שלום, פה זה האינטרנט, נכון? ואם להתבסס על, נגיד, כל מה שקרה בעשור האחרון אז מותר להניח שאוהבים כאן חיות שעושות דברים מוזרים, נכון? יופי, כי זה בדיוק מה שיש בכתבה הקרובה, אם כי הכוונה היא לא להתנהגויות חינניות וחמודות. לא תמצאו כאן כלבים שבוכים כשהבעלים עוזבים את הבית או אוגרים שיודעים לעשות חילוק ארוך. כן תמצאו כאן לטאות שיורות דם מהעיניים, תולעים שהולכות מכות עם איברי המין שלהן ודבורים שלא ינוחו לפני שישתו קצת דמעות מתוקות.
חסילון יורה סילון
חסילוני האלפידאה (Alpheidae) זה גם שם מעולה ללהקת רוק מתקדם וגם השם המדעי של משפחת יצורים ימיים הידועים בכינוי "חסילון מקיש" ואפילו "חסילון אקדח". הכינויים הללו ניתנו להם בגלל צבתותיהם המרשימות, שגודלן כחצי מגודל החסילון כולו, ושדומות במבניהן להדק של אקדח. עד כאן טוב ויפה (או מקריפ ונוראי, אם אתם אנשים שסולדים מחיות ים וחושבים שהן נראות כמו סיוטים רטובים עם יותר מדי עיניים).
רק שאותו מבנה ייחודי מעניק לחסילונים המקישים את היכולת ליצור בועות אוויר אשר נורות החוצה במהירות מסחררת ומגיעות לטמפרטורה שמתחרה בטמפרטורת השמש. זו אינה טעות הקלדה. החסילונים הללו מסוגלים להקיש בצבתותיהם במהירות ובעוצמה כה גבוהות, עד שההקשה גורמת למעין "סדק" במים - הבועה שההקשה יצרה קורסת לתוך עצמה (שאלו את חבריכם חובבי הפיזיקה על תופעת הקוויטציה. ואז חפשו חברים חדשים), ועושה זאת תוך כדי פליטת אנרגיה בעוצמה שיכולה להלום, להמם ואף להרוג דגים מסוימים.
לשבריר שניה, הטמפרטורה סביב הבועה הקורסת יכולה להגיע גם לכ-5,000 מעלות צלזיוס, שהיא הטמפרטורה הנעימה ששוררת על פני השמש, וקול הנפץ יכול להגיע לעוצמה של כ-220 דציבלים, שמקבילה לעמידה ליד מתקן שיגור טילים.
הדגה שמזייפת אורגזמות
בואו נישאר קצת מתחת למים, כי תמיד נחמד פה. אחרי יום ארוך של שחייה נגד הזרם, הדבר האחרון שבא לך זה לשכב עם בן זוגך, נכון ליידיז? זה לפחות מה שחושבת נקבת הטרוטה החומה, מין ממשפחת הדגים הסלמוניים, שהנקבות בו יכולות ללמד את הדמויות הנשיות מכל סיטקום אי-פעם שיעור או שניים בשימור הזוגיות. לאחר שנקבת הטרוטה בוחרת את הלוקיישן המושלם לביציה, היא מטילה אותן ומיד קוראת לזכר שיבוא להפרות אותן. אולם כשהיא מבחינה שהזכר המגושם מפספס, בין אם בכמות, בתזמון או בכיוון הטלת הזרע שלו - היא לא מתרגשת. היא עוצרת, נותנת לו לסיים, מעמידה פנים שהביצים הופרו וממשיכה הלאה בחיפוש אחר אתר הטלה נוסף, שם היא מתחילה מחדש בכל התהליך. החוקרים השוודים שתיעדו לראשונה את התופעה טענו כי זכרי הטרוטה נראים "מבולבלים" לאחר הזיוף, ושבמובן מסוים הנקבות אכן מרמות אותן. אוף, אנחנו כבר במאה ה-21, מתי יפסיקו חוקרי המעמקים לשפוט נשים שנהנות מהמיניות שלהן?
הציפור שרק רוצה שתצליח, אין שום לחץ
אגב יחסים סבוכים בין המינים, גם נקבות הזברה פינק יודעות שבזוגיות צריך לפעמים להתפשר. הזברה פינק הוא מין של תוכונים מתוקים ומונוגמיים להפליא שיישארו עם בני זוגם עד יום מותם, גם אם אלה התברכו בפנים שרק אמא יכולה לפרגן להם. מחקר שפורסם ב-2009 מצא שכשנקבות הזברה פינק "משתדכות" לבן זוג מכוער או חלש, הן מפרישות כמות גדולה מהממוצע של טסטוסטרון לביצים שהן מטילות, וכן מקפידות להאכיל את הגוזלים בכמויות גדולות יותר ולעתים תכופות יותר. על פי ההשערה, הן עושות זאת מתוך הבנה שעליהן לפצות את הגוזלים על כל היתרונות הפיזיים שנגזלו מהם עקב הדי.אן.איי המבאס שאביהם הוריש להם.
