סקס זה עולם ומלואו, ובכל יום שעובר תמצאו לפחות כתבה אחת שמסבירה איך להפוך את יחסי המין שלכם למרגשים ומעניינים יותר. בטבע, לעומת זאת, נדמה שבדרך כלל הדברים הרבה יותר פשוטים – כולם רוצים את אותו הדבר, נפגשים, עושים את מה שצריך ומצפים בעוד ככה וככה שבועות לצאצאים. בטוחים שזה ככה? אנחנו הולכים לשבור לכם כמה אמונות ומביאים לכם את הסצנות המיניות מקטגוריית ההארד קור שיש לעולם החי להציג.
נמיות הכיס הפראיות של אוסטרליה
חיות כיס תמיד נדמות כמו חיות חמודות תמימות, ובטח שלא אלימות או אגרסיביות. האמנם? התבוננות במין מקומי הייחודי לאוסטרליה, טזמניה וגינאה החדשה מגלה דברים אחרים. מדובר בנמיות, חיה טורפת שעונת הרבייה שלה היא דווקא בחורף. רב הזמן, הפרטים במין הזה מתקיימים באופן יחידני, הם חיים באותה הסביבה, אבל כל אחד בעצמו. המפגשים מתקיימים רק לטובת רבייה, מפגשים מיניים לא מחייבים.
בהתחלה הזכרים עוקבים אחרי הנקבות על פי ריח השתן שלהן, בשלב מסוים הם מאותתים להן שהם בסביבה, ושהגיע הזמן לגשת לעניינים. אז מתחיל מופע אימים. אותה חיה שנראית חמודה הופכת למפלצת. הזכר עושה הכול, אבל הכול, כדי לתפוס את הנקבה, הוא יאחוז בה בחוזקה, ינשך אותה בצוואר, יגרור אותה על הקרקע, ידחק אותה לפינה כדי שלא תוכל לברוח, ואז בשלב מסוים הם יגיעו לאקט עצמו שיקח בין שלוש שעות ליום שלם של סקס אלים ללא מעצורים, שעות ארוכות שכוללות נשיכות ומעט מאוד עונג לנקבה. למה כל כך הרבה זמן? הזכרים רוצים לוודא שאחרי כל המאמצים האלו, הנקבה באמת תביא להם צאצאים.
בסופו של המפגש, הנקבה תהיה פצועה מאוד, ברב המקרים יהיו לה חתכים רציניים בצוואר והיא תדמם. הרבה מהנקבות פשוט מתות עוד לפני שהעסק מסתיים או מתחיל. מה לגבי הזכרים? אחרי עונת רבייה של מעט מאוד אוכל, שתיה ומנוחה והרבה מאוד סקס פרוע, הם מותשים וחלקם, פשוטו כמשמעו, מתים מעייפות. משתלם? ככה בחר להם הטבע.
הדיונונים
הדיונון לא נתפס כבעל חיים מאוד מיני, אבל מסתבר שגם הוא הספיק לסגל לעצמו הרגלי מין שבולטים מעל ליתר עולם החי. אחד מסוגי הדיונונים המסקרנים ביותר שמוכרים כיום חי באזור יפן בתחום של המים העמוקים מאוד. בזרועות שלו יש מעין איברים שמפיקים אור באמצעותו הוא מסנוור את הטרף שלו לפני שהוא אוכל אותו, מתקשר עם פרטים אחרים וכן, גם מספק סרטונים מגניבים ליוטיוב.
אבל לא התכנסנו כדי לדון באיך דיונון הופך לשומר המסך שלכם, אלא לאופן שבו הדיונון הספציפי הזה מתרבה. גם במקרה הזה, הנקבה לא ממש נהנית מהמפגש המיני. כדי להעביר את הזרע, הזכר לופת את הנקבה ובאמצעות איבר הדומה למקור יחד עם הציפורניים שלו, הוא פוצע את הנקבה ופותח פתח שדרכו הוא מחדיר את איבר המין שלו כדי להעביר לה זרע.
סוג אחר של דיונון לא פוצע את הנקבה, הוא גם לא חודר אליה, אבל הוא גם לא ממש משאיר לה ברירה אלא להרות לו - הוא משחרר את הזרע שלו יחד עם אנזימים שממיסים את העור שלה, כך שגם אם היא מאוד התנגדה, ברגע שהזרע נוגע בה, היא שלו.
כלבי ופילי ים
עוד בעל חיים שרובנו לא חשבנו עליו בהקשר מיני במיוחד, אבל מסתבר שמדובר ביצור מיני למדי, יש מצב שאפילו יותר מאתנו, בני האדם. כשכלב ים זכר שומע זוג כלבי ים אחרים בשעת מעשה, הוא ירצה להצטרף לחגיגה ולא יעניין אותו כלום, אבל ממש כלום. הוא יעזוב את כל מה שהוא עשה ויצא בריצה (או זחילה נמרצת) לכיוון הקולות. הוא ידרוס, ירמוס ויחרב כל מה שהוא יעבור דרכו. ברב המקרים לא מדובר בזכר אחד, אלא בעדר שלם. הנזק שהם יכולים לגרום הוא הרסני.
