אם זבוב קטן בבית מטריד אתכם, אנחנו מציעים לכם להפסיק את הקריאה כאן. בכתבה הבאה תמצאו זוחלים, פשפשים, נמלים, עכבישים ומעופפים למיניהם, בסרטונים הכי מוזרים ודוחים ברשת. בין אם אלו הרגלי האכילה, התקיפה או ההזדווגות שלהם, מובטח שהווידיאו בו תצפו יעשה לכם צמרמורת נוראית. אם העניין הזה דווקא מדליק אתכם, הנה עוד כמה הרגלים מוזרים ודוחים של חיות בטבע. מוכנים? בהצלחה. (אזהרה אחרונה: לא לבעלי לב חלש, ולא למי שהרגע אכל ארוחת בוקר).
לעכביש הזה יש תולעים בבטן
מה יותר מגעיל אתכם, תולעים או עכבישים? ושניהם יחד...? בחודש ינואר 2013, ברנט אסקוויט מצא עכביש גדול באופן לא פרופורציונאלי בביתו. במקום לקחת את רובה הציד שלו (מה שכל בן-אדם שפוי היה עושה), אסקוויט תפס את פחית ספריי נגד חרקים והרג את היצור. טוב, לפחות אחד מהם. לפתע, תולעת ארוכה החלה לצאת מבטן העכביש.
אז מי היא מפלצת המסתורין של ברנט אסקוויט? ובכן, חוקר החרקים מאוניברסיטת הרווארד, ד"ר בריאן פארל, הסביר כי העכביש אירח בבטנו לנמטודות טפילה או, ליתר דיוק, תולעת עגולה. יצור שלעתים קרובות מופיע בבשר חזיר לא מבושל. אז בפעם הבאה שאתם מטגנים בייקון, זכרו את הזוחל שבקע מבטנו של העכביש, אתם בודאי לא מעוניינים שהוא יזחול החוצה מהבטן שלכם.
הנמלים הזכרים הנקרופילים
לנמלים זכרים יש מטרה אחת בחיים: להזדווג עם המלכה. כדי להכנס לאווירה ולמצב הרוח המתאים, הנקבה משחררת גירויים כימיים שישגעו את הברנשים. ברגע שהם מופעלים, הנמלים הזכרים יכולים להתמקד רק בדבר אחד. למעשה, הם כל כך נסערים שהם אפילו יזדווגו עם גווייה.
הצלם הסלובקי, אדריאן סקיפי פורקרט, תעד את הסרטון שלפניכם, הכולל קבוצה של נמלים זכרים, מלכה מתה אחת, ועכביש-סרטן (או בשמו סרטביש, ממשפחת עכבישים המזכירים בצורתם סרטנים) די מאיים. במהלך טקס החיזור, העכביש לכד את הנקבה והחל למצוץ את איבריה הפנימיים. בזמן שהטורף שתה את ראשה, המלכה המשיכה לשחרר פרומונים שעוררו את יצרם של הנמלים הזכרים. מתעלמים לחלוטין מהעכביש שנמצא רק כמה סנטימטרים מהם, הנמלים המשיכו בעסקים כרגיל. הם יודעים שנקרופיליה נחשבת לעבירה פלילית?
מה אוכלים פשפשי מיטה?
לואיס סורקין, חוקר חרקים במוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע, מחבב במיוחד פשפשים. למה? אל תשאלו אותנו. שותי הדם שהופכים בתים ומלונות למזנון פתוח 24/7, פשפשי המיטה משתוקקים להמוגלובין האנושי. הם אורבים במזרנים, נעלי בית, או כל סדק אחר שהם יכולים למצוא, ומחכים שארוחת הערב שלהם תרדם כדי שיוכלו להסתער. אלא אם כן הם לכודים בתוך צנצנת.
לסורקין יש שני אוספים של החרקים, ומישהו צריך להאכיל אותם. מכיוון שאי אפשר לרוץ לחנות המקומית לחיות מחמד ולקנות שקית של פינוקי פשפשים, סורקין מספק ארוחות בעצמו. פעם בחודש, המדען לוקח צנצנת מלאה בפשפשים, ומניח אותה על זרועו. החרקים הרעבתניים ממהרים לכיוון הפתח, תוקעים את הפה הקטן שלהם דרך כיסוי הרשת, ושותים לרוויה. סורקין אומר שזה לא כואב, אך לאחר מכן מופיע סימן אדום ובולט על זרועו. נשמח אם הוא יתנדב לבוא ולאמץ את הפשפשים שנמצאים אצלנו במשרד מדי פעם.
יתוש בפעולה
אתם יושבים בבית קפה בערב קיץ חם, יתוש מעופף אל כיוונכם, מתיישב על הזרוע, בחדות של חיית פרא בטבע, אתם קולטים אותו, מכוונים אליו במהירות את כף היד שלכם במטרה למעוך/להעיף/למנוע את העקיצה. האירוע נגמר בשלום, לכאורה. לאחר כמה דקות אתם שמים לב שאתם מתגרדים. איך הוא הספיק לעקוץ? איך לא שמנו לב? יש בידינו סרטון שמראה בדיוק מה קורה שם.