התולעים שנלחמות עם הפין
לפעמים אין לטבע שום סאבטקסט, והוא פשוט מלא במטפורות הכי עצלות בעולם לכל ההתנהגות האנושית. קחו למשל את התולעים השטוחות, מערכה שלמה של יצורים ימיים על הספקטרום שבין מדוזה לאומלט. התולעים השטוחות הן יצורים הרמפרודיטיים, כלומר בעלי איברי רבייה זכריים ונקביים בו זמנית. בעונת הרבייה שלהן, התולעים נאבקות על הזכות להזריע זו את זו, ובעיקר מנסות להימנע מהתפקיד הנקבי המסורתי, שכולל את נשיאת הביצים בזמן ההיריון וטיפול ראשוני בשגר לאחר השרצתו. כדי לגבור זו על זו, התולעים שולפות את איברי הרבייה הזכריים שלהן - כן, יש להם שני פינים - ונאבקות זו בזו במעין קרב סכינים משונה שהוא גם משגל. מי שמצליחה לחורר ראשונה את העור של חברתה ולהזריע אותה נעשית לאב וזוכה להעביר הלאה את מטענה הגנטי, ומי שמוזרעת הופכת בעל כורחה לאם, וכנראה מוותרת על כל החלומות שהיו לה על להצליח בשואו-ביז:
הלטאה שיורה דם מהעיניים
האם זהו תקציר לסרט האימה הנפלא ביותר שמעולם לא הופק או דבר אמיתי ומגעיל שקורה באמת? התשובה לא תפתיע אתכם, כי בכל זאת, זה נושא הכתבה. יש לטאה שמנגנון ההגנה שלה מפני טורפים כולל שפריצים של דם שהיא יורה מהעין. האיגואנית המקרינה (בלטינית: Phrynosoma) היא חברה אקסצנטרית במשפחת הלטאות המקרינות, שקרויות כך משום הקשקשים והבליטות הדוקרות שצומחות מגופן, בדומה לקרניים.
רפלקס הדימום של האיגואנית המקרינה נכנס לפעולה כשהיא נמלטת מטורפים שחולקים עמה את סביבת המחייה המדברית שהיא אוהבת. האיגואנית יכולה לחסום את זרימת הדם מראשה, ובכך מעמיסה את הנימים שמקיפים את עיניה בדם, שמתפרץ בנתזים שמסוגלים להגיע גם למרחק של מטר וחצי. אם עוד לא התרשמתם, הדם שהיא מתיזה הוא בעל ריח וטעם דוחים במיוחד, כנראה עקב תזונתה של האיגואנית, שמבוססת בעיקר על נמלים ארסיות.
הצפרדע ששוברת לעצמה את הרגליים
כאילו לא די שקוראים לך שעירה, הצפרדע המרכז-אפריקאית הזו ניחנה בתכונה פיזית נוספת שמייחדת אותה על פני מקבילותיה השגרתיות. הצפרדע השעירה, שנפוצה ביערות ובאגמים של קמרון, גינאה המשוונית ורפובליקת קונגו, זכתה לשמה הודות לשערות הקשיחות שצומחות על גופם של הזכרים בעונת החיזור. אבל הפיצ'ר המשונה באמת בגופן של הצפרדעים הללו מסתתר דווקא בפנים. כלומר, מסתתר עד שהן חשות מאוימות, ואז הוא יוצא החוצה. כמו כיפת ברזל.
לצפרדעים השעירות יש עצם נוספת בגופן, המעוגנת ברקמות של רגליהן האחוריות, ומשמשת להן כטופר נשלף. רק שעל מנת לשלוף את אותה העצם הן נאלצות לכווץ שריר מיוחד בגופן, לשבור את הטופר הנ"ל ולדחוף אותו מבעד לעורן. כן-כן, הן דוקרות את עצמן מבפנים בסכין כדי להתגונן מפני טורפים.
הדבורה ששותה דמעות
איכס, דבורים, לא מספיק שאתן מכריחות אותנו לאכול את ההפרשות המתוקות שלכן, עכשיו אתן גם אשכרה ממחיזות שורות משירים של שלמה ארצי? ב-2009 התפרסם מחקר עוכר שלווה במסגרתו חוקרים אירופאים הפכו את גופם לברזייה מהלכת עבור זן מסוים של דבורים, הנפוץ בעיקר בתאילנד. הם ניסו לפתות את הדבורים במגוון מאכלים ארומטיים, אולם הדבורים הפועלות נמשכו דווקא לנוזל אחד מסוים - נוזל הדמעות שבעיניהם של החוקרים. אותם בכיינים נועזים שיערו כי הדבורים נמשכות אל הדמעות בשל ההרכב הכימי העשיר שלהן, שכולל, בין השאר, נוגדנים, אנזימים וסוכרים שמשמשים שהדבורים מעכלות כמזון. "עצימת העין לא סילקה בהכרח את הדבורים", נכתב במחקר, "כמה מהן המשיכו לינוק גם מהחרך הזעיר". אמאל'ה.
העז המתעלפת
ולקינוח - תופעת רשת. עזים מיוטוניות או "עזים מתעלפות" הן עזים חמודות עד בלי די, שסובלות ממחלה גנטית בשם מיוטוניה קונגניטה, שגורמת לשיתוק השרירים במצבים של מתח או התרגשות. כתוצאה מהמחלה הזו, בכל פעם שהעזים הללו חשות סכנה, חוסר נוחות או אפילו סתם בהישמע רעש חזק - הן עלולות להתקשות מיד וליפול על צידן. ככה זה נראה באחד הסרטונים הראשונים שזכו לתואר "ויראלי", והועלה ליוטיוב כבר ב-2006:
ואין אפילו צורך לחשוש לשלומן של העזים, כיוון שאחרי כמה שניות השיתוק חולף והן חוזרות לפעילות רגילה.
אוקיי, באמת שזה כבר ממש הסוף, אבל אתם חייבים לראות את הבואשן הזה עושה עמידת ידיים:
בואשנים, סוג קטן של הבואש המוכר והאהוב שמגיע גם בדוגמת פסים אלגנטית, בוחרים לעמוד על זרועותיהם הקדמיות כדי להציג לראווה את זנבם, ולהיראות גדולים ומאיימים יותר בעיני טורפים. אם השיטה הזו לא מצליחה, הם לא יהססו לרסס את אותם טורפים בנוזל המסריח שהקנה להם את שמם.
