לאחרונה, קיבלנו חדשות קשות: המלחמה בתיקנים כנראה אבודה כי הם מפתחים עמידות צולבת לחומרי ההדברה המוכרים כיום. הג'וקים אולי יישארו כאן, אבל מיני חרקים אחרים נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. לפני כמה חודשים פורסם מחקר סקירה מעורר דאגה של חוקרים אוסטרליים בעיתון המדעי Biological Conservation, שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב – אך גם לביקורת נוקבת – על היקף האובדן של מגוון החרקים.
חרקפוקליפסה
המחקר ערך ניתוח-על (מטא-אנליזה) של 73 מחקרים אחרים מהשנים האחרונות אודות מצב החרקים בעולם והציג תמונה עגומה: בעשורים הקרובים 40 אחוז ממיני ההחרקים עתידים להיעלם, ומספר מצומצם של מינים בעלי יכולת הסתגלות גבוהה (כמו התיקנים) ישגשגו בנישות האקולוגיות שיתפנו. הסיבות העיקריות להכחדה זו הן: פגיעה בבתי גידול לטובת חקלאות אינטנסיבית ועיור, זיהום מחומרי הדברה ודשנים סינתטיים, הפצה של מינים פולשים ומחוללי מחלות, ומשבר האקלים.
כותבי המאמר טענו כי על פי אחדים מהמחקרים שנסקרו, הביומסה העולמית של חרקים יורדת בכ-2.5 אחוזים מדי שנה. בקצב זה מרבית החרקים צפויים להיכחד בתוך כ-100 שנים והחוקרים סבורים כי רק שינוי מהותי בשיטות הייצור החקלאיות עתיד לשנות זאת.
מחקר שפורסם בראשית 2018 בעיתון המדעי PNAS על ידי חוקרים אמריקאים ומקסיקנים הצביע על ירידה דרסטית באוכלוסיות החרקים בפורטו ריקו בשל משבר האקלים. ב-2017 אמדו אנטומולוגים את היעלמות החרקים המעופפים בקיץ בשמורות הטבע בגרמניה ב-82 אחוז תוך רבע מאה. דו"ח של האקדמיה השוויצית למדעים, שפורסם השנה, מעריך כי 60 אחוז מ-1,143 המינים שנחקרים שם נתונים בסכנת הכחדה.
צריך להיבהל?
חרקים הם הפועלים השחורים של הטבע ושל החקלאות: "הדברים הקטנים שמניעים את העולם" כדברי האקולוג המפורסם אי.או. וילסון. אחרי צמחים, חרקים הם הרכיב החשוב במארג המזון; שינוי בהרכב המינים או בגודל האוכלוסיות שלהם מוביל לירידה באוכלוסיית החולייתנים (זוחלים, דו חיים, ציפורים ויונקים).
מבחינת האדם, תפקיד המפתח שלהם הוא במתן שירותים לחקלאות: הדברה של מזיקים, פירוק פסולת והעשרת הקרקע בחומרי הזנה, ובעיקר האבקה של גידולים חקלאיים שבלעדיה רוב הגידולים לא יניבו תוצרת. 75 אחוז מגידולי החקלאות תלויים במאביקים וגידולים אלה מייצרים לנו 35 אחוז מהתוצרת החקלאית העולמית. האבקה באמצעות חרקים – לא רק דבורים – משפרת את היקף היבול ואת איכותו.
ב-2006 נאמדה התרומה הכלכלית של ארבע התועלות העיקריות של פעילות החרקים לחקלאות בארה"ב ב-57 מיליארד דולר. מחקר בריטי שפורסם השנה בעיתון המדעי היוקרתי ,Nature Communications מעריך ששליש מ-353 ממיני המאביקים הכוללים דבורים וזבובים רחפניים בבריטניה נעלמו ב-30 השנים האחרונות ואתם התועלת הכלכלית הטמונה בהם לאדם. במחקר נצפתה ירידה של 55 אחוז אצל מינים שחיים באזורים גבוהים ו-25 אחוז אצל אלה שחיים בדרום בריטניה כאשר עיקר האפקט ניכר משנת 2006 ועד היום. הסיבות לאותה ירידה על פי החוקרים הן אובדן בתי גידול, שינוי האקלים ושימוש בחומרי הדברה.
אני ועוד 1.4 מיליארד
יש שם בחוץ המון חרקים. הערכה עדכנית היא של כ-5.5 מיליון מינים, מתוכם רק מיליון (20 אחוז) זוהו. לכל מין יש גם אוכלוסייה המשתנה בגודלה; צוות שכלל חוקרים ישראלים ואמריקאים העריך במחקר שפורסם בשנה שעברה בעיתון המדעי PNAS שהמסה של כלל פרוקי הרגליים, שכוללת ברובה פרוקי רגליים ימיים בכמיליארד טון פחמן. החוקרים העריכו את חלקם של פרוקי הרגליים היבשתיים כגון עכבישים ועקרבים, מרבי רגליים וחרקים בכ-0.2 מיליארד טון פחמן. על פי מחקר זה המסה העולמית של פרוקי הרגליים היבשתיים, הכוללים בתוכם גם את מחלקת החרקים, גדולה פי 3.3 מזו של כל האוכלוסייה האנושית.
