קארל בוורד יודע שהוא מתגרה במוות בכל פעם שהוא משתעשע עם חבריו. אבל זה הוא סיכון שהוא מוכן לקחת בכדי להעלות את המודעות לגבי בעלי חיים בסכנת הכחדה. קארל חולק את החצר האחורית שלו עם 6 טיגריסים ושני אריות, שני תנינים, נמר ושני גורי דובים. אל ביתו מגיעים מבקרים מפעם לפעם לראות את בעלי החיים ולהציץ בחיים המשותפים להם ולקארל.
כשהיה בן 13, קארל עבר תאונה שהותירה אותו עיוור, וכשראייתו חזרה אליו בגיל מאוחר יותר, הוא הבין כי הדבר שהכי התגעגע לראות היה חיות. במקום חתול או כלב, הוא אימץ שני גורי טיגריס. "יש המון סכנות בגידול חיות מסוג זה", מספר קארל, "אתה חייב לנקוט באמצעי זהירות ולשמור על עצמך". למרות היחסים בינו ובין החיות, קארל מסכן את חייו, ולא פעם גם נפצע, "נמר נשך אותי באף בעבר, וגם הכתף שלי יצאה ממקומה". הוא סיפר על רגעי המשחק המשותפים, שהסתיימו בבכי.
ישנו ניגוד בין הצורך להגן על חיות, ועם זאת לכלוא אותן בשבי. למרות האהבה המשותפת שחולקים קארל ובעלי החיים שאצלו בחצר, עדיין הם אינם גדלים בסביבתם הטבעית. בכל זאת קארל מאמין כי הוא עוזר להם. "העובדה שהחיות הללו בשבי נתנה לאנשים את ההזדמנות להתעניין בהם", הוא מסביר, "חשוב לשמור אותן בשבי כדי שאנשים יתעניינו וירצו לעזור לחיות היפות האלה".
(מקור)