אנחנו נמצאים בזמנים משונים. נדמה שמפלס הפחד והפרנויה נמצאים בשיא, והם מטופחים היטב על ידי השלטון – כי הרי כך אפשר לנתב ולשלוט באוכלוסייה בקלות. אמנם האינתיפאדה החדשה שבפתח תורמת רבות לחרדה מן האחר הערבי, אך זהו פחד קמאי שמנוצל היטב על ידי השלטון עוד מימי קום המדינה ואף רבות לפני כן. הפחד הזה מן הערבי והדת המוסלמית הוא פחד שהשתרש בתרבות המערב במהלך ההיסטוריה, כשהמערב מכונן את זהותו על טהרת הניגוד עם המזרח, הערבי והאיסלאמי. תאוריית קונספירציה שהחלה בשנת 2005 עם פרסום הספר "יורביה: הציר האירופי-ערבי" חוזה את השתלטות האסלאם על אירופה כצעד מכוון של ברית אירופאית-ערבית במטרה לנתק את אירופה מקשריה עם ארה"ב וישראל. האם אני חוזים כעת בהתגשמות התחזיות או שמא מדובר בגזענות וניסיון נואש של המערב להשאיר את הסדר הישן על כנו?
"בת יאור" והטראומת הבריחה ממצרים
לרוב לתאוריות קונספירציה אין מקור רשמי. הן פשוט קורות. אך להיפותזת "יורביה" יש בעלים וכתובת אחת – האינטלקטואלית היהודיה "בת יאור" או בשמה האמיתי ג'יזל ליטמן. בסיפור חייה של בת יאור אולי נעוץ למעשה התסביך שהוביל אותה לכתוב את "יורביה". היא נולדה בקהיר בשנת 1933 למשפחה יהודית, והם נאלצו לברוח ממצרים בשנת 1957 אחרי מלחמת סואץ ועליית נאצר לשלטון, הם הגיעו ללונדון כפליטים חסרי אזרחות ומשם היא עברה לשוויץ להמשך לימודיה. על בריחת משפחתה אמרה: "הייתי עדה להרס כה רב במספר שנים כה קצר, הרס של קהילה יהודית משגשגת שחיה במצרים במשך 2,600 שנים מאז ימיו של ירמיהו הנביא. ראיתי התפוררות ובריחה של משפחות, מנושלות ומושפלות, ואת הרס בתי הכנסת שלהם, ההפצצה על הרובע היהודי והטרור שפקד אוכלוסיה שוחרת שלום. באופן אישי חוויתי את קשיי הגלות, את האומללות שבחוסר השייכות - ורציתי לרדת לשורש הגורמים לכל זה. רציתי להבין מדוע יהודי ערב, כמעט מיליון, חוו את אותה טראומה שלי".
ראיון של "בת יאור" בערוץ הראשון:
עם פרופיל פסיכולוגי רווי טראומה זה, וההשכלה הגבוהה אותה רכשה במוסדות נחשבים באירופה, הפכה "בת יאור" לדמות שנויה במחלוקת בעולם האקדמי, ועם פרסום ספרה "יורביה" בתחילת שנות ה-2000 גרמה לסערה של ממש. בספר היא טוענת כי קיים דיאלוג סודי בין גורמים אירופאים, ברובם צרפתים, לבין כוחות ערביים על בסיס משותף של רצון לגזול מארה"ב את מעמדה כמעצמה הגדולה בעולם ולהתנתק ממנה. החיבור המקורי טען כי בשנת 1973 החל הדיאלוג בין הקהילה הכלכלית האירופאית (הארגון שקדם לאיחוד האירופאי), לבין הליגה הערבית שבבסיסו ההסכם שבתמורה לנפט, תהפוך הקהילה את מדיניותה האוהדת כלפי ישראל למדיניות אנטי-ציונית ואנטי-אמריקאית ותפתח את גבולותיה לקליטת מהגרים מוסלמים מצפון אפריקה והמזרח התיכון.
