מחקר חדש גילה כי לעשים (ממשפחת miner moth) יש את היכולת העל-טבעית להחיות עלים מתים שנשרו לקרקע. היכולת המופלאה הזו מתקיימת בזכות מיקרובים (אורגניזמים מיקרוסקופיים) אנדוסימביוטים (endosymbionts) שחיים בתוך העש ועוזרים לו לעכל את הארוחות. כעת מתברר שהם גם עוזרים לו לייצר את הארוחות.
בנוסף לחובותיהם הגסטרונומיות, המיקרובים האלה יכולים גם לנוע מעש לעש והם מסוגלים להרחיק טורפים זוללי עשים. כעת התברר כי המיקורבים החביבים והחרוצים גם מחווטים מחדש את המטאבוליזם של הצמחים באמצעות הורמונים בשם ציטוקינינים, הידועים כמעכבי הזדקנות בצמחים, וכך מחזירים לחיים את החלק בעלה אותו הם אוכלים ויוצרים "איים ירוקים".
כדי להוכיח שתופעת החייאת העלים בסתיו נגרמת בזכות השפעתם המרפאה של העשים, החוקרים בדקו את רמת הבקטריות בעלים שהושפעו. בנוסף, החוקרים הזריקו לקבוצת ביקורת של עשים אנטיביוטיקה שהרגה את המיקרובים הידידותיים – תוצאת הניסוי לא השאירה מקום לספק.
העשים שצמחו מהזחלים, שאמותיהם קיבלו את האנטיביוטיקה, לא הצליחו לייצר איים ירוקים על העלים שהם אכלו. כמו כן, כשבחנו את האיים הירוקים על העלים גילו כמות גדולה של ציטוקינינים, מה שהוכיח את מעורבות העשים בהתעוררות שלהם לחיים.
הסיבה האבולוציונית שהביאה לפלא הזה היא הצורך של העשים להאכיל את עצמם חודש נוסף, גם בסתיו, ולייצר סבב נוסף של זחלים לפני החורף. בנוסף לכל התהליך הפלאי הזה שמסייע לעשים לשרוד, מתברר שהחייאת העלים מועילה גם לעצים ולצמחייה מסביב.
מעניין כמה זמן יעבור לפני שנוכל לרתום את הפשטות הגאונית הזו של הטבע לצרכינו האנושיים. כמעט בלתי נתפס מה נוכל להשיג אם נדע איך להחיות צמחים ולהקים מטעים שלמים לתחייה אחרי שטפונות, בצורות ושאר אסונות טבע. אפשר רק לדמיין כמה הידע הזה יעזור למגר את הרעב בעולם.