חלק מהקהילה המדעית סבור כי כותבי המחקר החדש הוציאו מפרופורציה את המסקנות. מדענים אלו גורסים כי כמו מינים רבים אחרים, גם חרקים נכחדים בשל פעילות בני אדם, אך כקבוצה חלקם עתידים לשרוד (ולא רק התיקנים). כך, למשל, חוקרים באוסטרליה נוכחו לאחרונה כי יש אוכלוסיות חרקים שדווקא גדלות בתנאי שינוי אקלים. לדעתם, אפוא, המצב קשה, אולי קשה מאוד, אך הקטסטרופה עוד לא התרחשה.
בנוסף, האיגוד להגנת הצומח בבריטניה שמייצג את החברות המובילות בתעשיית החקלאות טען בתגובה למחקר כי האשמת החקלאות, תוך המעטה בערכם של תהליכים כמו עיור, או בתועלות שלה לעומת החלופות היא שגויה, וכי מעבר לפרקטיקות חקלאיות בעלות תביעת רגל סביבתית אך גם יצרנות נמוכות יותר, עלולה לפגוע עוד יותר במגוון הביולוגי שכן ידרשו שטחים גדולים יותר לגידול אותה כמות תוצרת חקלאית ואלה יבואו על חשבונו של הטבע.
תגובות כאלו ניסו להציג את המחקר כסערה בכוס מים, אבל כך נוקטים בעלי עניין כמעט בכל סוגיה סביבתית כאשר המחקר המדעי מנסה להציג השלכות לעתיד – להקטין את היקף הבעיה בהווה ואת מידת אחריותם להיווצרותה, ולבטל הצורך להגיב לתרחיש שנדמה כפסימי וזורע בהלה.
"אף שחשוב שתהיה ביקורת מדעית, ויש קושי מסוים עם חלק מהמסקנות, כותבי המאמר מצביעים על מגמה חשובה", אומר איתי רנן, מנהל המעבדה האנטומולוגית לאקולוגיה יישומית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. "גם בישראל אנו יודעים מעט על המינים שנמצאים כאן ובניגוד לאירופה, אין אצלנו מסורת רבת שנים של איסוף מידע על חרקים; יש שיפור ביצירת תמונת הבסיס אבל ייקח לנו זמן להגיע למאגר המידע הרצוי".
הדרך לשינוי
למרות חילוקי הדעות, נדמה שהוויכוח האמתי הוא בסופו של דבר על קנה המידה של היעלמות החרקים ולא על עצם קיומה. יכול להיות שטרם הגענו להיקף של ההכחדות הפרה-היסטוריות, אבל הצטברות העדויות היא קריאת השכמה. אם 40 אחוז מדבורי הדבש אבדו בארה"ב לבדה בחורף הקודם ו-80 אחוז מהפרפרים נעלמו בהולנד במאה השנים האחרונות, הקטסטרופה כבר נמצאת בעיצומה. הטיעונים המדעיים יכולים להפוך מבוססים יותר עם השקעה נוספת בניטור ובמחקר, עד אז, כדאי לעשות משהו על פי האינדיקציות הנוכחיות.
בגרמניה העלה משרד הגנת הסביבה את הצעת חוק הגנת החרק עם תקציב שנתי בסך 100 מיליון אירו, שכולל מימון תכנית מחקר וניטור חרקים (25 מיליון יורו) לצד צעדים מעשיים כמו הרחבת הגבלות על חומרי הדברה מסוימים או הגבלת זיהום אור. בהולנד הכריזו על תכנית בין-מגזרית לשיקום המגוון הביולוגי בדלתה של הים הצפוני שהמניע להשקתה היה היעלמות החרקים.
הולנד היא גם דוגמה לפעילות במישור הציבורי: בעיר אוטרכט עוצבו מחדש 316 תחנות אוטובוס כשעל גגותיהן יש גינות המעודדות מגוון של חרקים מעופפים. למעשה, גינון הוא התחום בו יכולים אזרחים לעשות הרבה: להשתמש בקומפוסט ממקור אורגני במקום דשן כימי, להימנע מחומרי הדברה, לנסות גינון "נקי" פחות, ולגוון את הגינה עם צמחי בר מקומיים. כצרכנים אנו צריכים לדרוש מהמגדלים ומהרגולטורים הפחתת שימוש בחומרי הדברה ובמיוחד כאלה שמוצאים משימוש באירופה, וכמו כן להעדיף רכישה של תוצרת חקלאית שבגידולה משלבים ומיישמים שיטות מתחום האגרואקולוגיה אשר מפחיתות את ההשפעה הסביבתית של הגידול החקלאי על המגוון הביולוגי, אך מבלי לפגוע באופן משמעותי בהיקף התוצרת ליחידת שטח.
"בישראל היתה הסתכלות מצומצמת יחסית על חרקים מהזווית של שמירת טבע ויש רק 14 מינים מוגנים של פרוקי רגליים", אומר רנן. "כעת מתחילות מספר פעולות כמו הכנת הספר האדום על מינים בסכנת הכחדה, תחילתו של ניטור ארוך טווח ומעקב אחרי מיני דגל מקומיים כמו גחליליות. לעת עתה נדמה שהמהלך שיכול לעזור בישראל הוא צמצום משמעותי בשימוש בחומרי הדברה".
הכתבה הוכנה על ידי "זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה".
*