זוהי למעשה אחת הסיבות להיכחדות של מינים שונים כלבי ים. בעת הנהירה ההמונית אל עבר הגניחות, הזכרים הרבה פעמים דורסים את הפרטים הצעירים במושבה, אלו שנולדו לא מזמן והורגים אותם. כבר תועדו למעשה מקרים שבהם עדר זכרים חרמנים שהיו בדרך לעוד סקס על החוף דרסו שני שליש מדור ההמשך של המושבה. ממש פגע וברח. בנוסף, מתועדים מידי שנה עשרות מקרים של זכרים שלפתו את הראש של הנקבה עם הלסת שלהם ופיצחו אותו במהלך סקס. תחשבו מה הייתם עושים בשביל סקס. כנראה שכלבי הים היו עושים הרבה יותר.
חיפושית הזרע
האם הגודל כן קובע או פחות קובע זו שאלה שתלווה את האנושות לעד וכנראה שגם כאשר תתקבל תשובה חד משמעית, הגודל ישאר כאישיו. בטבע, הרבה מהמקרים, הגודל בהחלט קובע. המקרה של חיפושיות הזרע הוא אחד כזה. זכרי חיפושיות הזרע התברכו באברי מין ארוכים במיוחד (בקנה מידה של חרקים) ובתוספת מעניינת – ראש קוצני. כן, ראש איבר המין שלהם מכיל קוצים. במהלך החדירה, הם כמעט תמיד יפצעו את הנקבה והפרט המעניין הוא שהנקבות מעדיפות לרב דווקא את אלו עם איבר המין הארוך יותר והקוצני יותר.
יש לא מעט תיאוריות שדנות בסיבה לכך. סיבה אחת גורסת שהחיפושיות האלו חיות לרב באזורים צחיחים (לרב במחסני אספקה של זרעים) ויחד עם הזרע, הזכרים מעבירים להן לא מעט נוזלים וככל שהזכרים יחדרו אליהן יותר עמוק הן יקבלו מהם יותר נוזלים. הזכרים אמנם לא יכולים שלא לפצוע את הנקבה, אבל הרבה פעמים הם מושכים את האקט המיני הרבה מעבר למה שצריך כדי להתרבות וככה למעשה פוצעים אותה עוד יותר. חוקרים מסבירים את התנהגות הזו בכך שבאופן הזה, הזכר מנטרל את אברי הרביה של הנקבה ומונע מזכרים אחרים להזדווג איתה. נראה שהזכרים שם מאוד רכושנים.
התולעים השטוחות
מדובר ביצור שהוא דו מיני – כל אחד מהפרטים נושא בגופו גם אברי רביה זכריים וגם אברי רביה נקביים. כל אחד מהם יכול להפרות ובאותה המידה, להיות מופרה. מה קורה כשהם נפגשים? איך מחליטים מי מופרה ומי מפרה? החזק מנצח.
כששני פרטים נפגשים זה עם זה למטרות רביה, הם יתחילו באקט של הפניית איבר המין הזכרי האחד מול השני, לאחר מכן הם יתחילו בתחרות של מי מצליח להפרות את השני. בסופה של התחרות שיכולה להימשך כמה שעות, פרט אחד, הפרט המנצח, מצליח להעביר את הזרע שלו לפרט השני. הפרט השני קולט בלי ברירה את הזרע של השני ומעכשיו הוא צריך לדאוג למזון ומחסה עבור הצאצאים. הפרט המנצח? מיד לאחר הניצחון הוא עוזב את האמא הטריה לדאוג לצאצאים לחלוטין לבדה וממשיך לכבוש עוד יעד. במילים אחרות, הוא ממשיך להנות מהרווקות.
כנראה שהתולעים האלו, הן בין הראשונות שהשכילו להשתמש במוסד הלדפוק ולזרוק.
גמל שלמה
הדוגמה המפורסמת ביותר לנקבת חרק שאוכלת את בן הזוג שלה לאחר ההזדווגות היא האלמנה השחורה, אך היא לא היחידה ומי שנותן לה תחרות הוא גמל שלמה – אחד הטורפים הכי חזקים במחלקת החרקים. על הרגלים הקדמיות שלהם יש מעין דוקרנים שלא משאירים לקורבן סיכוי, אבל מה עושים עם הרגליים האלה במהלך סקס? פשוט וקל: הנקבה של גמל השלמה אוכלת את בן הזוג שלה, אבל בשונה מהאלמנה, היא לא מחכה לסוף האקט, בעוד הוא בתוכה, היא אוכלת לו את הראש, פשוטו כמשמעו.
לחרקים יש כמה מוחות כאשר הראשי יושב בראש והיתר לאורך הבטן. המוח שאחראי על פעולת ההזדווגות נמצא בבטן והחלק שאחראי על עיכוב השפיכה יושב בראש. הנקבה שכנראה מבינה היטב שמבחינת הזכר, הכל בראש, אוכלת לו את הראש כשהיא מבינה שהספיק לה, עיכוב השפיכה מוסר, הוא מפרה אותה ואז היא מתפנה לאכול את יתר חלקי הגוף שלו. במושגים של בני אדם – הזכר משלם על דייט מוצלח בחייו.