חוקרים במכון פסטר בפריז, בעזרתו של עכבר ומיקרוסקופ, צפו בכמה יתושי מלריה, נשכו מכרסמים וחיפשו אחר דם. איברי הפה של היתוש יכולים להתכופף קדימה ואחורה. לדברי סופר המדע אד יאנג, "המחט" של היתוש למעשה מורכבת משישה חלקים, שחלקם אתם יכולים לראות בסרטון. יש סט של לסתות תחתונות ומערכת לסתות עליונות שנראה בבירור ב-00:24. הלסתות העליונות חדות למדי וננעצות בתוך התאים כמו נעל עקב בכר דשא. ואת כל זה לא הרגשנו.
הארוחה של החילזון מניו-זילנד
מבחיל להכיר את חילזון Powelliphanta (פווליפנטה).החילזון הענק גדל עד לאורך של כ-9 סנטימטר ומבלה את ימיו בשקט תחת עלים ובולי עץ. כאשר השמש שוקעת, החלזונות מתגנבים החוצה ממקומות המסתור שלהם ללילה של סקס פרוע (די פשוט לחלזונות למצוא פרטנרים בהתחשב בעובדה שכולם הרמפרודיטים, או אנדרוגינוס, יצור חי בעל איברי מין זכריים ונקביים יחדיו), ואכילת תענוגות. מסיבת החשק הזו אמנם מהווה הנאה רבה לחלזונות, אך השלשולים עוברים את הלילות בפחד וחרדה.
בעוד שרוב החלזונות מעדיפים ללעוס ירקות, פווליפנטה הוא טורף גדול שאוהב את האוכל שלו קצת יותר פתלתל. הצייד החשאי עוקב בשקט אחר שלשולים, וכאשר הוא מוצא תולעת תמימה, הוא שואב אותה כמו אטריה ארוכה וחלקלקה. מוות בידי פווליפנטה הוא די לא נעים. הפה של החילזון מלא שיניים קטנטנות, שננעצות בתולעים בזמן שאנזימי עיכול מפרק וממיסים את בשר התולעת. נודלס, מישהו?
הקרב בין העכביש והנחש
בצד אחד של הזירה, יש לנו בות'רופס אספר (Bothrops asper), המכונה 'פר-דה-לאנס' (Fer-De-Lance), הנחש הקטלני ביותר בדרום אמריקה. הזוחל חד-החוטם הזה אחראי ל-50 אחוזים מכלל הכשות נחשים בקוסטה ריקה. בצד השני של הזירה, יש לנו את תראפוזה בלונדי, הידוע בכינויו 'גוליית אוכל ציפורים', הטרנטולה הגדולה ביותר על פני כדור הארץ, אורך רגלו של העכביש יכול להגיע ל-30 סנטימטרים, והוא אוכל הרבה יותר מאשר ציפורים.
בעימות העכביש משתמש במהירות המדהימה שלו וזריזותו כדי להתנפל על הנחש. למרות מיטב מאמציו של הנחש להתפתל באופן חופשי, לתראפוזה בלונדי אחיזה איתנה ולא מרפה. בעוד הנשיכה של טרנטולה לא יכולה לפגוע באדם, הארס שלו מספיק כדי לרצוח את נחש. תוך שימוש בניבי 1.2 סנטימטר, העכביש חודר לעור הקשקשים של הזוחלים ומזריק תערובת קטלנית של ארס ואנזימים שהופכת את איבריה הפנימיים של הנחש לדייסת רעל. ואתם חשבתם שהנחש ינצח.
החיפושית שצדה צפרדע
חיפושית אפומיס היא הקללה של הצפרדעים והקרפדות העולם. ב2011, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב גילו כי מהרגע שהם בוקעים, זחלי אפומיס מונעים מתוך דחף לרצוח דו חיים. למעשה, זה כל מה שהם אוכלים. והם יודעים לנצל היטב את חולשתם של הצפרדעים.
צפרדעים וקרפדות נמשכות על ידי תנועה, ולכן החיפושית מפתה את טרפה על ידי ביצוע ריקוד פולחני, הנעת האנטנות שלה, תוך כדי פתיחה וסגירה של הפה. הצפרדע, נרגשת מהצעדים, מתקרבת יותר ויותר אל החיפושית, יורה את הלשון שלה, מצפה לחטיף קל. בדיוק ברגע הזה, החיפושית מערימה על הצפרדע, מתחמקת מלשונה וקופצת על פניה. החיפושית מתחילה לנקז את נוזלי הגוף היקרים של הצפרדע, ולאחר מכן אוכלת את העור, הבשר, הדם, והאיברים הפנימיים, הכל מלבד העצמות. ממש רוצחת סדרתית מהסרטים.
(מקור)