הספר של בת יאור היה כאש בשדה קוצים, עבור קונספירטורים בעלי דעות ימניות קיצוניות שהתמוגגו על ההמחשה של החרדות והפרנויות הגדולות ביותר שלהם, והם הרחיבו את הקונספירציה לקנה מידה דמיוני ודמוני. ספרים ומאמרים רבים התפרסמו והפכו לז'אנר של ממש תחת השם "יורביה", בהם מתוארת התאוריה המורחבת - זו הטוענת כי קיימת מדיניות הגירה מוסלמית המונית, כדי "להפוך" את היבשת וליצור רוב מוסלמי בערים הגדולות עד שנת 2020 ובשאר היבשת עד שנת 2050. לפי התיאוריה הזו, המהגרים לא מגיעים אל אירופה מסיבות חברתיות וכלכליות, אלא בכדי לכבוש וליישב אותה מחדש.
איום דמוגרפי מפוקפק
הגרסה העדכנית ביותר של התאוריה היא של הבלוגר הנורווגי פיורדמן, המסכם את התרחיש לעתידה של אירופה: "גורלה של אירופה חתום ברגע שטורקיה תצטרף לאיחוד האירופי והפיכתה לחברה הגדולה ביותר בו. אירופה תחדל להיות מערבית ודמוקרטית, ותהפוך להיות נספחת של העולם הערבי. יורביה תהפוך למרכז עולמי לאקטיביסטים ג'יהדיסטים, כמשלמי מס החסות והטכנולוגיה המערבית יתרמו לעלייתה של האומה האחת. נפילתה של אירופה והפיכתה ליורביה תואץ כאשר האירופאים המקומיים בעלי האמצעים יהגרו לארה"ב הברית ומדינות אחרות, וישאירו את אירופה ברוב מוסלמי. לא תהיה מלחמה גדולה במערב אירופה, מאחר והציווילזציה בה כבר מתה מזמן והמעטים שנותרו לא יטרחו להיאבק".
החזון של יורביה אמנם הפך לסלוגן ומניפסט לתנועות וגורמים ימניים רבים באירופה, אך כשמסתכלים בנתונים האמיתיים מגלים שלפחות לעת עתה הוא תלוש מהמציאות. המהגרים המוסלמים אינם מהווים "איום" דמוגרפי לאירופה. מרכז "פיו" למחקר מעריך כי אחוז האוכלוסיה המוסלמית שעמד על 6% ב-2010 יעלה ל-8% בלבד עד 2030, רחוק מהרוב אותו חוזים חסידי הקונספירציה. אקדמאים שמאלנים הגדירו את "יורביה" כקונספט איסלאמופובי בעיקרו, והתאוריה זכתה להתעלמות כמעט מוחלטת בקרב האקדמיה - עד אותו יום נורא בשנת 2011 בנורווגיה.
מתקפת הטרור בנורווגיה
ב-22 ביולי 2011, ביצע תושב אוסלו, אנדרס ביירינג בריוויק, טבח במחנה קיץ של מפלגת העבודה הנורווגית באי אוטויה. שעתיים קודם כן פוצץ מכונית תופת בעיר אוסלו. בסך הכל 77 אנשים נהרגו באותו יום, ו-240 נוספים נפצעו, רובם ילדים. בחקירתו של בריוויק, איסלאמופוב ימני קיצוני שדוגל בשמירת טוהר אירופה ממהגרים ואף תומך נלהב של הציונות והמאבק בפלסטינים, אמר שעשה זאת "על מנת להציל את נורבגיה ומערב אירופה מהשתלטות המוסלמים", הדרך לעצור את חזון "יורביה" הוא בערעור המוסדות השמאלנים. במהלך החקירה התגלה מסמך ששותף עם 1,003 כתובות דואר אלקטרוני, 90 דקות לפני פיצוץ מכונית התופת. המסמך שכותרתו "2038: הכרזת העצמאות של אירופה", מכיל מצבור לינקים ל-1,518 טקסטים השוטחים את האג'נדה המיליטנטית הימנית קיצונית שלו כאביר שיעצור את שטף המהגרים המוסלמים. הטקסטים הם פרשנויות מורחבות ומופרכות של "יורביה". חלק גדול מהם שייכים לבלוגר הנורווגי פיורדמן, והטקסט של "בת יאור" מוזכר כ-12 פעמים. מטרתו של המניפסט ברורה - לעצור ולהשמיד את רעיון "יורביה" ואת רב התרבותיות האירופאית במטרה לשמר את אירופה הנוצרית.
"יורביה" היא תאוריית קונספירציה שיצאה מכלל שליטה ומעשיהם ההרסניים של חסידיה צריכים להוות לנו, הציבור הישראלי, תמרור אזהרה ברור.
