחידים עם הרשאה לבקר באי הם קצינים של חיל הים הברזילאי, שמסיירים באזור בשביל לוודא שאף דייג לא יורד במקרה מסירתו בשביל לסייר במקום – וכך הגומצן הפך את קיימדה גרנדה למבצר שלו.
נראה כי רוב המקרים בהם בעלי חיים תועדו חודרים אל המרחב האורבני ברחבי העולם הם אלו שחיים דווקא בקבוצות – כמו להקות של ציפורים, עדרים של עיזים או אפילו משפחות של חזירים. דיוויד מיזג'וסקי, דובר של האיחוד למען חיות הבר בארה"ב, התייחס לתופעה הביזארית ואמר כי ניתן לראות בבירור כי החיות נכנסות לערים בחיפוש אחר מזון.
"יש פחות ופחות בני אדם שמסתובבים ברחובות וכמובן שחיות בר שמות לב זה", סיפר. "אפשר לראות בסרטונים שהם מחפשים מקורות של אוכל, שתייה ומחסה. עבור רוב המינים, מדובר בהתנהגות טבעית לחלוטין. הן מסיירות במרחב המחייה שלהן בחיפוש אחר מה שחשוב להן".
מיזג'וסקי מוסיף: "הערים שלנו, השכונות בהן אנחנו גרים, היו בעבר שטחים של חיות בר. פעם זה היה השטח הטבעי שלהן, עד שדחקנו אותן הצידה. למעשה, מה שאנחנו רואים עכשיו במקומות כמו תאילנד, יפן, איטליה ודרום אמריקה, זה את האופן שבו הן מסיירות במקומות שהן לא יכלו לסייר בהן במשך עשרות שנים". במקרים כאלו, סביר להניח שהתופעה תיעלם ברגע שבני אדם יחזרו לשוטט ברחובות ולא תהיה לה השפעות לטווח הרחוק. אף על פי כן, באזורים אחרים בעולם ניתן כבר להרגיש את הצדדים השליליים של פלישת החיות לערים.
כשהאדם יורד בשרשרת המזון
אחד המוקדים הראשונים בהם חיות בר תועדו במרחב הציבורי היה לופבורי, שם קופי המקוק פלשו לעיר בהמוניהם בחיפוש אחר מזון. מקומיים התייחסו לתקרית ואמרו כי מאז שתעשיית התיירות בתאילנד התמוטטה בעקבות התפרצות נגיף הקורונה, ניתן לראות קופים מתנפלים אחד על השני ברחובות בעבור שאריות של בננה או גביע ריק של יוגורט שנמצא בפח.
"צניחת כמות התיירים באזור בגלל ה-COVID-19 בהחלט הובילה את הקופים להתמודד עם מחסור במזון", סיפרה אסמיטה סנגופטה, מומחית למדעי הסביבה מהמכון למחקר אקולוגיה וסביבה בבנגלור, הודו. "התמונות מלופבורי מראות לנו את ההשפעה הבעייתית של בני האדם על בעלי החיים הללו. האכלת הקופים עשויה להשפיע עליהם לרעה. ברגע שהם מתרגלים לקבל את האוכל שלהם מבני אדם הם נעשים מבויתים ואפילו מתחילים להתנהג באגרסיביות כלפי אנשים בשביל להשיג מזון".
בצדו השני של הגלובוס, באזור סן פרנסיסקו, תושבים מדווחים על פלישתם של זאבי ערבות למקומות שבעבר היו שוקקים באדם. בפארק דאבלין היל, ילדה בת 5 הותקפה על ידי הטורפים כאשר הם התנפלו עליה ועל אמה. האם ניסתה להבריח את בעלי החיים, אך אחד מהם נשך את בתה בצוואר. הילדה פונתה לביה"ח עם חתכים בצווארה.
דאגלס בל, פקח חיות בר שפועל באזור, התייחס לתקרית ואמר: "אני עובד במחוז הזה כבר 15 שנה ומעולם לא נתקלתי במקרה שבו זאב ערבות תקף בן אדם". תושבי האזור סיפרו כי מאז הנחיות הסגר שהוטלו במחוז, זאבי הערבות נצפו מחפשים מזון בכל פינה אפשרית ואפילו בסמוך לבתים של אנשים.
דוגמא אולי פחות קיצונית מלופבורי או סן פרנסיסקו היא מה שעלה בגורלם של הצבאים בנרה, יפן. בעקבות הנחיות הסגר, הרשויות באזור הורו לסגור את הפארקים המקומיים, שם הצבאים נהגו לקבל אוכל מתיירים. המעבר הבלתי צפוי של העדרים העירה שם את תושבי העיר בעמדה מעט מוזרה, כאשר רבים מהם תהו אם יאלצו להאכיל את הצבאים – אך מומחים מיהרו להרגיע.
ד"ר כריסטופר של, מרצה למדעי הסביבה באוניברסיטת וושינגטון, סיפר בריאיון ל-NY Times כי האכלה של חיות בר בדרך כלל מזיקה יותר מאשר מועילה. "הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות עבור החיות הללו זה פשוט לעזוב אותן בשקט", אמר. "כשאנשים נוהגים להאכיל חיות בסביבה אורבנית, התוצאה לרוב היא היווצרות ריכוזים גדולים של בעלי חיים שלא ניתן לתמוך בהם לאורך זמן".
ההשפעה ארוכת הטווח של התפרצות נגיף הקורונה וההסגר על בעלי החיים עדיין לא ברורה. ייתכן שנאלץ להתרגל לראות אותן יותר במרחב העירוני ואולי הן ייעלמו יחד עם הסגר, בהנחה שגם זה יעבור בשלב כזה או אחר. כרגע, רבים בקהילת המדע דווקא אופטימיים מהמצב. "רוב החיות שמצויות בסביבת אזורי מגורים בלאו הכי רגילות לאכול מאכלים שונים", הוסיף ד"ר של. "במילים אחרות, רוב הסיכויים שרוב החיות הללו יהיו בסדר גמור" - בתקווה שגם אנחנו.